שתף קטע נבחר

אופטיה: מלכת היופי הקרואטית

מה שהתחיל בבית נופש שבנה לאשתו איש עסקים אמיד, הפך לאחת מעיירות הקיט היפות באירופה. כל בניין כאן מספר סיפור, הצמחיה שובת-עין וחופי הרחצה משגעים

מסלול טיול עוד בסביבה אוכל וקניות 

כמה קל להתאהב באופטיה. מבט אחד מחלון האוטובוס המגיע מנמל התעופה אל רחובה הראשי מספיק כדי להבין שמדובר בפנינת נופש מיוחדת. זה הבניינים המרשימים, הצמחיה העשירה, חופי הרחצה הצלולים, הניקיון מאיר העיניים. לקנא.
איגיניו סקראפה, איש עסקים מהעיר רייקה הסמוכה, הוא שבנה את אופטיה. אם לא הוא, ספק אם מישהו מבחוץ היה שומע על כפר הדייגים הקטן הזה במערב קרואטיה, שהפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים והיפים ביותר באירופה.
תחילתה של אופטיה בכנסיה על שם הקדוש יעקב, שנבנתה על שפת הים באזור בו היו מספר כפרי דייגים. זה היה בתחילת המאה ה-15. בשנת 1844, כשנסללה דרך בין רייקה, היום אחת הערים הגדולות בקרואטיה, לבין אופטיה, הגיע אליה אותו איגיניו סקראפה. הסוחר העשיר התאהב בעצי הערמונים ועצי הדליה (הייחודיים לאזור אופטיה) והחליט לבנות לאשתו בית נופש, ממש צמוד לכנסיה. הוא קרא לבית 'וילה אנגיולינה', על שמה, והקים מסביב גן מדהים, אליו הביא פרחים וצמחים מארבע קצוות תבל.
סקראפה בעל הקשרים הענפים החל להזמין לבית הנופש אורחים חשובים, בהם בני משפחת הקיסרות האוסטרית, אצילים מרחבי אירופה וגם עשירים לא מעטים. אלה התאהבו במקום, רכשו בו אדמות ובנו לעצמם וילות וארמונות לאורך קו החוף. מזג האוויר הנפלא באזור (ממוצע של 21 מעלות בקיץ ו-7 מעלות בחורף) הפך אט אט את אופטיה גם לעיר קיט למי שרצה לברוח מהחורף הקר בצפון אירופה.
תוך זמן קצר יצא שמה למרחוק ועם המבקרים בה נמנו הסופר אנטון צ'כוב, המלחין גוסטב מאהלר ובני משפחת האצולה של הקיסרות האוסטרית. אליהם הצטרפו טובי הארכיטקטים של אותה תקופה, שהתחרו ביניהם על בניית בתים יפים יותר ויותר, רובם בסגנון וינאי. בין היתר הם גם דאגו לבנות במקום בזיליקה יפהפייה, מרכז מרפא ומבני ציבור נוספים כמו בית משפט, בית עירייה ובתי מלון. הראשון בהם, מלון קברנר, הוקם ב-1884 על חוף הים, צמוד לוילה אנגיולינה. עד היום הוא נחשב למלון פופולרי מאוד בקרב האורחים המגיעים מרחבי אירופה.

מסלול טיול

12 קילומטרים של יופי

אופטיה יושבת על חצי האי איסטרי, על רצועת חוף יפהפיה המכונה 'הריביירה של אופטיה'. זו מתחילה בכפר הדייגים וולוסקו ונמתחת לאורך כ-12 קילומטרים עד כפר הדייגים לובראן. לאורך רצועת החוף שתי דרכים עיקריות: האחת, הכביש הראשי שנושא את שמו של מרשל טיטו, והשנייה דרך להולכי רגל - טיילת המשתרעת לאורך החוף ונקראת דרך פרנץ יוזף. דרך זו היא אחד ממסלולי הטיול היפים שאפשר להעלות בדמיון.

