עלה על מסך הטלוויזיה שלי

בקליפ שנבחר לפתוח את שידורי ערוץ המוזיקה הישראלית החדש, היום (א') ב-14:00, אפשר לראות מעין קריאת כיוון. בערוץ החליטו לחבר את ירמי קפלן, חמי רודנר ויהלי סובול לרמי פורטיס ששר את "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". קצת אירוניה, הרבה רוק, קצת עבר, הרבה הווה.
לפני 25 שנה כשהשיר נכלל באלבומו הראשון של פורטיס "פלונטר", חשבו שהוא "משוגע" וזרקו אותו מבמות של מתנ"סים. העובדה שכיום השיר פותח את ערוץ המוזיקה הישראלית מראה על השינויים בהרגלי הצריכה שעברו עלינו, למרות הכל.
לרגל התמקמותו של הערוץ על משבצת 24 בשלט, הנה מקבץ של אמנים וחברים בתעשיית התרבות והמוזיקה הישראלית, שמדברים על הציפיות, מציעים הצעות ומברכים את הערוץ בחיתולים, משוגר לאוויר בגרסת הרצה.

ירמי קפלן:

"ערוצי מוזיקה מקומיים קיימים בכל העולם לצד MTV כבר שנים מפני שבעידן האינטרנט והמולטימדיה אנשים זקוקים לגירויים נוספים לצד המוזיקה. הכוח של הטלוויזיה עצום ובישראל במיוחד מי שמופיע בטלוויזיה מהלך קסם על האוכלוסיה.
משום מה מתייחסים פה למוזיקה ולתרבות בכלל כאל מותרות ופנאי למרות שתרבות היא אחד הדברים המשמעותיים בבנייתו של האופי הלאומי ובמרקם החברתי שלנו. בכך שמקצים ערוץ טלוויזיוני נפרד למוזיקה דווקא עכשיו יש אמירה חזקה בעיני. אם המוזיקה תהיה קיימת בטלוויזיה, היא מקבלת חותמת שהיא קיימת ושמכירים בה, נותנים לה מקום. בעיני הדבר המרכזי הוא לא הקליפים אלא פיתוח המודעות לעשייה של מוזיקה כחלק מהתרבות שלנו. כיום, או שזמר נמצא בראש מצעד הפזמונים או שהוא לא קיים. אין מקום ביניים. אני לוקח את MTV, שבה יש ערוץ לרוק אלטרנטיבי, ערוץ להיפ-הופ ולאולדיז. בעיני זה מסמן הכרה במוזיקה כתרבות עשירה עם רבדי ביניים. מאפשרים ביטוי לא רק לאמנים שונים אלא גם לקהל שיש לו טעמים שונים. פה כל המאסה באותה צלחת.
זה שפורטיס פותח את שידורי הערוץ זה לא סתם. האיש הוכיח את עצמו, עשה ותרם פה. מגיע לו. עם זאת אני בטוח שיתנו בערוץ מקום גם לאמנים חדשים בגלל שיש שם אנשים עם מודעות גבוהה כמו קוטנר, שמנסה לסייע גם לחלשים ולתת הזדמנות. עצם זה שעכשיו הם עושים המון קליפים במינימום השקעה מצד האמנים, מראה על הכיוון בו הם הולכים.
הכי חשוב בעיני הוא לנסות ולקדם את מעמד המוזיקה והמוזיקאים, שאנשים יקחו אותנו קצת פחות כדבר מובן מאליו. לשחקנים יש את תיאטרוני הבימה והקאמרי, לאופרה יש את מרכז גולדה, לרקדנים יש את סוזן דלל. כל מה שקשור במוזיקה פופולרית נחשב למשהו שלא שנועד לנוער או למועדונים מעושנים. תחמו אותנו במקום צר וקטן. אני מקווה שערוץ המוזיקה יעזור לפתוח את האופקים, ייתן 'גלאם' למרות שקשה להפוך פה מוזיקאים לכוכבים כשהקהל שלך פוגש אותך במכולת בבוקר עם פיג'מה".

