סוף עידן הגיישות ביפאן

בשקט בשקט וללא שריפת חזיות בחוצות העיר בנוסח המערב, יותר ויותר נשים יפאניות משילות מעליהן את הצייתנות, שאמורה להיות טבועה בהן ומשיבות מלחמה שערה במאבק נגד מערכת מפלה, שבאופן מסורתי הקצתה להן את תפקיד מוזגת המשקאות בבית או במשרד. הסימן הבולט ביותר לפעילות נשית מוגברת הוא הופעתן של יזמות שבוחנות רעיונות כלכליים חדשים עם ביטחון ואנרגיה שנדיר למצוא ביפאן של היום, שנמצאת במיתון קשה מזה 12 שנים.
נכון לסוף יוני 2002, 5.57% מנשיאי התאגידים הם נשים, עלייה של 2.9% לעומת השנה שעברה. מכיוון שהסקר לא בדק עסקים קטנים, המספר האמיתי הוא גדול בהרבה.
קאורו סאטו, אחת היזמות השאפתניות, כל כך נלהבת מן האפשרויות החדשות, עד שהיא מתכוונת להתפטר ממשרתה כמנהלת בסוכנות מנפאואר ולהתמסר למיזם החדש שלה: אתר שהקימה ומטרתו לייעץ לנשים חסרות נסיון בעסקים. היא מסבירה, שבהתחלה היתה תמימה וחסרת נסיון. "נוכל כמעט הצליח לגנוב ממני 3 מיליון ין", מספרת סאטו. "ישנן ודאי נשים רבות במצב זה, ואני רוצה לעזור להן להימנע מאותן בעיות שאני נתקלתי בהן" היא אומרת.

סביבה עסקית תומכת

בהגיון האלטרואיסטי הזה מגולם גם הגיון עסקי רב. המפתח להצלחה של אותן נשים הוא ההכרה בקיומה של נישה כלכלית חדשה: היעדר תשתית עסקית ידידותית לנשים.
"כשרציתי לחזור לעבודה ב-87', לא הצלחתי למצוא מטפלת לילדתי בת השלוש", נזכרת נוריקו נאקאמורה, מנכ"ל חברת "פופינס". "אז הקמתי יחד עם ידידה חברה המספקת שירותי שמרטפות. התחלנו לפעול בחדר קטן, עם 5 עובדות". העסק הזעיר צמח מאז לחברה המנהלת 26 מעונות ברחבי יפן.
כדור השלג, כך נראה, רק מתחיל להתגלגל. שירותי תמיכה החלו לבצבץ כפטריות אחרי הגשם, ומדובר כבר בתעשייה פורחת המיועדת לסייע לאישה העובדת במאבקה נגד יפאן בע"מ. שירותים אלו מציעים כל דבר, מעצות לאימהות דרך אפשרויות השקעה לתכנון קריירה.
אמהות עובדות, המתוסכלות מרשימות ההמתנה הארוכות הידועות לשמצה של גני הילדים הממשלתיים, יכולות לפנות לאחד מן השירותים המציעים שירותי שמרטפות או להתקשר לקו הסיוע לנשים בלבד. עקרות בית המבקשות לשוב למעגל העבודה יכולות לקחת קורסי ריענון מקצועיים, המיועדים לנשים.

הנשים זועמות ומשנות

המטמורפוזה - מעקרת בית צייתנית בשנות השמונים לאשת העסקים שלוקחת יוזמה - עשויה לשעשע גברים מסוימים, אך לא את הנשים. מומחים אומרים ששינוי זה הוא תוצאת תרעומת נשית, שמבעבעת מזה זמן רב כלפי המערכת המפלה נשים. זעמן של הנשים שנתקלו ביחס משפיל בחברות ממוסדות מניע את השקת עסקיהן הפרטיים.
"לא מדובר היה בתקרת זכוכית אפילו", אומרת סאקיאה פוקושימה, מנהלת בכירה בחברת השמה זרה, "אלא בתקרת פלדה. נשים עובדות לעתים קרובות עבור גברים פחות מוכשרים ובעלי השכלה נמוכה משלהן, והן מתחילות לדרוש הזדמנות שווה".
חוק ההזדמנות השווה, שנחקק ב-1985 והורחב ב-99, לא תרם רבות לתיקון המעוות. בפחות מאחוז אחד מהחברות הנסחרות בבורסה מכהנות נשים במועצת המנהלים. מספר זה כולל את אלו שירשו את החברה מבן-זוג או אב.
מה שבכל זאת תורם לשינוי שמתחיל להיות מורגש כעת הוא העיתוי הכלכלי. בימי שגשוג, התאגידים הגדולים מושכים את כל תשומת הלב, אך בזמני מיתון נשמע יותר קולם של היזמים הקטנים והבינוניים. התפוצצות הבועה הכלכלית האיצה את התפוררות הסמכות הגברית. הנשים היו אלו שהגיחו מתוך ההריסות ללא פגע, חזקות יותר מן הגברים. כשכלכלת הבועה הסתיימה, אנשי עסקים וחברות החלו לאבד את בטחונם העצמי. הנשים לעומת זאת, לא היו חלק מתאגידי הענק. גם לא היה להן דבר לאבד במונחים של "העסקה לכל החיים". לכן, הן היו חופשיות יותר לנסות רעיונות חדשים ומוכנות יותר לקחת סיכונים.

