המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם הבוקר (ו') סקר, לפיו רבע מהיהודים בישראל לא מאמינים בדמוקרטיה.
בתנאים בהם ישראל מתפקדת היום, הייתי מצפה לממצאים חמורים אף יותר. הנתונים לא מפתיעים בחומרתם, כיוון שבמחקרים שנעשים מאז מחצית שנות השמונים, אנו עדים להידרדרות באמון הציבור בדמוקרטיה. זאת גם בהתחשב בעובדה שהסקר נערך כשהחברה הישראלית בטראומה שלאחר כישלון הסכמי אוסלו. הממצאים האמיתיים, בשטח, גרועים אף מאלה שמופיעים בסקר.
מתאוריות ומחקרים קודמים, שהתפרסמו בישראל בעבר, ניתן ללמוד כי בישראל יש פער גדול בין הטמעת נורמות וערכים דמוקרטיים, לבין הפרוצדורות הדמוקרטיות - הבחירות. אין בישראל תרבות אזרחית מפותחת. לכן, כשעוקבים אחר האמון הציבורי בדמוקרטיה או במוסדות דמוקרטיים, רמת האמון נמוכה בהשוואה למערב.
הסבר אחד לכך, הוא שאנחנו מדינה של מהגרים, שארצות מוצא של רבים מהם לא היו דמוקרטיות - לא במזרח אירופה ולא בצפון אפריקה. הסבר נוסף לכך הוא ההטמעה של העיסוק המתמיד בביטחון לאומי, באופן שלא מאפשר טיפולי שורש בבעיות חברתיות. כמו כן, הכיבוש מזיק לדמוקרטיה. הנוכחות של ישראל בשטחים מחסלת את התרבות הדמוקרטית, בכך שהיא מדכאת זכויות אדם. לא ניתן לכונן דמוקרטיה ובד בבד לדכא זכויות של מיליוני בני אדם.
האליטות הפוליטיות לא מייחסות חשיבות לערכים דמוקרטיים, ומעדיפות עיסוק במלחמות על פניו. מדי פעם, כשיש משבר חברתי הן נחלצות לטיפול שטחי בו. אבל אין טיפול שורש בבעיות שפוגעות בתחזוקה הדמוקרטית.
הנטייה שהוזכרה בסקר למנהיגות חזקה, אופיינית למצבי משבר ביטחוניים. זוהי נטייה אופיינית בחברה הישראלית.