חיים שמש סמנכ"ל רפרטואר מקומי בחברת התקליטים NMC:

"תפקידם של חברות התקליטים ואנשי תעשיית המוזיקה בישראל הוא להביא את האמנים והאמנות לחשיפה כמה שיותר גדולה. ערוץ מוזיקה ישראלית יאפשר חשיפה ממוקדת במקום החשיפה האגבית שיש לאמנים כיום במסגרת Talk Shows או תוכניות בידור.
נקודת המוצא שלנו היא שחברת NMC חייבת להיות נוכחת בערוץ ונעשה כל שביכולתנו בכדי שהערוץ הזה יתקע יתד ויצליח. אנחנו חושבים שהוא יכול להביא לידי ביטוי את מה שקורה בשוק המוזיקה המקומי ולתמוך ולדחוף בהפצה של תכנים מוזיקליים, זאת לצד עזרה בבניית קריירה של אמנים, הגדלת נתח התמלוגים מעצם יצירת פלטפורמה נוספת וסיכוי מסוים להגדלת כמות מכירת הדיסקים.
עצם קיומו של הערוץ יאפשר לאמן ולחברת התקליטים שעומדת מאחוריו להציג את האמנות שלו כמו שהוא היה רוצה, בלי להתקפל לתוך קונספט של תוכנית טלוויזיה כזו או אחרת על מנת לזכות בחשיפה. NMC מפיקה מספר קליפים בשיתוף עם הערוץ בהם קליפ אנימציה ל"צל" של חוה אלברשטיין, קליפ לשיר "אתה חייב למות עליי" בביצוע חמסה, קליפ ל"מכור" של אריק סיני וקליפ לשירו של מאיר בנאי, "בשם האהבה".
אני מאחל לערוץ אורך נשימה ומייעץ לקברניטיו שלא להתפתות ולא לקפוץ מעל הפופיק מכיוון שבסך הכל מדובר בתעשייה קטנה. התפתחות הדרגתית היא חשובה ונכונה ולכן אני חושב שקברניטי ערוץ המוזיקה צדקו כשהחליטו לפתוח את השידורים ברצועות של קליפים על מנת למקם אותו קודם כל בתודעה. אני רוצה שהערוץ יצליח ומאחל לו שיתמקם ויישאר על ערוץ 24 בממיר גם בעוד עשר שנים מהיום".

אביהו מדינה:

"אני מקווה שהערוץ הזה יהיה הוויטרינה האמיתית של היצירה הישראלית ושכל מי שצופה בו יוכל לחוש שייכות בשל הרבגוניות שהוא יציג. שהצופים יוכלו מצד אחד להרגיש בו בבית ומצד שני להיחשף דרכו גם לסוגי מוזיקה שלא בהכרח הכירו עד כה. לא הייתי רוצה שיהיה מישהו שהערוץ יגרום לו לתחושת ניכור, לא הייתי רוצה ערוץ סקטוריאלי או שיהיה ראי מעוות שמציג ז'אנר יחיד ומסוים.
אני מקווה שהוא לא יראה ויישמע כמו גלגלצ אלא יותר כמו רשת ג'. אני מקווה שתהיה התאמה של הערוץ לחתך גדול של קהל. בנוסף צריך לחשוב על הקצאת פינה לשמות חדשים על מנת לאפשר להם קרש קפיצה. בפינה כזו הקהל יוכל לבחון את היצירה החדשה ובמידה שהקהל מוצא אותה ראויה, לזכות אותה בחשיפה גם בוויטרינה הכללית. הקהל הוא האלוהים והשופט ולא אף אחד אחר.
מכיוון שאין מדובר בערוץ ממלכתי שממומן על-ידי הציבור אלא בערוץ שצריך לכלכל את עצמו, אוזנם של העורכים ומקבלי ההחלטות בערוץ צריכה להיות קרויה לרחשי הקהל. אם לא, הערוץ ייסגר די מהר. מה שיקבע את אורך חיי הערוץ בעיני הוא איך ינהלו אותו ברמה המסחרית. אני מקווה שיהיו מספיק חכמים בערוץ בכדי לקרוא את המפה נכון מבחינה מסחרית".

