האח הצעיר במאזדה

איאן קולום, ראש מחלקת העיצוב של יגואר, הוא האיש האחראי לכמה מהיצירות המוטוריות המרהיבות ביותר שהגיעו לכביש מאז ומעולם. רוצים דוגמה? אסטון מרטין ונקוויש, או DB7. לעומתו, אחיו הצעיר העונה לשם מורי, עומד להעשיר את תיק העבודות שלו במחליפת אגדה מוטורית – מאזדה מיאטה הבאה. זאת, במסגרת עבודתו כראש מחלקת העיצוב של היצרן היפני. וכשאתה מנסה ליהנות עמו מכוס קפה על רקע הזום-זום-זום שבעמדת מאזדה, אני מתחיל להבין כיצד שני אחים הגיעו לעמדות כה גבוהות וחשובות בתעשיית הרכב העולמית.
"איאן תמיד ידע מה הוא רוצה", מסביר לי מורי. "מגיל שלוש הוא היה משוכנע כי בעתיד יהיה מעצב מכוניות. אני? כנראה שפשוט הושפעתי מהאח הגדול. אתה יודע, כמו שאחיחם קטנים מושפעים מההעדפות של אחיהם הבוגרים יותר. כאמור, מאז שאני זוכר אותו, שום דבר אחר לא עניין את איאן. האמת, בתחילה ניסיתי דווקא להימנע מזה, ואפילו תכננתי להיות וטרינר. אבל יום אחד בחווה הספיק לי.
בהמשך הדרך בחרתי בלימודי ארכיטקטורה, אבל גם זה לא התאים, אז עברתי ללמוד עיצוב מוצר, ובמסגרת זו ביצעתי פרויקטים שונים. הראשון, שארך חצי שנה, היה משהו הנדסי טהור. הפרויקט הבא היה קשור למכוניות, עם קרייזלר, ונהניתי ממנו כל-כך עד כי ברור היה שאין כל דרך חזרה. קיבלתי מלגה ועבודה בקרייזלר אירופה. למעשה, עבדתי בבניין ששייך היום ליגואר, ובו מרכז העיצוב של אחי הגדול".
כאשר נרכשה קרייזלר אירופה על-ידי פיז'ו, המשיך קולום עם הצרפתים. בהמשך עבר לליז'ייה, שם עיצב מכוניות תצוגה עבור פורד, יגואר ואסטון. אחר כך עבר לפורד ארה"ב, ומשם הייתה הדרך לתפקיד ראש מחלקת העיצוב של מאזדה די קצרה. וכך, לפני כשנה וחצי זכה בתפקיד הבכיר.

עבודת צוות

אם יש משהו שמעניין אותי, היא רמת המעורבות של סופר-סטאר אחד בעבודתו של האחר, בעיקר כאשר מדובר בעיצוב לשני מותגים שונים כל-כך זה מזה. "האם אתם מתייעצים או נעזרים האחד בשני?" אני שואל בעדינות. "כן, אבל לא כמו שהיית מצפה" עונה לי קולום. "אנחנו מדברים יותר על אתגרים בעבודה עם אנשים, ולא על עיצוב. זו הבעיה הגדולה יותר של שנינו" הוא מספר בכנות מפתיעה מעט. "לא מלמדים אותנו בבית הספר לעיצוב כיצד לנהל, וזה בפירוש משהו שחסר לנו".
זה גם השלב בו אני לא מתאפק ושואל על המיאטה הבאה. "זו זכות גדולה לעצב מכונית שכזו, בגלל ההיסטוריה והמעמד שלה בתעשיית הרכב, גם מבחינת עיצוב. זה מאוד מרגש, אבל גם קשה עד בלי די. לכל אחד, ואני מדגיש, לכל אחד, יש דעה כלשהי על המכונית הזו. וכל אחד גם חייב להבהיר לי איך לדעתו היא צריכה להיות, להראות, לעשות רושם. אבל דווקא מבחינת עיצוב זו בעיה פחות קשה. המקור הרי היה הצהרה של פשטות והנאה,ואני לא מתכוון לסטות ממנו. בכל מקרה, הייתי רוצה שהלקוח יגיב למכונית באותה התלהבות שהייתה למי שראה לראשונה את המיאטה הראשונה. כדאי להבהיר כי אני לא מחפש דמיון במראה, אלא דווקא בתגובה".

השינוי

ואיך מסביר קולום את השינוי שחל במאזדה בשנים האחרונות, זה המתבטא במכוניות שנראות שונה מבעבר אצל היצרן הזה, כמו ה-6, ה-3, ה-RX8 ואפילו ה-2. "צריך להודות להנהלה, זו שלפני מספר שנים החליטה לייצר מכוניות ייחודיות. אתה יודע הרי שהמעצבים של מאזדה לא הלכו הביתה, ופינו מקום לאנשים מוכשרים יותר, עם יותרמעוף. אלה בדיוק אותם אנשים שעובדים שם כבר שנים. פשוט נתנו להם סוף סוף אפשרות להתבטא".
ובכלל קולום מעריך מאוד את העיצוב היפאני. "אם תסתכל על הארכיטקטורה שלהם, תגלה כי הם עושים עבודה נפלאה. הפוטנציאל קיים שם. בעבר הייתה נטייה לוותר על ייחוד, אבל שוב, עובדה זו קשורה בעיקר להנהלות. אגב, אני חושב שגם בניסאן עושים עבודה טובה, וכי מעצבים יפניים בכל העולם מקבלים היום יותר ביטחון.
עם זאת, ההשפעות של קולום כמעצב עדיין לא מורגשות. "כשהגעתי למאזדה, מחלקת העיצוב הייתה כבר במומנטום חיובי מאד, ואני צריך להמשיך אותו. לכן, סביר מאד להניח שלא תראה בעתיד שינוי דרמטי, אלא בעיקר אבולוציה של המראה הנוכחי".
ומה הספיק קולום הצעיר לעשות בינתיים? "ובכן, יצא לי להשפיע מעט על הוואשו (מכונית תצוגה מדטרויט), וקצת על הספורטיב החדשה, ה-3 העתידית. ובהן ניסיתי ליישם את הרעיון שאומר כי אנחנו חייבים לעשות מכוניות שיראו את הייחוד שלנו. למעשה, הן כל-כך מוצלחות - אותן מכוניות תצוגה - עד כי לא נותר לנו אלא להחליט ולייצר אותן לבסוף. והעיקר", מסיים קולום את השיחה, "העיקר שהאנשים שירכשו את המכוניות שלנו, או אפילו רק יביטו בהן, ירגישו הנאה. זה הכי חשוב לי ולחברה, ולכן זה מה שיהיה בעתיד לרוחב כל מגוון המוצרים שלנו.