נא להכיר - ארו

לאחר שבשבועות האחרונים סיפרנו לכם על יצרניות רכב אקזוטיות, עליהן מעטים מכם שמעו בעבר, הגיע הזמן להרגע קלות משטף האדרנלין, מהירות ועוצמה. וכדי לעשות את הדברים שקטים ונינוחים במיוחד, אנחנו אפילו "יורדים" לשטח. ואת זה לא עושים בעזרת אחד מהמותגים המוכרים לכם, אלא עם אחד שטובים הסיכויים כי מעולם לא שמעתם אודותיו. קוראים לו "ארו", והוא מגיע מרומניה. וכמו יצרניות רכב מזרח אירופאיות אחרות, גם כאן מתחילה ההיסטוריה במלחמה. וכך, אי שם בשנות ה-40', ייצרו הרומנים חלקי מטוסים במפעל ושמו IAR Braslov. רק מאוחר יותר, הוחלף השם ל"ארו" (ARO) כנגזר מ"אוטומוביל רומניה".

ההתחלה

את המכונית הראשונה תחת דגל החברה, רכב שטח קשוח למראה וספרטני למדי, הציגה ארו בשנת 1957. השם לא היה מקורי במיוחד, כמו מרבית אלה שנתנה התעשיית המזרח אירופאית דאז - "IMS-57". אגב, ה-57 בשם מייצג את שנת ההשקה. כבר אמרנו מה אנחנו חושבים על מדיניות הענקת השמות דאז? את ההשראה לרכב הזה העניקה לרומנים יצרנית הרכב הסובייטית "גאז", שיצרה באותם הימים רכבי שטח דומים.
כשהוצג לראשונה, צויד ה-57 במנוע 3.3 ליטר, עם הספק מרבי מגוחך במושגי ימינו - 50 כ"ס בלבד, שהספיקו בקושי למהירות מרבית מדווחת של 80 קמ"ש. מאוחר יותר (נחשו באיזו שנה) הוצג ה-"M-59", עם 56 כ"ס ואביזר מרשים במיוחד - מגבים חשמליים. ואם אתם שואלים אז כן, ב-IMS-57 נדרש הנהג להפעיל את המגבים באופן ידני. ולא, אנחנו לא יודעים אם זה כלל מספר מהירויות והשהייה אוטומטית, חיישני גשם ומתזים ידניים.
בשנת 1964 שוברת ארו שיאי מהירות של עצמה, עם רכב ראשון המסוגל להגיע ל-100 קמ"ש, בזכות מנוע בעל הספק מרבי של 70 כ"ס. דגם זה, שנקרא "M-461", הוצג ב-1964 (אנחנו יודעים, הסדר השתבש) ושווק לראשונה גם מחוץ לרומניה, כרכב שטח קשוח, ללא פשרות או מותרות, עד שיצורו הופסק ב-1975.

עידן חדש

בשנת 1972 הוצג דגם חדש לחלוטין, תחת השם "ארו 24", תוצר של שש שנות פיתוח. הוא צויד במנוע בנפח 2.5 ליטר, וייצר הספק מרבי של 83 כ"ס. בית היוצר של המנוע - רנו. בין הלקוחות המאושרים - הדיקטטור הידוע, צ'אוצ'סקו. ה-24 שווק בגרסאות מרכב רבות, ונמכר למעשה עד היום. בימי הזוהר שווק ב-55 מדינות שונות, ונמכר במספרים נאים, לפחות בגוש המזרחי של אירופה.
שמונה שנים לאחר הצגת ה-24, סיימה ארו חמש שנות פיתוח נוספות - תקופה קצרה יחסית עבור יצרן מזרח אירופאי באותם שנים - והציגה את ה"ארו 10". ההצלחה לא האירה כאן פנים. בעיות אמינות כרוניות הביאו למוניטין מפוקפק במיוחד. גם העברת הייצור לאיטליה לא עזרה, למרות שיתוף הפעולה עם ACM המקומית, בניסיון לפתור את בעיות האמינות ולשפר את איכות ההרכבה.
בכל מקרה, בראשית שנות ה-90' הופסק שיתוף הפעולה עקב פשיטת רגל של ACM. ייצור הארו חזר במלואו לרומניה. שם ממשיכים לייצר את ה-10, אך ללא הצלחה יתרה. בעיות האיכות בעבר וניסיונות לא מוצלחים לשפר את התדמית, פוגעים ביצרן עד היום.

פיתוח תקוע

דגם ה-24, שכאמור נשאר עד היום בייצור לצד ה-10, עבר במהלך השנים שינויים מינוריים בעיצוב, וזכה - יחד עם ה-10 - למנועים חדשים ומודרניים יחסית. כיום מייצרת ארו גם בברזיל, ומשווקת מכוניות ללא פחות מ-110 שווקים, בעיקר במדינות מתפתחות. היקף המכירות של היצרן מאז הוקם אגב, עומד על כ-360 אלף רכבים, מתוכם שני-שליש לייצוא מחוץ לרומניה.
בין השווקים הללו היתה גם מדינת ישראל, שזכתה לביקור חטוף מצד היצרן הרומני בראשית שנות ה-90, ובהצלחה נמוכה במיוחד.
בשנת 1989 ניסו בארו לייצר סוף סוף דגם חדש לחלוטין, אך נפילת המשטר הביאה עמה משבר כלכלי חמור, ושלב הפיתוח פשוט נעצר. ניסיונות דומים לפתח מוצרים חדשים בשנים שחלפו מאז נכשלו אף הם, והיצע ארו מסתמך כיום בעיקר על הדגמים הישנים.