סי היימן:

"אני מקווה שהערוץ ייתן חשיפה להרבה יותר נשים יוצרות. אני מקווה שהערוץ יחזיק מעמד ושישדר לצד הקליפים גם ראיונות עם מוזיקאים, הופעות חיות וספיישלים על מוזיקאים. חשוב שיעקבו אחרי פסטיבלים, שיעשו לוח הודעות אינטראקטיבי על המסך של נגנים שמחפשים נגנים, שישתפו אותנו, שיגרמו לנו לרצות לגעת במסך ושיהיו הלב של המוזיקה הישראלית.
הערוץ הזה יכול להצמיח מחדש את תעשיית הקליפים שפסקה כאן לגמרי וזה יאפשר ליוצרים של מוזיקה ושל קליפים לקבל גם חשיפה וגם תמלוגים על יצירה. שנים אני מסתובבת עם רצון לעשות קליפ ל"עולם תעשייתי", ועד עכשיו לא היה בשביל מה לצלם מכיוון שלא היה לזה מסגרת שידור. עכשיו זו אופציה, יש לאן לשלוח וזה מעורר.
רציתי גם לעשות תוכנית דוקומנטרית שנקראת "100 הופעות מאחורי הקלעים". זו תוכנית שמצלמת את הברדק שמאחורי הקלעים לפני הופעות את כל מה שנאמר בדרך כלל מחוץ למיקרופון. אם יציעו לי כזו תוכנית אני אשמח מאוד".

ליאור נרקיס:

"הערוץ יוכל לפתח את התרבות שלנו ולתת חשיפה למוזיקאים ולמוזיקה הישראלית. לפי מה שהבנתי, הערוץ עצמו משקיע בהפקת קליפים לזמרים, שזה מבחינתי דבר ענק שיעזור לא רק לזמרים מוכרים. הייתי רוצה לראות בו את כל סוגי המוזיקה הישראלית מהמוזיקה הים תיכונית, דרך מוזיקת אמצע הדרך, קלאסיקות ישראליות, מזרחית, רוק, ראפ ודאנס ואפילו מה שנקרא היפ-הופ ציוני. שיהיה מגוון גדול ושכל האמנים יוכלו להתבלט".

יו"ר הוועד המנהל של אמ"י, יענקלה מנדל:

"אני מקווה שלא יהיה פער בין ההבטחות לבין מה שיקרה בשטח. אני מקווה שתקצוב הערוץ אכן יופנה להפקת קליפים חדשים ושהחומרים שיעלו לאוויר לא יתבססו על מחזור חומרים ישנים. בתור מי שמייצג את האמנים אני חושב שערוץ המוזיקה הוא חלום טוב ואני מקווה שהוא יתגשם".

אסתר שמיר:

"הייתי רוצה שאהבת המוזיקה של קוטנר תחלחל למערכת הערוץ ויתחילו להופיע במציאות שלנו שירים, מוזיקאים ואמנים שמונעים יותר מאהבה ויצירה אמיתית ופחות משיקולי רייטינג ומסחריות. אני מאמינה שכשקוטנר אחראי על החלק האמנותי, זו ציפייה לא מוגזמת.
היום לכאורה כל שיר וכל יוצר מחו"ל מתחרה מול אמנים ויצירה ישראלית, למרות שהיכולת של אמנים בישראל להתקיים ולחיות, תלויה בקהל המקומי שמבחינה כמותית מאד קטן באופן יחסי. מכאן ששיקולי הרייטינג הם שיקולים שבעצם הורגים את התעשייה. כשמדונה מתחרה בזמר ישראלי חדש, ברור שמדונה תנצח. יש כבוד נורא גדול לרייטינג ופחות לתרבות מקומית שמייחדת אותנו. לעשות דיסק למדינה של 6 מיליון איש או למדינה של 60 מיליון אנשים דורש אותו מאמץ, רק שכשאתה חי במדינה שהאוכלוסיה שלה נורא גדולה, יש תגמול כספי שמאפשר לאמנים לחיות ממנו. בארץ הכל כמעט בהתנדבות.
אם ערוץ המוזיקה ייתן כבוד ומקום למוזיקה הישראלית האמיתית שיש פה, אין ספק שכולנו נרווה נחת. יש למוזיקה הישראלית קהל, אבל צריך להרגיל אנשים לאהוב את הארץ שלהם, את עצמם ואת מה שקורה אצלנו. אין לי ספק שערוץ כזה יכול לשנות לטובה את פני התעשייה שכמעט ומתה. לאמנים היום מאד קשה לחיות מאמנות ומעבר לכך גם אלה שמוציאים דיסקים לא בטוחים שהעשייה שלהם תובא לידיעת הציבור - יש דיסקים שלמים למשל של חוה אלברשטיין, של אריק איינשטיין או שלי, שלא הושמעו בכלל בגלל הפלטפורמות המוגבלות שקיימות כמו גלגל"צ - ערוץ מוזיקה ייחודי עתיד לפתור את זה".