שימו מונה על האינטרנט

אגש ישר ולעניין: לדעתי, שירותי גישה לאינטרנט צריכים להיות מבוססים על תעריף שימוש ולא על תשלום חודשי קבוע. המשתמשים צריכים לשלם לפי צריכת רוחב הפס בפועל - מגהבייטים של הורדות, מספר הודעות דואר יוצאות ונכנסות, שעות של מדיה זורמת, כל משתנה שמודד בצורה אפקטיבית את העומס בפועל שהמשתמש יוצר במקום תחשיב שרירותי, שדופק את רוב הגולשים ומיטיב עם כמה נצלנים אנוכיים.
שיטת תמחור כזו אינה נוחה לחברות האינטרנט, היא פוגעת באשליה של שוויוניות ואפילו מתנגשת בחקיקה בכמה מדינות (בהן תנאי ההפעלה של חברות הטלפון כוללים שיחות טלפון מקומיות בחינם וללא הגבלה), אך היא הכרחית אם רוצים להציל את אינטרנט ולבסס את הרשת על הגיון כלכלי יציב.

הקבצים הפיראטים זוללים את הפס

הדבר נכון במיוחד לגבי חיבורי פס רחב, שמאפשרים לכל משתמש להיות מחובר ללא הפסקה ואף להפעיל שרת אינטרנט מהבית. יש לכם מושג כמה גולשים צעירים מזרימים ברגע זה ממש - וללא הפסקה 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע - קובצי מוזיקה פיראטית, צילומי וידאו ממצלמה נסתרת, תוכנות גנובות מביתם - חינם - תוך זלילה מטורפת של רוחב פס?
אין ספור "יזמים" מנצלים את הרשת כדי להפיץ דואר זבל ופורנוגרפיה. ילדוני סקריפט רבים מנסים שוב ושוב לחדור למחשבים של משתמשים תמימים ומטרידים אותם באמצעות השיטות המאוסות ביותר, רק משום שזה לא עולה להם פרוטה.
מדוע שמשתמש מהשורה, שרוצה רק לקבל דואר ולבדוק מפעם לפעם מה קורה באתר החדשות החביב עליו, ישלם מחיר מופרז עבור תפעול התשתית שאלה שמנצלים בציניות? הרעיון, שרוחב הפס באינטרנט אינו עולה דבר, הוא אשליה מסוכנת.

התשתית עולה כסף

ספק השירות בהחלט כן משלם עבור רוחב הפס שהוא צורך, רק שבמקום לנהל חשבונאות מורכבת ויקרה מול המשתמשים, כפי שכל חברת טלפון חייבת לעשות (שלא לדבר על חברות חשמל, גז ותשתיות אחרות), נוח לו יותר לקבוע תעריף "שטוח". תמיד יהיו הרי יותר פראיירים, שישלמו יותר מדי, מממזרים שינצלו את ההזדמנות. בנוסף לצדק חברתי ולהיגיון כלכלי, תשלום לפי צריכה יביא את היתרונות הבאים:
1. הקטנת דואר הזבל. ברחבי האינטרנט נמכרים תקליטורים עם 40 מיליון (!) כתובות דואר אלקטרוני בעשרות דולרים ספורים. הפיתוי להשתמש בהם להפצת כל רעיון עוועים הוא כמעט בלתי ניתן לכיבוש. אבל אפילו סנט אחד להודעה הוא תעריף מרתיע ברוב המקרים.
נראה את הזבלן המצוי מוציא 450,000 דולר כדי לשכנע אותנו להיכנס לאתר הפורנו שלו. יתר על כן, אני מציע שגם מקבל הדואר ישלם לפי הודעות נכנסות. אז נראה תנועה עממית חזקה למלחמה ב-Spam, שאפילו הפוליטיקאים לא יוכלו להתעלם ממנה.
2. ביצועים משופרים. תורידו מהרשת את כל המחוצ'קנים, שמחליפים קובצי מוזיקה בלי הכרה, מזרימים קליפים ב-MPEG 4 משרת ביתי, ומשדרים וידאו מהמצלמה המותקנת בחצר האחורית ומראה איך הדשא צומח, ותראו איך מהירות הגלישה ב-Web ממריאה פלאים.
זה נכון במיוחד למשתמשי הכבלים, אצלם רוחב הפס השכונתי מתחלק בין המשתמשים, אבל גם לנתבי ADSL יש עומסים מכסימליים. רוחב הפס שספק השירות רוכש מבוסס על סטטיסטיקה מסוימת של עומס ממוצע. זוללי רוחב הפס עושים זאת על חשבון מה שנשאר לאחרים.
3. פחות התקפות ופעילות עוינת. התקפות DDoS, למשל, מבוססות על גיוס אלפי מחשבים לפעולה מתואמת. מארגן ההתקפה חודר אליהם, שותל תוכנה פשוטה למדי, ומפעיל את כולם סימולטנית בפעילות רצופה. למשל, כולם מתחילים לשלוח פינגים בלי הפסקה עד שהמטרה קורסת. אפשר לעשות זאת משום שמאות אלפי מחשבים זמינים בכל רגע לחדירה, ללא כל אמצעי הגנה. אם המשתמש התמים היה מקבל חשבון לתשלום עבור חלקו בהתקפה, אתם יכולים להיות בטוחים שמהר מאוד הוא ילמד איך להגן על המחשב והחיבור לרשת.
4. יותר משתמשי פס רחב. האירוניה היא, שהתעריפים המקובלים היום מעודדים את הציבור הרחב להסתפק בחיבור אנלוגי מיושן. מי שלא מוריד קובצי ענק, לא צופה בטלוויזיה אינטרנטית ולא רוצה לשלם כפליים עבור תכונות שלא חשובות לו, נשאר עם המודם הישן. הוא אולי מפסיד הרבה, אבל בשיטה הנוכחית לא כדאי לו לנסות. למה להתחייב לתשלום חודשי גבוה לפני שהשתכנעתם כי התוכן שווה את הכסף?
5. העיקרון לקביעת התמחור החדש צריך להיות הוגן. לפיו, רוב המשתמשים ישלמו פחות ורק הצרכנים הגדולים של רוחב פס ישלמו יותר מבשיטת המחיר הקבוע. אפשר גם לקבוע מחירים שונים לתכנים שונים - לא כל מגהבייט חייב להיות במחיר זהה - לזמנים שונים לקצבים שונים.
המשתמש צריך לדעת כי הוא משלם עבור מה שהוא צורך וכי העלויות מתחלקות בין הצרכנים בצורה הוגנת. כל ספקי שירותי התשתית האחרים כבר עושים זאת, אז למה הגישה לאינטרנט חייבת להישאר אנומליה? אף אחד לא אוהב להיות פראייר ולכן אני משוכנע כי ספק הגישה הראשון שידע איך למכור את הרעיון יצליח למשוך אליו את המשתמשים בהמוניהם.