הטראנס של ג'ירה: יותר ישראלי מישראלי

טים מק'קאל, מוזיקאי צעיר מסיאטל, מוכיח בדיסק החדש שלו "ג'ירה", שטראנס הוא לא דבר שרק ישראלים יודעים לעשות. אולי בגלל זה הוא חתום בלייבל הישראלי USTA.
מק'קאל, בן 23, החל להתעניין באלקטרוניקה באמצע שנות התשעים, כאשר חברים דחפו אותו לעמדת התיקלוט. מאז הספיק לתקלט במספר מועדונים גדולים, כשהוא עובר מספר סגנונות, כגון האוס, ג'אנגל, ברייק-ביט ומאוחר יותר גם טראנס. כעבור כמה שנים החליט טים, אז תושב דאלאס טקסס, לעבור לעמדת הכתיבה, והחל לעבוד על פרוייקט סולו אותו החליט לכוון לעבר הטראנס הפסיכדלי. הסינגל הראשון שלו יצא בשנת 2000, ומאז טים מק'קאל הפך לג'ירה.
עם המעבר לסיאטל, תפס ג'ירה את עמדת הרזידנטורה בתחנת הרדיו הנחשבת "Thump Radio", שמשדרת גם שידורים מקוונים, והחל לנגן במסיבות גדולות בארה"ב, קנדה, ולאחרונה גם בישראל.
מהות השם ג'ירה, כפי שהבנתי משיחה עם מק'קאל, לקוחה דווקא מהשפה העברית-תנ"כית. אשתו של מק'קאל, שחיה בארץ תקופה מסוימת, הציעה את השם "ויירא". השם אונגלז והפך ל"ג'ירה" ("Jirah"). כמקור שמו, המוזיקה של ג'ירה באלבום הבכורה שלו, Outer Access, דומה יותר לטראנס הישראלי הישן (והטוב) מכל דבר אחר שיצא פה לאחרונה.
ג'ירה מפלרטט עם מספר אלמנטים מעניינים בכתיבה שלו. הוא בונה את אלבום הבכורה שלו בצורה סבלנית, ברורה וקוהרנטית. כל קטע מציג סיפור, וטים מק'קאל יודע איך לספר כל סיפור. הקטע הראשון באלבום, "Return", מכיל את כל המרכיבים לקטע גואה קלאסי - קצב גבוה, מלודיקה מלוטשת ודרמטיות בהתאם. הקולות המסונתזים ואפקטי הגייט עושים את העבודה, וג'ירה לוקח את המאזינים לטיסה בין סיאטל לתל-אביב. המלודיות העדינות משתלבות יחד עם צלילים מתכתיים ב-"Wide Open", שראוי לציון בעיקר בגלל העובדה שהוא מזכיר מאוד את המוזיקה של אביחן לבנה ז"ל, הלא הוא קוסמה, וזו אכן נקודה השראתית מכובדת.

מסר פשוט

ג'ירה, כך נראה, מעונין להעביר מסר מאוד פשוט – המוזיקה שלו נועדה להרקיד ולרגש. הרגש נמצא בכל קפלי האלבום, ללא שום ספק, כשחלק מהקטעים פשוט נוטפים מלודיות מרוממות נפש יחד עם מקצב חד וברור, וגם החומר לריקודים מונצח כאן בכל קטע וקטע. ג'ירה משתדל שלא לבלבל יותר מדי את המאזינים, ומכאן מתקבל אלבום מאוד ישיר, מאוד ברור ולעניין. הנקודה החלשה היחידה שלו, אולי, היא שהוא מסרב באופן כמעט עקרוני לרדת מסקאלת ה-142-145 בי.פי.אם, דבר שעשוי לעייף קצת את המאזין הביתי.
לסיכום, הטראנס של ג'ירה, שאמנם מזכיר פה ושם אמנים אחרים, הוא בהחלט ייחודי. עם נגיעות בקצב ובריתמיקה של הפול-און הישראלי, להטוטים עם הפדים הקטיפתיים והמלודיות הבלתי מתפשרות של הגואה-טראנס, והטאץ' האירופי העדין, שמעניק רכות מסוימת לחלק מהקטעים באלבום, מק'קאל אינו נופל ביכולתו מהמקצועים ביותר בתחום.