בעזרת השם

"אז זו השברולט החדשה?" נראה כי תגובת הרחוב לשברולט אופטרה שהושקה זה עתה, סבלנית ומקבלת יותר מזו שלנו, עיתונאי הרכב. עבורנו מדובר עדיין ב"דייהו בתחפושת", או לכל היותר מחליפה לנובירה. וחוץ מזה, קצת קשה לקלוט את השם המוזר וחסר המשמעות שפלט מחשב ג'נרל מוטורס – "אופטרה".
אבל עבור השכן שלי מקומה ב', שאינו מפספס אף מכונית מבחן בחניה, זו הייתה "שברולט חדשה", חד וחלק. זאת אגב למרות שמעבר לסמלים, אין באופטרה דבר שאומר שברולט, בוודאי לא סממנים אמריקנים. ותגובה כזו מלמדת אותי כי יש סיכוי להצלחה גדולה מבעבר, שהרי דימוי שברולט בישראל טוב בהרבה מזה של דייהו.
אלא שאסור לשכוח כי צרות עלולות להגיע, בצרורות. וליבואן בהחלט יש סיבה לקוות כי לא תתגלה לפתע תקלה כלשהי, שיכולה להיות מובנת אולי בדייהו, אך כזו העלולה לפגוע בדימוי שברולט.
כאמור, מבחינת היצרן הקוריאני מדובר במחליפה לנובירה הוותיקה, משפחתית מודרנית יחסית שנמכרה כאן בהצלחה בינונית. זו, פותחה אגב עוד לפני רכישת דייהו על-ידי ג'נרל מוטורס, כאשר הקוריאנים מצאו עצמם בתקופה קשה ועם עתיד מעורפל. בין היתר, שימשה המשפחתית הזו מעין פיתוי לרוכשים אפשריים, שנועד להוכיח כי יש פוטנציאל, למרות המצב הכספי הרעוע.

תכנון, עיצוב

והמתכון שבחרה דייהו דומה לזה ששירת אותה בשנות הצמיחה הגדולה: עיצוב איטלקי, מכללי הנעה עם טכנולוגיה אמריקנית, ושלדה הנעזרת בייעוץ בריטי. הקוריאנים אמנם מתגאים בעיצוב של פיניפארינה, אבל התוצאה הסופית אינה מסנוורת. הצללית והפרטים הקטנים יותר אינם מיוחדים או מושכי-עין, ומציגים ערב רב של סגנונות מוכרים. קצת ווקטרה דור קודם מהצד, מעט קאדילק CTS מאחור.
אבל הקלף החזק, כצפוי ממשפחתית קוריאנית, הוא מראה מגודל ומכובד יחסית. איך שלא תביטו בה, היא נראית גדולה ב"חצי-מספר" ממרבית החברות בקבוצת ה-1.6, וזה יתרון גדול למדי בישראל.
מבחינות רבות, כך גם תא הנוסעים. ההתקדמות כאן גדולה במיוחד עבור דייהו, אך עדיין לא ברמה שעלולה להדאיג אירופאיות - או אפילו יפניות - מובילות. סידור המתגים והמנופים נכון, התאמת הגונים לא רעה ואפילו איכות הפלסטיקה סבירה. הוסיפו לכך לוח מחוונים נאה וברור, קונסולה מרכזית בגוון אלומיניום, תאי אכסון מרופדים ואף בורר הילוכים נאה עם מסילה משוננת.
אלא שבחינה מדוקדקת יותר מראה שלא הכל מושלם. איכות הפלסטיק אינה אחידה, כמו במקרה של מתג המראות, מנופי התאורה/מגבים או דלת תא הכפפות. הנדסת האנוש לא משכנעת, עם מתג אור ערפל אחורי על מנוף המגב, ומתג תאורת ערפל קדמית על מנוף התאורה. חבל שתא המטען אינו ניתן לפתיחה עצמאית מבחוץ, ורמת ההידור והציוד נמוכה במקצת.
יש אמנם תפעול חשמלי מקובל, עם מערכת שמע (לא מקורית), תאורת מפות ואפילו אפשרות סגירה נפרדת לפתחי האוורור. אבל מתגי החלונות פשוטים מדי ואינם מוארים, אין תאורה בתא הכפפות, אין אפשרות כיוון עצמת תאורת המחוונים, או גובה אלומות האור. וכן הלאה, תחושות מנוכרות משהו.
אך נראה שחשובה מכל היא תנוחת הנהיגה הבעייתית. ראשית, סביבת הנהג, לוח המחוונים, ובסיס השמשה, מעט גבוהים ביחס למושב. ובגלל שכיוון גובה המושב מוגבל ומסורבל, והדוושות אינן ממוקמות היטב ביחס להגה (המתכוון רק לגובה), מוצא עצמו הנהג – אפילו ממוצע קומה כמוני - בקרבה מפתיעה לתקרה. אחרת, אין צ'אנס למצוא פרספקטיבה טובה על הכביש ואזורי המידע החשובים. ועוד לא הזכרתי את היעדר התמיכה הצדית, החסרה במיוחד בנסיעות ארוכות.
מאידך, השברולט שלנו מציעה מרחב פנים נאה מאחור, המסוגל להכיל יותר נפח גוף ממרבית המתחרות בקטגוריה. ושוב, זו נקודת זכות חשובה במיוחד. גם תא המטען גדול למדי ומוסיף לאופטרה נקודות, אלא שהוא סובל לצערי מדיפון זול במיוחד.

