אינטרנט נגד הוליווד

"המרכז למדיניות תקשורת" באוניברסיטת UCLA (לוס אנג'לס) ערך ופרסם את הסקר השלישי של השימושים באינטרנט תחת הכותרת Surveying The Digital Future. מהמחקר נובעות מספר תובנות מפתיעות לגבי המיקום של אינטרנט במכלול הפעילות האנושית שנופלת תחת ההגדרה הלא-ברורה Entertainment.
(בעברית אנו משתמשים במילה "בידור", שהיא עוד פחות מוצלחת. הכוונה היא לכל מה שאנשים עושים משום שזה מעניין אותם או גורם להם עונג, פיזי או רוחני, גם כשאין תמורה כספית להשקעת הזמן והמאמץ. האם זה עכשיו ברור יותר? אני לא בטוח.) כמי שהיה ספקן מאז ומעולם - ונשאר כזה - לגבי ה"מיזוג" של המדיה, חלק גדול מהמסקנות הן מהסוג "אמרתי לכם!" אבל יש גם תובנות שהפתיעו אותי.
כמצופה, דואר אלקטרוני הוא עדיין השימוש העיקרי, ואחריו בפער גדול גלישה ב-Web. זה מסביר מדוע הפס הרחב נתקל בהתנגדות - מי צריך פס רחב כדי לקבל דואר - אבל משאיר שאלה מעניינת פתוחה: אז איך זה שאינטרנט הולכת ומגדילה את חלקה במילוי הזמן הפנוי על חשבון הטלוויזיה? בהתחשב בכך, ש-UCLA ממוקמת במרכז ההפקה הגדול בעולם, של בידור בכלל ושל בידור טלוויזיוני בפרט, לא פלא שהדו"ח מתייחס לתופעה כאות אזעקה ומחבריו מבטיחים לעקוב מקרוב אחרי התהליכים הסוציולוגיים שעומדים מאחוריה.

מה זה בידור באינטרנט?

הוליווד, שהשפעתה התרבותית והפוליטית מתפשטת הרבה מעבר לקמפוס של UCLA, לא הולכת להתעלם מאות האזעקה הזה. היא עוד לא למדה לחיות עם התופעה של הפצת קובצי מוזיקה באינטרנט ועוד לא מצאה דרכי התגוננות מפני הסכנה החדשה, הפצת סרטים ותוכניות טלוויזיה בפורמט MPEG-4 בצורה דומה. הדבר האחרון שהאולפנים הגדולים מוכנים לסבול עכשיו זה תחרות על הזמן הפנוי של יצור הכורסה המצוי.
אינטרנט וטלוויזיה לא מתערבבים טוב, כפי שלמדה מיקרוסופט בשיעור פרטי שעלה לה 400 מיליון דולר. WebTV איבדה את נתח השוק הזעיר שלה, 4% לפני שנתיים, והיום נחשבת כמתה. מתברר שאינטרנט וטלוויזיה לא משלימות זו את זו, אלא מתחרות זו בזו. מאחר והזמן הפנוי של כולנו הוא מוגבל, הרי שזה "משחק סכום אפס" - ה-Rating של התוכניות יורד ואיתו הערך של הפרסומות והתוצאה הסופית היא ירידה בערך הסדרות שיוצאות מאולפני הוליווד.
אבל בתמונה הברורה הזאת יש נקודה מרכזית לא ברורה: 25 אחוז מהנסקרים אמרו, שבידור מהווה חלק חשוב או חשוב מאוד מהחוויה האינטרנטית שלהם. למה הם מתכוונים? האם בידור הוא לקרוא את מאמר המערכת של הטיימס הניו-יורקי? לקרוא את כל הבדיחות שרצות ב-Web? לקבל אנימציות של בין-לאדן או של תמונות טריות כוכבת פורנו ידועה? הנושא הזה ראוי למחקר בפני עצמו ואולי לכך מתכוונים מחברי הדו"ח כשהם מבטיחים התמקדות ב"משמעויות החברתיות" של המגמה.

צורכים פחות טלוויזיה

אני מעולם לא האמנתי כי אינטרנט תהייה המקור העיקרי לבידור בעתיד הנראה לעין. אבל יתכן ואני לא מעריך מספיק את הפוטנציאל של המדיום הזה - או את הדחייה שמתעוררת אצל הצופה המצוי כאשר הוא נחשף לתכנים שבטלוויזיה נחשבים לבידור Mainstream. המחקר מצביע, כצפוי, על קשר בין השימוש ברוחב פס גדול לזיהוי הפוטנציאל הבידורי של אינטרנט.
במהלך 2002 גדל מספר בעלי חיבור פס רחב בארה"ב ב-60 אחוז, בזמן שמספר המשתמשים במודם חיוג (Dial-Up) ירד ב-10%. המחקר מוכיח את מה שכולם יודעים, כי תכנים רחבי-פס ב-Web הם הגורם העיקרי לירידת זמן הצפייה בטלוויזיה, אבל התכנים האלה אינם "בידוריים" בהכרח במשמעות שהוליווד נותנת למילה. המשתמשים בפס רחב מצביעים בעיקר על נושאים שנחשבים "אזוטריים" ולא ראויים ל-Prime Time ברשתות המסחריות.
הם מחפשים ידע, תרבות, חברה וחדשות מוצגים בעושר ובעומק שאפשריים רק ב-Web ובפס רחב. את "הבידור" הם ממשיכים לצרוך בטלוויזיה, אם כי בכמויות פוחתות והולכות. מפתיע - לא? - לאור ההערכה השלילית שיש לנו על הרגלי הצריכה התרבותית של האמריקאי הממוצע!

פחות קניות ברשת

עובדה מפתיעה אחרת היא הירידה באחוז הקונים המקוונים. בשנת 2002 פחות אמריקאים ניצלו את ה-Web לקניות, אם כי אלה שהתרגלו לקניות מקוונות רכשו יותר, כל אחד לחוד וכולם ביחד. יתכן והקניות באינטרנט נתפסות כיקרות יותר והמשבר הכלכלי מחזיר את הקונים לחנויות טיט ולבנים? יכול להיות, משום שזו גם השנה הראשונה בה נרשמה ירידה במספר המשתמשים באינטרנט.
החדירה של אינטרנט לבתים הגיעה ל-75 אחוז ואינה עולה יותר, משום שעבור אמריקאים רבים זה תענוג יקר מדי. ויש כמובן רבים שלא מוצאים צורך בחיבור - הם מסתדרים לא רע גם בלי דואר אלקטרוני ולא מעניין אותם מה כתוב בטריליוני העמודים ש-Google מיין וקיטלג. בהתחשב בכך שכמה מנכ"לים של חברות הי-טק ידועות לא יודעים להשתמש במחשב, אז למה להניח שכל אחד חייב להיות מחובר או לשקוע בנשייה?
יתכן וכמוני אתם לא מופתעים מרוב המסקנות של דו"ח UCLA. אבל אז אתם גם צריכים להיות מודאגים כמוני מהתוצאה הבלתי נמנעת: הטייקונים של הוליווד עומדים לגייס את כל העוצמה הפוליטית שלהם כדי לחנוק את הפס הרחב. התכוננו למאבק ציבורי, פוליטי ותדמיתי שכמוהו עוד לא ראינו. הפעם הם לא יתנו לטכנולוגיה לתפוס אותם עם המכנסיים מופשלים.