סיטרואן C3 - לא שותה, לא מעשנת

היום זו כבר עובדה מוכרת לכל. לא רק שמנועי דיזל הופכים לחשובים יותר ויותר בעולם הרכב, הם כבר אינם נחלת קטגוריות מסוימות בלבד. לא רק מסחריות או "עסקיות" הגומאות מאה אלף קילומטרים בשנה, אלא גם אחרות. את מנוע הדיזל אפשר למצוא היום גם מכוניות פאר, קופה דינמיות ואפילו בעלות מאפיינים ספורטיביים.
מהעבר השני, הפכו מנועי הדיזל גם לחברים של כבוד בקטנות וזולות. וזה כבר חדש, יחסית. כי עד לפני שנים ספורות כלל לא ברור היה שיצרן יצייד סופר-מיני בגרסת דיזל, בעיקר כאשר מנועים אלה היו יקרים, גדולים וכבדים. וכאשר הוצמדו שתייני הסולר לקטנות, זה נראה כאילו מישהו אנס את המתכננים. בדרך כלל הם היו חלשים, מיושנים, זולים.
והיום, ראו זה פלא, כמעט כל סופר-מיני, כולל האופנתיות שבהן, מוצעת בגרסת דיזל. ברוב המקרים, מדובר ביחידות כוח מהשורה הראשונה, עם כל מאפייני הטכנולוגיה המודרנית. כמו בפיז'ו-סיטרואן או רנו, המציגות כמעט במקביל מנועי טורבו-דיזל מסילה משותפת קטנים וקלים, אך מתוחכמים ובעלי הספק מרבי מרשים.
אגב, את הדיזל הקטן והחדש של פיז'ו-סיטרואן, זה בו אנו נוהגים כעת, פגשנו לראשונה דווקא בפורד פיאסטה. זאת, מכיוון שפורד הפכה שותפה לקונצרן הצרפתי בפיתוח מנועים אלה. בפועל זה אומר שהצרפתים בעלי הניסיון העשיר עמלים על הפיתוח, ואילו פורד, שזקוקה למנוע מודרני נואשות, חותמת על הצ'קים. תודו שכולם יוצאים נשכרים.

מתיקות חסכונית

את הקטנה-צעירה של סיטרואן בחנו אך לפני שבועות ספורים, ולכן לא נחזור ונספר לכם בפרוטרוט על העיצוב (שובה עין), תנוחת הנהיגה (גבוהה, כמעט מיניוואן), תא נוסעים (מרווח ומאובזר) ועוד. במקום, נפנה לחרטום, שם מונח מנוע בנפח 1.4 ליטר המייצר הספק מרבי של 70 כ"ס. מדובר כמובן ביחידה העושה שימוש בנוזל שמנוני שנקרא סולר. ולשמחתנו, בזכות מגדש וטכנולוגית מסילה-משותפת, נתוני ההספק נאים ביחס לנפח.
כרגיל, התנעה קרה וראשונית אינה עושה חסד עם מנועי דיזל. הטרטור המוכר חודר היטב לתא הנוסעים ומגיע לאוזני היושבים. קצת מאוחר יותר, ורמת הרעש נמוכה יותר, אם כי תמיד מורגשת. וחוץ מזה?
השהיית הטורבו מורגשת ומודגשת כמעט בכל עת, גם מכיוון שנבחרה כאן תיבת הילוכים בעלת יחסי העברה ארוכים. כל-כך ארוכים, עד כי בתוך העיר אתם עלולים למצוא עצכם תוהים, להיכן בדיוק נעלם המנוע. זה האחרון פשוט מופתע, אפילו בהילוך שני, כאשר הוא נדרש להאיץ מתחת ל-2,000 סל"ד. וזה תחום "מת", לא אפקטיבי כלל, ובהתאם נוטה לרעידות קשות. המשמעות? בפניות איטיות או ב"זחילה" תאלצו לשלב לראשון. אלא שאז תגלו כי הבורר הידני אינו מדויק במיוחד.
בכביש הפתוח המצב משתפר. כאן, שם המשחק הוא רכיבה על תנופת מומנט. התאוצות שמייצר המנוע הקטן אינן עוצרות נשימה אמנם, ותגובות המצערת לא חדות, אך צבירת המהירות עד אזורי שלילה, עקבית ומרשימה. גם בכבישים מפותלים ותלולים, או בעקיפות נדרשות, מציע הדיזל יכולת מרשימה. זאת, כל זמן שלא מתעצלים לתפעל את התיבה ואת המצמד, ועושים שימוש בנכונות המנוע לטפס לסל"ד גבוה יחסית לדיזלים.
ואם כבר נסיעה מהירה, כדאי להזכיר כי אותם יחסי העברה שהפריעו בעיר, מטרידים גם בכביש המהיר. זאת, מכיוון שבמהירות שיוט של 90 קמ"ש נניח, מציב הילוך חמישי את מד הסל"ד בדיוק על נקודת השבר. מה שדורש לא פעם הורדה להילוך רביעי. וזה פחות חסכני, ויותר רועש, ודורש עבודה, אתם יודעים…

