אינתיפאדה נגד חשין

מה שמתרחש בוועדת הבחירות המרכזית בימים האחרונים סביב פסילת חברי הכנסת אחמד טיבי ועזמי בשארה ואישורו של ברוך מרזל - עוד לא קרה בתולדות הכנסת. כבר היו פסילות למכביר, אולם לא התרחש תהליך של הנמכת ועדת הבחירות המרכזית, של זילות ההליכים בתוכה ושל זלזול במעמדו של יו"ר הוועדה, השופט העליון מישאל חשין, ואי כיבוד המלצותיו.
משך שנים רבות מאוישת ועדת הבחירות בפוליטיקאים, חלקם הגדול מועמדים ברשימות לכנסת ונציגי מפלגות זוטרים, הממלאים את ספסלי הוועדה מתוך רצון להיות מעורבים ומתוך שאיפה ל"כיבוד" נוסף במסגרת הפוליטית בה הם נמצאים. במשך כל השנים, היו חילוקי דעות וניסיונות של הנציגים לפסול מתנגדים פוליטיים ולנצל את אימת המוסד המעין שיפוטי הזה לטובת קידום מאבק מפלגותיהם באחרים. אולם מה שמתרחש בימים האלה בוועדה עומד בניגוד מוחלט למסורת של הקשבה וציות לשופט העליון העומד בראש הוועדה וכפיפת הראש בפני גישתו האובייקטיבית והשקולה. לא בבחירות האלו.
השופט מישאל חשין הוא שופט דגול, אדם מיוחד שידוע ומוכר בפסיקותיו בבית המשפט העליון כ"עוקר הרים" משפטי. השופט חשין אינו מהסס מלקבוע נורמות חדשות ומלגלות דעתו השיפוטית בכל דבר ועניין שהוא פוסק בו. והנה, באה לה ועדת הבחירות ולראשונה מתעלמת בהיקף חסר תקדים מהמלצותיו ומחוות דעתו בנושאי פסילת מפלגות ומועמדים.
הוועדה נוקטת שיקולים פוליטיים צרים, מפעילה את הרוב הימני בתוכה, מאשרת את המרזלים פורעי החוק והגזענים ומנגד מוחקת את הנציגים הערבים, הזוכים לאמון במגזר הערבי תוך גיוס כל הנימוקים הלאומניים לטובת פסילתם.
לא שח"כ טיבי הוא צדיק הדור, ולא שח"כ בשארה מתנהג כדמוקרט וכשוחר מדינת ישראל. אולם מכאן ועד אישורם או פסילתם - הדרך צריכה להיות זהירה. בהחלטותיה, העומדות בסתירה להמלצות השופט, מתעלמת הוועדה מהשיקול העליון שצריך לעמוד מולה – שמירת הדמוקרטיה בישראל ושמירה על זכות הייצוג.
כאשר הוועדה פוסלת את טיבי (ובקרוב את בשארה) היא מייצרת תחושה קשה וחריפה בקרב ערביי ישראל, לפיה מונעים מהם להצביע עבור נציגיהם. תחושה זו עלולה לחזק את ההתרחקות מהליכי הבחירות ומההשתתפות בדמוקרטיה. הדבר מקבל עוצמה שבעתיים כאשר ברוך מרזל אינו נפסל. והיה מי שהעיר כי ההחלטה עלולה לקדם תופעות של אינתיפאדה במגזר הערבי הישראלי.
אולם בוועדת הבחירות יושבים מעט משפטנים והרבה פוליטיקאים קטנים וחסרי מעוף, ששיקולים דמוקרטיים אינם מעניינים אותם וכבוד להמלצותיו של האיש היחידי האובייקטיבי באולם הוועדה אינו מעניינם. הם אלה שבאמת מבצעים את אם כל האינתיפאדות - ונגד מי? נגד השופט חשין ונגד הדמוקרטיה הישראלית, שהייתה פעם במיטבה ואיננה עוד.
נותרה עוד תקווה אחת לשיקול דעת ולהעמדת ההחלטות על בסיס משפטי וערכי: התקווה כי בית המשפט העליון יהפוך את החלטות הוועדה המוזרה הזו, יעמיד באור נכון את המלצות השופט חשין ויציל את הדמוקרטיה הישראלית מציפורני ההחלטות המעוותות שהתקבלו עד כה.
וזה עוד לא נגמר: מי יודע, אולם יש לוועדה הזדמנות נוספת לעיוות דין - כשתחליט בניגוד להמלצתו המשפטית של השופט חשין לכלול את הרמטכ"ל לשעבר מופז ברשימת הליכוד, אף כי מועמדותו עומדת בסתירה ברורה להוראות הצינון שנקבעו בחוק.