מתחילים את הטיול ברחוב מרשל טיטו. בית מספר 3 הוא בית העיריה המרשים. מולו, במספר 4, נמצא היכל הצדק (בית המשפט). מכאן יורדים לטיילת שעל חוף הים - טיילת פרנץ יוזף. מצד אחד משתרע הים הצלול, הצבוע טורקיז, שסלעים מזדקרים ממנו. יאכטות בגדלים שונים עוגנות במרינה. נמלי הדייגים הקטנים הפזורים לאורך רצועת החוף מזכירים את עברם של הכפרים, טרם הפיכתם למוקדי תיירות.

מצידה השני של הדרך ניצבים מלונות מעטים, אבל בעיקר וילות וארמונות מדהימים, עם גינות ענקיות. חלק גדול מהארמונות והווילות הפכו ברבות השנים לבתי מלון קטנים, או שחדריהם הרבים חולקו בין כמה משפחות והפכו לבתי דירות. חלקם מוזנחים ועומדים לפני שיפוץ, אך רובם מטופחים, משופצים, עם גינות עתירות צמחיה.

הפארק והאופרטה

אחרי שחולפים ליד סמטת ליפוביקה, המחברת את הטיילת עם הרחוב הראשי של העיר, עולים חזרה לרחוב. במרשל טיטו 91 מתחיל פארק אנגיולינה, המשתרע על פני עשרות דונמים. בפארק תגלו את הווילה שאיתה הכל התחיל. היום הווילה היא רכוש ציבורי ומשמשת בעיקר לאירועים מיוחדים, כמו טקסי חתונה, פעילויות רשמיות של העיריה וכדומה. קחו לכם זמן להסתובב בפארק עצמו ולהתרשם מעושרה של הצמחיה. יש כאן קמליות יפניות, צמחים טרופיים, עצי בננה, סוגים שונים של פרחים בשלל צבעים מרהיבים והרבה פינות חמד מוצלות עם ספסלים. אידיאלי להפסקה קטנה של צהריים.

כשיורדים מהווילה לכיוון הים וצועדים בהמשך הטיילת, מבחינים בכנסיית הקדוש יעקב, הכנסיה העתיקה של העיירה. היא צנועה מאוד, אך משופצת היטב ונראית ממש כחדשה. עם סיום הטיול בפארק, עולים לרגע שוב למרשל טיטו. מולכם נמצאת האופרטה של אופטיה. זה לא בית אופרה, כי אם ארמון ששופץ לאחרונה והפך למרכז קניות מפואר. המפורסמת בין חנויות הבגדים כאן היא זו של 'בנטון'. לקנות? ממש לא, אבל להיכנס לראות את העיצוב ממש כן.

אפשר גם לשוט

חוזרים לטיילת ומתחילים את הטיול הארוך, עוד כעשרה קילומטרים עד לובראן. פוסעים לאט, עוצרים כדי להציץ בגינות של הווילות והארמונות, מתבשמים מהפריחות. מדי פעם עולים חזרה לכביש הראשי ומתבוננים בבתים הנמצאים בצד השני. כך, למשל, תגלו שבבית מספר 166 התגורר גוסטב מאהלר ותראו את הבזיליקה של אופטיה שבנייתה החלה ב-1906 והושלמה כעבור 20 שנה. האזור הוא גן עדן של אדריכלות.

בחלק מהמרינות יש אפשרות להצטרף להפלגה או לשכור סירה. אם אתם מעדיפים רק לרחוץ בים, בכל חוף אפשר פשוט לעצור, ללבוש את בגד הים ולטבול. אין כמעט חופים המוגדרים כפרטיים. את הדרך חזרה תעשו כבר באוטובוס המקומי. המחיר: 10 קונות (משהו כמו 1.20 אירו).

אחרי ששבים למלון, בתום ארבע-חמש שעות של טיול רגלי, מומלץ לאכול צהריים באחת משורת המסעדות המתמחות בדגים. קשה למצוא בעיירה סנדוויצ'יה או מקום בו ניתן לאכול ארוחה קלה, אלא אם קפה, עוגה וגלידה מספקים אתכם.

חזור למעלה
עוד בסביבה

כמו באיטליה, רק פחות ממוסחר

באזור אופטיה מוצעים מספר לא מבוטל של טיולים. חלק מהם מתישים למדי, בשל הנסיעה הארוכה, חלק אחר מגיעים לכפרים הנמצאים בקרבת אתר הקיט, ואלה בהחלט מומלצים. כך, למשל, כדאי לטייל לכפר הדייגים מושניקה דראגה, להסתובב בסימטאות הצרות, להיכנס לבית העלמין הקטן ולראות איך מתייחסים כאן למתים: קברים מטופחים, פרחים צבעוניים ורעננים וניקיון מופתי.

