כך זה היה ב-2000

החששות שליוו אותי החל מרגע המראת המטוס התפוגגו לחלוטין עם הנחיתה בשדה התעופה באיסטנבול. אחת המשתתפות הוציאה טייפ וכולנו פצחנו מייד בשירה וריקודים שהרעידו את השדה, ונועדו להבהיר למארגנים "השקופים" ששקט לא יהיה כאן במהלך עשרת הימים הקרובים. כך, ששות אלי קרב, השטח בוער בדמנו ואש המדורה מאירה בעיננו (בגלל החרוז…), שוכנו במלון מריט מרסין. שם, ממרומי הקומה ה-42 (מתוך 50, לשם אינפורמציה) השקפנו על הממלכה אותה אנו עתידות לכבוש – בקסמינו כמובן.