גם חברון היא ארץ-ישראל

בשכבר הימים, כאשר היה בית הסוהר בעכו סמל השלטון הבריטי המעניש, חיבר נתן אלתרמן את השורות האלה (שהתלבשו על לחן רוסי עממי): "אין אני פוחד מעכו/ עכו גם היא ארץ-ישראל/ היא אותנו פעם אהבה כה/ עם אחר כעת היא תטייל". זה כמה ימים ולילות עולות בי השורות האלה בשינוי קל, באותו ניגון, ואינן מרפות: "גם חברון היא ארץ-ישראל…".
הבריטים היו פה השלטון הזר. עתים היו בעדנו, עתים נגדנו. ידענו כי הם יקומו ויסתלקו מכאן יום אחד ואנו נזכה בחירותנו ובעצמאותנו. ב-48' קמה המדינה, ומאז ששת הימים ביוני 67' ארץ ישראל כולה בידינו.
מילדותנו למדנו לאהוב את הארץ. עברנו בדרכיה ובשביליה כילדי בית ספר וכנערי תנועות הנוער, כסיירים. הארץ הייתה לנו כל זמניה ודורותיה, ימי התנ"ך, בית שני, מלכויות יוון ורומי, הביזנטים, הצלבנים, הממלוּכּים, והלאה שם העות'מאנים והבריטים. לא רק הרס גרמו הכובשים שהתחלפו פה. עדים שרידי המקדשים, הארמונות, המבצרים וההיפודרומים, נפלאות הפסיפסים בססגוניותם, האקוודוקטים, הדרכים, הגשרים, הנמלים והלאה שם חומת ירושלים מימי סולימן המפואר. הנכס הארכיטקטוני המופלא הזה, שמעטים כמותו.
הארץ הייתה גם ההר והסלע והזית, התאנה והגפן והרימון. גם הערבי ומחרשת המסמר שלו, והקוצרים והמאלמות. הגורן והמורג. וכן העיר המזרחית, שווקיה וסמטאותיה. לכו אל ספרו של משה דיין "לחיות עם התנ"ך", וראו איך הפלח הערבי והרועה הבדואית מזכירים לו את אבותיו.
במלחמת העצמאות, בלחימה הנואשת גב אל ים, נהרסו רוב יישובי היהודים שנפלו בידי הערבים ורבים מכפרי הערבים שנפלו בידינו. כתום האש הרסנו יותר מדי. לשם מה צריך היה להחריב חלקים שלמים של יפו העתיקה, של השוק הערבי בחיפה התחתית. אחר-כך באו אומנים וארכיטקטים וסתם אוהבים ותלשו את שיערותיהם: הרי אפשר היה לשמר את הסמטאות העתיקות האלה, "לפתוח מסעדות וגלריות ולהביא גם תיירים". אח"כ נפלה גם קונייטרה, בירת הגולן בידינו, שלמה ועומדת על תלה. החזרנו עיי חורבות, מזכרת עוון לימים רבים. למה?
נער הייתי וגם זקנתי ועדיין איני תופס את יצר ההרס הזה, את מחיקת האתמול, בין אם הוא יהודי ובין אם ערבי. עד עולם תצעק באוזנינו גימנסיה הרצליה החרבה. והרי גדלנו על שירת "המנון בניית ארצנו".
כעת על הפרק הרס עשרות בתים ישנים בחברון והקמת טיילת המתפללים שתחבר את קריית ארבע עם המובלעת היהודית שבלב העיר. עונש על מארב הדמים לכוחותינו, פעולת מנע, התרעה והרתעה ו…טיילת. הגשמת חלום. כך ייהרסו בתים בני מאות שנים, חלק לא נפרד מנופה של ארץ-ישראל. אומרים לנו שהם ממילא ריקים ונטושים. והכל, כמובן, בשם הביטחון. גם הטיילת.
בטחון ישראל אינו זר לי, האמינו לי. אך שוב ושוב פוקדת אותי התחושה שבמלחמה נגד הטרור הפלסטיני הנתעב המבקש להחריבנו אנו הולכים ומאבדים משהו שבלעדיו משתנה מאוד צלם פנינו. דומה שקהינו ממוות, שהרס בתים היה לנו לשגרה, שאנו עוקרים נטוע מדורות כדי לשפר שדות-ראייה ומוחקים לא פעם את הקו המבדיל בין אשם לחף, בין קשיחות הכרחית לטרטור מתעלל.
אל תגעו בבתים הישנים האלה. הם חלק מפני ארצנו וקורותיה. גם חברון הערבית היא ארץ-ישראל. שני העמים האלה יצטרכו ללמוד לחיות זה בצד זה, תוך הפרדה ושותפות וכבוד הדדי. החלופה היא גיהנום. אל תעשו הרס בתים ועקירת עצים לשגרה מובנת מאליה. גם בּנוּ משהו נהרס. גם בּנוּ משהו נעקר.