אינטרנט - הזירה האידיאלית

גם לפריצת האינטרנט לחיי כולם תרומה רבה. עסק שבסיסו באינטרנט נהנה מהוצאות כלליות וממחסומי כניסה נמוכים יותר. הדבר הופך את הזירה הזו לאידיאלית לנשים המעונינות להקים עסק קטן משלהן.
נשים יזמות ביפאן, בדרך כלל, לא מנסות להתחרות בגברים, אלא להיכנס לנישות שגברים נוטים להתעלם מהן ויש בהן מקום לקול ולגישה נשית.
מייקו טנקה (26) התחילה למכור לחם איכותי דרך האינטרנט ב-2000. בעודה עובדת במשרה מלאה בחברת מחשבים, החלה לאפות לחמים מדי יום, כדי למצוא את הנוסחה המנצחת. כשזו נמצאה, פתחה טנקה דוכן רחוב בשכונת מגוריה בטוקיו בסופי שבוע. מאוחר יותר, עברה לשיווק לחמים באמצעות האתר שהקימה. עכשיו היא אופה לחמים מבוקר עד ערב בימי-חול. לחם הקינמון שלה, הנמכר ב-2,600 ין (כ-22 דולר) לכיכר, כל כך פופולרי, עד שכל הלחמים שהיא תאפה בחצי השנה הקרובה הוזמנו מראש.
דוגמה נוספת לעסק מצליח מספקות חמש נשים צעירות, לשעבר עובדות משרד בחברת תקשורת גדולה, שאוהבות לבלות במסעדות. החמש החלו לפרסם ביקורת מסעדות, מנקודת מבטה של הצרכנית הממוצעת בת גילן, במגזין מקוון, שאליו נרשמו יותר מ-26 אלף גולשים. בסתיו שעבר הן הוציאו ספר באותו נושא, ועכשיו הן מככבות בתוכנית טלוויזיה בערוץ הלוויין. שירות דומה מציגה חברה בהנהלת נשים צעירות, המציעות את חוות דעתן על מוצרי קוסמטיקה חדשים.
המכנה המשותף לכל היוזמות הללו הוא ידיעה ברורה המוצגת בביטחון רב של אותן נשים צעירות לגבי מה הן אוהבות ומה לא, יחד עם בניית המוצר או השירות סביב העדפותיהן האישיות. ההתלהבות והאהבה המושקעות במוצר החדש מכסות במקרים רבים על חוסר הניסיון העסקי, ומסתבר שהביקוש קיים, למרות המיתון.
גם הבנקים כבר מכירים בתופעה. עסקים זעירים, ממלאים תפקיד חשוב יותר ויותר בכלכלה היפאנית וסכומי ההלוואות שניתנו לנשים לשם הקמתם הוכפלו ב-2001 ביחס ל-1999.

אופקים חדשים

רעיון השוויון המגדרי עדיין בחיתוליו ביפאן. הוא הוצג בסוף שנות ה-70, כחלק ממגמת ההתמערבות הכללית, ונעשה מוכר רק בסוף שנות ה-80ם. מילים כגון "מגדר" ו"הטרדה מינית" לא היו קיימות עד אז בשפה היפאנית.
מבחינת שוק העבודה, המצב ביפאן דומה היום לזה ששרר בארה"ב לפני 30 או 40 שנה. גם השורשים הפיאודליים והקונפוציאניים של יפאן עדיין משפיעים על המנטליות ועל היחסים הבינאישיים. נשים רבות מוצאות עצמן בדילמה, נעות בין ה"אני" המסורתי לבין ה"אני המודרני". הראשון, מבקש לעמוד בציפיות הסביבה. השני, ה"מודרני", שייך לאישה שרוצה לעמוד על זכויותיה, ובעיקר להיות מסוגלת לתמוך בעצמה כלכלית, ללא תלות בגבר.
גם אם מספרן עדיין קטן, הנשים שבונות עסקים ונלחמות בזירה הכלכלית, מהוות דוגמה לאחרות ומציגות בפניהן אפשרויות חדשות. שיעור הילודה ביפאן הוא הנמוך ביותר בעולם אחרי איטליה, בעוד האוכלוסיה מזדקנת במהירות. משמעות הדבר היא שמחד, כוח העבודה המסורתי הולך ומצטמק ומאידך, תעשיות השירותים והרווחה מתרחבות. במצב כזה, בו דרוש שינוי מהותי, יפאן צריכה להתחיל להקשיב באמת לנשים.