צריך להתמודד

הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, בהנהגתם של השייח' ראאד סלאח והשייח' כמאל ח'טיב, נהנה היום ממעמד ייחודי במישור המקומי, הפלסטיני והבינלאומי, על אף שמדובר בתנועה צעירה תרתי משמע – מנהיגיה צעירים בגיל וגם ב"תורה" (שרע).
במישור המקומי, התנועה האיסלאמית השכילה להפוך לספקית של שירותי רווחה, בריאות וסעד בסיסיים - הכל בשם ולשם האיסלאם, ועל-פי הסיסמה "האיסלאם הוא הפתרון". סיסמה זו תפסה גם במישור הפוליטיקה הערבית בישראל. הכשלונות הצורבים של הקומוניזם, הסוציאליזם והלאומיות הערבית, במיוחד מאז אוקטובר 2000, הפכו את התנועה למובילה הפוליטית הבלתי-מעורערת. לזאת שנותנת את הטון הן ברחוב והן ובגופים הייצוגיים במגזר הערבי.
מאידך, הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, בהנהגותו של השייח' איברהים סרסור (לשעבר בהנהגת השייח' עבדאללה דרוויש), שנציגה בכנסת הוא ח"כ עבד אל-מאלק דהאמשה, מחפשת לשווא דרכים לחבור לעמיתו הצפוני, אפילו במחיר של נטישת רעיון הייצוג בכנסת.
במישור הפלסטיני, בשל קרבתה הרוחנית והאיסלאמית–פוליטית לתנועת החמאס, זוכה התנועה להערכה רבה, מה גם שהממסד הדתי הפלסטיני העביר אליה את שרביט ההגנה על מסגד אל-אקצה, וזאת בשל חופש הפעולה של מנהיגיה בהיותם אזרחים ישראלים. בנוסף, מסייעת התנועה האיסלאמית באופן משמעותי ועקבי בממון ובמזון לתושבי השטחים.
במישור הבינלאומי, ובמיוחד לאחר מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001 בארה"ב, כמעט כל המדינות בעולם מהדקות את ההשגחה על תנועות וארגונים איסלאמיים, ואילו במדינות ערב לא מורשות תנועות כאלה כלל להרים ראש.
אכן, צחוק הגורל הוא שמעמדה הייחודי של התנועה האיסלאמית מקורו דווקא בחופש הפעולה ובהגנה שהחוק במדינת ישראל מספק לה. אף כי בעבר, כזכור, נחקרו ונעצרו מנהיגיה בקול תרועה רמה, הרי שהם שוחררו ולא הוגשו נגדם כתבי אישום. גם עמותות שלה נסגרו, אך נפתחו מחדש תחת שמות אחרים. אגב, הציבור הערבי אינו מאמין שהמעצרים הפעם מוצדקים. הוא בטוח שמנהיגי התנועה מספיק זהירים וחכמים, ולא יחצו קווים אדומים של החוק.
אני יכול להבין שעל רקע מעמדה הרם ופעילותה הענפה מהווה התנועה האיסלאמית בעיה עבור ממשלת ישראל, אבל מדיניות המלחמה בה ורדיפתה עד חורמה נועדה להערכתי מראש לכישלון. יתרה מזאת, המעצר רק מאדיר אותה ומבסס את מעמדם ואת מנהיגותם של בכיריה.
ראוי, מוטב ויעיל יותר שממשלת ישראל תתמודד עם התנועה האיסלאמית ולא תילחם בה. יש לזכור שבסופו של דבר מאבקן של התנועות האיסלאמיות בעולם הוא מאבק תרבויות, ותרבות באיסלאם היא דרך חיים ואורח חיים.