מקומות עבודה

אילו הצטיינה ההסתדרות החדשה בהסברה, היו שוקלים שם לאמץ את הישראלים הכותבים על מקומות העבודה שלהם ולהשתמש בהם במסגרת קמפיין חברתי מתוחכם. ייתכן שוועדי העובדים החדשים יצמחו כך: בסביבות וירטואליות, המאפשרות לעובדים להחליף רעיונות ורטינות באופן אנונימי. לרוב מדובר בעבודות זמניות, שירותיות: מוקדנית, עובד במקדונלד'ס, זבנית בחנות וידאו, וכמו שמישהו אחר כתב, חוויית הקריאה דומה לביקור בחנות ממתקים אסורה.

הבלוג של 144

מוקדנית בשירות 144 התחילה, פחות או יותר, את הטרנד של היומנים המתעדים חוויות יומיומיות ממקום העבודה. בעקבות הפרסום ב-ynet היא זכתה לפנייה ממשרד הדובר של בזק ואפילו כתבו עליה בעיתון הפנימי של בזק "על הקו". היא נחשפה, הפסיקה לכתוב את הבלוג וחזרה. אם חשבתם שבלוג כזה צפוי בהכרח לשעמם, טעות בידכם. אחרי הכל, היכן עוד ניתן לקרוא פרטי טריוויה על השמות המוזרים בישראל כמו אחמדוב ארטיק מאשדוד או שקל שבע מירושלים, על אנשים שמזמינים שירות עקיצה או מעונינים שהטלפון שלהם ירדוף אחריהם ועוד?

מטפלים בכם?

חוויות מכמירות לב על ההתרחשויות היומיות מאחורי הדלפק של מקדונלד'ס. "עובד מספר", בן 16 בסך הכל, מספר בציניות בלתי מסוות על מנהלים ולקוחות שמתלוננים שהצ'יפס שלהם קר, על לקוחות שקוראים לו "גבר", "אח שלי" או "ביז'ו". במקום שבו מרפים את השרירים באמצעות נטילת מיונז כדי להירגע עבור שכר מינימום, האבטלה לא נראית פתרון כל כך רע. הגלובליזציה לאן?

בלוגבאסטר

מפעילת הבלוג, שעובדת בסניף של רשת חנויות הווידאו "בלוקבאסטר", פרשה לאחרונה. בדומה לבלוגרית של "144", היא חשפה פכים קטנים ולעתים מעניינים משגרת עבודתה. למשל, הגילוי על חובבי הסרטים האורבים למוכרנים, איך מספרים ללקוח שהוא מאחר בהחזרת סרט פורנו, המכורים לסדרה "24" ועוד. מאז שנפתח, הבלוג הפך לקבוצת תמיכה לעובדים, המשתפים את הכותבת בצרות שלהם, מתלוננים על הממונים ומבקשים עצות. ועד עובדים, כבר ציינו?

היומן של המורה שלך?

לא הייתם רוצים שהיא תלמד אתכם או ילדיכם. "אל תקרא לי" לא אוהבת במיוחד את ילדי השמנת בית הספר הצפונבוני בו היא מלמדת ומחלקת אותם לסוגים: החנפנית, המבריזן, הסקופיונר, השקרן, המאוהבת הסדרתית, השרמוטה, הקרציה, הסטלן והמשועמם. רק אצ הערס האינטליגנטי היא אוהבת. תשכחו מ"את החומר הזה אני כבר למדתי", משפט המחץ של המורה הזו הוא "אינעל אחותך, סתום ת'פה כבר - עוד יומיים בגרות ואתה מזיין ת'שכל".
היא לא באמת מדברת כך ומגדירה את הבלוג "ניסיון לשמור על שפיותה במסגרת הפאסדה של הבחורה הצעירה שלא מקללת ולא מתעצבנת מהמנהלת הכי מרדימה בעולם". קשה לשפוט אותה לנוכח העבודה המתישה והשכר העלוב, אך ברור שאינה נהנית מהוראה, מקצוע שהפך לברירת מחדל ולא לבחירה.