בכפר לאבין הסמוך כדאי לעלות למגדל הפעמונים, ממנו יש תצפית פנורמית על כל האזור. הבתים בחלק העתיק של הכפר הם בני מאות שנים. חלקם שופצו לאחרונה ואחרים השתמרו ממש כמו במקור. הסימטאות הצרות, הכביסה התלויה במרפסות והפרחים בעציצים בכל מקום, מזכירים לא מעט כפרים דומים באיטליה, רק שכאן הכל פחות ממוסחר.

המשך הטיול יביא אתכם לרוביני, שמוגדרת בספרים כעיר היפה ביותר באיסטרי. לשיטוט בסימטאותיה הצרות של העיר העתיקה צריך להקדיש זמן. באזור הנמל והמרינה של רוביני יש חנויות רבות לעבודות אמנות, ציוד ימי, בגדי ספורט ובגדים זולים (ממש כמו ברודוס ובכרתים).

טיול נוסף מוצע לשמורת הטבע המקסימה פליטביצה, אבל קחו בחשבון שמדובר נסיעה של שלוש שעות וחצי לכל כיוון. שמורת הטבע הזו היא אחת המפורסמות באירופה. יש בה 16 אגמים בגדלים שונים, הפרשי הגובה יוצרים מפלים קטנים והצמחיה מרהיבה. הטיול בשמורה, כולל הפלגה בסירה, נסיעה בקרונית והליכה, נמשך כשלוש שעות. טיולים נוספים בסביבה: לאגמי בלד ולמערות הנטיפים הענקיות והמרשימות בפוסטוינה (סלובניה).

חזור למעלה
אוכל וקניות

מסעדה על רקע רומנטי

אופטיה היא עיר תיירותית שמתאימה למי שרוצה לנוח. פעילויות בשפע? לא כאן. גם בערבים הפעילות העיקרית היא ישיבה בבתי קפה, וכאלה לא חסרים. המומלצים: 'קפה פריז' במרשל טיטו 106, המתמחה בעיקר בגלידות; 'קפה וגנר' המפורסם, במלון מילניום; 'קפה מוצרט' במלון מוצרט; וגם 'טיק טק', שהקהל שלו מורכב בעיקר מצעירים. בחלק מבתי הקפה מנוגנת מוסיקה חיה, באחרים די שקט. בקיץ יש מופעי מוסיקה על החוף עד השעות הקטנות של הלילה, בעיקר בסופי שבוע. בעיר מספר מועדוני לילה.

מסעדות? 'בוואלדה' נחשבת לאחת הטובות והיקרות. 'בוואלדיקה' ('בוואלדה הקטנה') גם היא טובה, ולא רק בגלל הסיפור המיוחד לה: בעלת המסעדה הזו היא גרושתו של הבעלים של בוואלדה, שפתחה מסעדה מתחרה לאחר שזה עזב אותה ונישא לאחת המלצריות. מסעדת דגים מומלצת נוספת, שלא נולדה בנסיבות דרמטיות, היא 'אמפורה'.

קניות: לא בבית ספרנו, כלומר, מעט מאוד חנויות שיכולות לעניין את הקהל הישראלי. מי שרוצה יכול לקחת אוטובוס לרייקה, העיר הגדולה, שם אפשר לחגוג, כי המחירים נמוכים בהחלט מאלה של ארצות האירו.

טיסות לאופטיה מוצעות על ידי חברת אשת טורס, במטוסים של סאן-דור. במשך השנה חבילות הנופש היו לארבעה ימים. עכשיו, בתקופת הקיץ, נמכרות חבילות לשבוע.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דני שדה
המרינה. 12 קילומטר של יופי
צילום: דני שדה
אופטיה. יושבים בבית קפה
צילום: דני שדה
צילום: דני שדה
וילה אנגיולינה. עשרות דונמים של צמחייה מטופחת
צילום: דני שדה
מומלצים