דרווין בקיסריה

כנס קיסריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה אינו פוסק ולו לשנה אחת מעיצובה של מדיניות מנוגדת לחלוטין למשתמע משם הגוף המארגן אותו. בכנס של השנה הזאת תוקדש לכך, ככל הנראה, ההצעה להאציל לשלטון המקומי סמכויות מרכזיות שחוק חינוך ממלכת העניק למשרד החינוך. הצעת הביזור הזו מזכירה ניסוי שנערך בשנות ה 90 בניו זילנד, והביא שם להעמקה מחרידה של הפערים – עד כדי כך שממשלת ניו זילנד החליטה לפני כשנתיים לבצע סיבוב פרסה ולחזור למדיניות הקודמת.
הצידוק למהלך מעניין בפני עצמו. הצוות שהכין את ההצעה "גילה" את שידוע זה מכבר: בתי הספר שוב אינם ניזונים אך ורק ממשרד החינוך. הם מקבלים כספים גם מהרשות המקומית, ונוסף לכך גובים כספים רבים מההורים. בתי ספר בני מזל גם מגייסים תרומות ומשכירים מבנים לפעילויות מפיקות רווחים. הנהנים הראשיים הם, כמובן, בתי ספר ביישובים המבוססים. בעיירות פיתוח וביישובים ערביים, בתי הספר האלה אינם יכולים לצפות לתוספת משמעותית מהרשות המקומית או מההורים, אינם זוכים בקשרים עם נדבנים ואין להם למי ולמה להשכיר את המבנים שלהם.
כיוון שמערכת החינוך שלנו היא ממלכתית והביקור בבתי הספר מוגדר בחוק כחובה, האזרח הסביר רשאי לצפות מהממשלה שתשווה את התקציבים, על יסוד החובה שלה לספק חינוך שווה לכל ילד וילדה. אפשר, למשל, שמשרד החינוך יגדיל את תקציבי בתי הספר שאינם נהנים מהכנסות נוספות.
ואילו אנשי כנס קיסריה חושבים בדיוק להפך. הם מציעים להעניק גושפנקא רשמית למצב הקיים, ע"י העברת סמכויות רבות למינהלי חינוך מקומיים. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה גדולה והתעצמות של פער המשאבים בין בתי הספר והפיכת ההשכלה לזכות יתר של העשירים.
אם כך יקרה, משרד החינוך יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. הוא יהיה אחראי אך ורק על "קביעת סטנדרטים" ואילו התוצאות ייזקפו לחובת המינהל המקומי. אזרחים שירצו לתהות מדוע ילדיהם אינם יודעים קרוא וכתוב, אינם משיגים תעודת בגרות ואינם מגיעים לאוניברסיטה, יופנו למינהל זה. לימור לבנת תגשים את חלומו של כל פוליטיקאי – להנות ממלוא כבוד התואר ולא לשאת בשום אחריות מעשית.
ההצעה משקפת את ההתקרנפות של בכירי הממשל ואנשי האקדמיה המצטרפים אליהם. הם הפסיקו לפעול על פי מידת האחריות לכל ילדי ישראל, ופועלים אך ורק למען ילדיהם הם. לאחרונה, בכל פעם שמתפרסמות התוצאות המאכזבות של מבחני המשוב, נשמעת הקריאה לחדול מן "ההשקעות האדירות בחלשים" – שקר שקוף – ולהשקיע במקום זאת "במצויינות", דהיינו בילדי המבוססים. כך גם המסמך של כנס קיסריה. בראש מטרות הרפורמה המוצעת בו מוצגים "שיפור איכות החינוך והגברת מיצוי הפוטנציאל של התלמיד". ואילו "צמצום פערים ועידוד שוויוניות והוגנות" מוצגים כמטרה חמישית ואחרונה.
דרווין סבר כי החזקים הם אלה ששורדים בתהליך האבולוציה. הצוות שהכין את הצעת כנס קיסריה חשש, ככל הנראה, שמא סברה זו לא תתפוס דווקא בישראל. אולי משום כך הוא מציע כי מעתה ואילך, החזקים יהיו אלה שייחשבו כראויים לשרוד.