תנו לילד ילד

אנחנו אוהבים לצחוק על מייקל ג'קסון. במהלך השנים הפך זמר, רקדן ופרפורמר מרהיב זה לקריקטורה של עצמו, כפי שאנחנו מגדירים קריקטורה. הפנים, הניתוחים, הילדים במיטתו, כל אלה ממלאים את עולמנו באינספור חדשות, סאטירות ובדיחות. הוא חומר מופלא להריץ עליו קטעים. אבל הסרט "מייקל ג'קסון נחשף" מייסודו של מרטין באשיר, מראה לעולם שמלך הפופ הוא אולי אדם מנותק ומסכן, אבל מנקודת מבטו, הוא חי בעולם נפלא של אגדות. הסרט, באספקטים מסוימים, הוא מסמך מציצני מרתק, גם אם רחוק מלענות על כל השאלות שקשורות בג'קסון. עם זאת, העולם החיצוני (עדיין לא הפנימי) של ג'קסון מתגלה לראשונה, לפחות באופן חלקי, בווידוי אישי.
"מייקל ג'קסון נחשף" נע בשני מישורים: באחד, באשיר מעוניין בסרטו לגלות את האמת מאחורי הדמות ששמה מייקל ג'קסון. את הכל, כולל הכל - מפיו של האיש - על המוזיקה, הילדות בצל האב המכה הנוראי, הניתוחים בפניו, השינה עם הילדים במיטתו, ילדיו מנשים שאיש לא מכיר. באשיר רוצה לדעת מה מניע את עולמו של מייקל ג'קסון, ובמיוחד מה מושך אדם בגיל 44 לעולמם של ילדים קטנים. במישור השני, מנסה מלך הפופ להשתמש בסרט כמכשיר ליחסי ציבור - להראות שהוא עדיין הגדול מכולם, שילדים אוהבים אותו באמת, שהוא אב נהדר, ושעולמו של פיטר פן הוא העולם הנכון. מבחינתו, כולנו צריכים לחיות כך. שני המישורים, איך לא, אינם מסתדרים אחד עם השני, כך שאין פלא שג'קסון הגיע בסופו של דבר למסקנה כי באשיר "בגד בו".
באשיר מנסה בתחילה להבין את עולמו האמנותי של ג'קסון (הוא נוהג לכתוב שירים על אחד מעצי האחוזה שלו). יש אפילו סצינה מרגשת, בה השניים נראים כשהם צופים באחד הקליפים של "הג'קסונים". אבל במהרה מנסה באשיר להבין מה הפך את הגאון, לדבריו, לאיש כה מיסתורי, מוזר ובעייתי. אז הוא חוזר בתחילה לילדותו של ג'קסון. הוא דולה ממנו וידוי לגבי אביו, שנהג להכות בעזרת חגורות למיניהן ומכשירים נוספים. מתברר שלאב המרושע היתה השפעה מכרעת על כל הקריירה של ג'קסון. ההתעללויות שעבר מייקל בילדותו יעוותו לו את כל תפיסת עולמו. החשיפה המאסיבית עם הג'קסונים, מסעי ההופעות המפרכים על שלל צדדיהם (כשהוא רק בן 11, היה ג'קסון עד לחיי המין של אחיו הגדולים בחדרי המלון בעודו "ישן"), החזרות המתישות, המטמורפוזה מילד פלא מתוק לנער מתבגר בעל מראה לא מלבב, והרודנות האכזרית של האב, שכללה גם עלבונות לגבי מראהו, תהפוך אותו לכוכב הגדול בעולם, אבל גם תהרוס את חייו. במהלכם הוא ינסה לשנות את פניו ללא לאות. הוא גם יבנה לו עולם פיטר-פני בו יש מקום לילדים בלבד. "אני רואה בהם את אלוהים", הוא אומר לבאשיר.

שני הצדדים עצבניים

באשיר מנסה לדלות ממנו גם וידוי לגבי פניו וצבע עורו, אבל מייקל משוכנע ש"הוא עדיין משתנה", והכוונה באופן טבעי. הוא גם מספר שהוא "עבר רק שני ניתוחים באף" וזאת כדי שיוכל לשיר טוב יותר. בהמשך מנסה באשיר לגשת לנושא ילדיו של ג'קסון. למייקל יש שלושה ילדים, ככל הנראה מאמהות פונדקאיות, אבל יש צורך בשניים-שלוש ראיונות נוקבים כדי להוציא את זה ממנו, וגם לא באופן נהיר. על ילדיו נאסר להסתובב בחוץ ללא מסיכות, כי ג'קסון מאמין כי חשיפת פרצופם מהווה סכנה לביטחונם. הם באמת מסכנים.
ככל שהסרט נמשך, הופכים באשיר וג'קסון חסרי מנוחה אחד לגבי השני. ג'קסון מבין שהוא נפל למלכודת ובאשיר מצידו לא רצה להגיש סרט שיוגדר כיחסי ציבור. מבחינתו זו הזדמנות נדירה לחשוף את האמת סביב אחד האמנים הכי מיסתוריים של זמננו, אלא שג'קסון לא הולך עד הסוף. כך שבאשיר לא מצליח לגלות את האיש מאחורי המיתוס, ולא רק בגלל הסכם מקדים שמנע ממנו לשדר את כל הסצינות, אלא כי מייקל לא בא לחשוף את עצמו, אלא לחשוף אספקטים איתם הוא מרגיש בטוח.
החצי השני של הסרט מאופיין, לפיכך, בהתנהגות עצבנית של שני הצדדים. ג'קסון כמה באופן תמוה לקהל. הסרט מתעכב על סצינת התינוק המפורסמת, בה נחשפת התקשורת במלוא אימתה. הרצון שלו להראות את תינוקו למעריציו הפך לסאגה מעוררת רחמים. מעמדו כמלך הפופ יצר עבורו חיים נוראיים - קפריזים, לחוצים ומוטרפים – אז איך כולם מתפלאים שהוא מוצא שקט ושלווה בחברת ילדים?
בסוף הסרט נוצרת תחושה של מהומה רבה על לא מאומה. אז מייקל אוהב לישון בחברת ילדים (הוא מתעקש שזה חף מכל אקט מיני), להקריא להם סיפור לפני השינה ולהוציא ואתם לטיולים אינספור. הוא מאמין שכולנו צריכים לעשות כך. יכול להיות שהוא גם אוהב לנתח את עצמו (אבל לא מוכן להודות). כל עוד זה לא גובל בפלילים, תנו לו. למי, בשם אלוהים, זה מפריע?