ועוד?

הבדלים מהותיים בהתנהגות לעומת גרסאות הבנזין לא ממש מצאנו. מה עוד שאופיו הפחות נמרץ של לוגם הסולר מבהיר כי קשה יותר להתקרב למגבלות - הגבוהות למדי - של ה-C3. אגב, הדמיון ממשיך גם לנוחות הנסיעה, שנראית תחילה טובה, אך בעיר נחותה במעט ממה שהיינו מצפים מיצרן זה.
צריך גם לזכור כי גרסת הדיזל היא היקרה במבחר, אך היא גם הפחות מאובזרת. ההבדלים אמנם לא משמעותיים, ועיקרם ויתור על בקרת האקלים וחיישני אור וגשם. אולם הוויתור על אלה הופך את התחושה לפשוטה יחסית, ומבליט עוד יותר איכות מאכזבת מעט בתא הנוסעים, כמו-גם את בד הריפוד הפשוט.
א-ב-ל! אם עד עתה הכל נשמע מאכזב במקצת, מגיע הביקור הראשון בתחנת הדלק. זאת אומרת, כאשר מגיעים לשם בכלל. שימו לב. מתל אביב לפסגת החרמון המושלג, כולל התנועה האיטית של אמצע-היום, ומד הדלק הדיגיטלי בקושי פסע. בחזרה לתל-אביב, כולל פקקי סוף-היום, עוד סיבוב מאומץ מאד וכמה גיחות עירוניות קלות, ואין חשש. בסופו של דבר, צריכת דלק מרשימה של 18 ק"מ לליטר הושגה ללא שום קושי ובתנאי מבחן.

בנזין מול דיזל

למרות שמדובר במכונית קטנה יחסית, הטענה כי רכישת מכונית עם מנוע דיזל כדאית לצוברי הקילומטרים, נכונה גם כאן. כך גם לגבי הנוהגים לנוע על כבישים מהירים ומחוץ לסביבה אורבנית הדורשת הסתגלות מיותרת לתפעול מסורבל.
אבל, ולמרות שמדובר במנוע דיזל מוצלח מאוד, מי שאינו גומע מרחקים גדולים מאד או עושה את מרבית נסיעותיו בסביבה עירונית, מוטב לו לוותר על הדיזל ולבחור בבנזין. גרסה זו תהיה מצוידת יותר, שקטה משמעותית, נעימה יותר בעיר וזולה ב-9,000 (ידנית) או 4,000 שקלים לאוטומטית. וזה לא מעט כסף, לעומת ה-108,000 שקלים שתדרוש מכם גרסת הדיזל.
מעבר לכך, כדאי לזכור כי ה-C3 אינה "הדיזל" היחידה בסביבה. כך למשל פורד פיאסטה החדשה, בה עוד לא נהגנו בארץ, זולה ביותר מעשרת אלפים שקלים, ומצוידת באותו מנוע מודרני ובעל יכולת.
וכך, אם אינכם "נעולים" על סיטרואן דווקא, ולא מתכוונים לנהוג עשרות רבות של אלפי קילומטרים בשנה, טוב תעשו אם תוותרו על ה-C3 דיזל. היא לא רק מהיקרות ביותר, אלא גם לא משכנעת כי היא כדאית. לא במחיר הזה.