יותר מנוע, יותר כוח?

על הנייר מביאה עמה כרגע האופטרה הצעה מפתה: מנוע בנפח 1.8 ליטר עם הספק מרבי של 122 כ"ס, במחיר גרסת ה-1.6 ליטר (109 כ"ס). אולם מי שמקווה ליכולת מרשימה מיחידה זו, עלול להתאכזב. הביצועים סבירים, אך אינם טובים יותר מאלף-שש-מאות-יפני רהוט. וזה גם מה שמספרים הנתונים הרשמיים - מהירות מרבית של 180 קמ"ש, האצה מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 13 שניות.
הסיבה לעייפות הקלה נוסעת בין היתר מתיבת הילוכים אוטומטית לא ממש נוחה לתפעול ובוודאי לא זריזה, עם יחסי העברה ארוכים וגרוע מכל, פערים גדולים מדי בין הילוך להילוך. בעיר זה לא מפריע כמובן, וכך גם בתנאי שיוט בכביש מהיר. העברות ההילוכים נעימות בדרך כלל, ורק לעיתים תתחכם התיבה ותחליט בעצמה על הילוך נבחר. המנוע נע בשקט יחסי ב-3,000 סל"ד, בעוד המחט מצביעה 120 קמ"ש.
אבל כשצריך קצת יותר, בעליות או כבישים מתפתלים, חייב המנוע לעבור למצב "מתאמץ", מה שאומר קיבוע הילוך מתאים וניסיון טיפוס בסולם הסל"ד, עם כל הדציבלים שמתלווים לכך. כפי שהבנתם, המנוע הזה רועש למדי מעבר לסל"ד בינוני, גם אם הוא עדיף מבחינה זו על הצרחנות של מנועי דייהו בעבר. הוא אינו גמיש דיו בסל"ד נמוך, ומאבד נשימה בגבוה. מה שמסביר מעט מדוע נכנס מנתק ההצתה לפעולה לפני הקו האדום. השמירה על סל"ד סביר תביא עמה גם צריכת דלק של 8.0 ק"מ לליטר.

בפניות

הבעיה הגדולה של כל הקוריאניות בעבר, בעיקר מבית דייהו, הייתה התנהגות כביש למטה מבינונית. ודווקא כאן רושמת האופטרה התקדמות גדולה במיוחד לעומת הנובירה קודמתה, הגם שהפער בינה לבין מתחרות יפניות ואירופאיות עדיין גדול מדי.
לטעמי, הבעיה הגדולה ביותר נוגעת להגה מעורפל ולא מדויק, שסובל מתחושה מלאכותית מדי והופך לקשה (עם עלייה בסל"ד) או רך (בסל"ד נמוך) לא באופן הדרגתי מספיק. התקשורת הבולטת ביותר עם ידי הנהג כאן מתבטאת ברעידות מורגשות על שיבושים. אפשר אמנם להתרגל אליו, ובנסיעה רגועה במיוחד זה כמעט ואינו מפריע, אבל אפשר (וצריך) יותר, ובהרבה.
הפרט השני שגרם לי להביט באופטרה בעין עקומה משהו, היא מערכת בלמים גרועה באופן מפתיע. יש כאן אמנם ארבעה דיסקים, אבל עוצמת הבלימה הראשונית במכונית המבחן, ממש כמו שאר תכונות המערכת, הייתה פשוט מבישה. עד כדי כך, שמספר הפעמים בהם חששתי שמא לא אצליח לבלום הפך מוגזם. ועוד לא הזכרתי את היכולת תחת עומס מתמשך - שם המצב גרוע עוד יותר.
מלבד זאת, האופטרה מציגה אחיזת כביש ויכולת דינמית סבירה, עם תת-היגוי מעט בולט מהמקובל היום, תגובה "הגיונית" להרפיה מהדוושה, ושיכוך סביר של תנודות מרכב. היציבות הכיוונית במהירות גבוהה אינה מרשימה במיוחד, אך ספק אם מישהו יידרש לבדוק זאת מרצונו החופשי.
נוחות? רמת השיכוך וגיהוץ המהמורות בנסיעה עירונית זכאית לציון "סביר". שמחנו לגלות כי מבחינה זו לפחות, הרמה אינה רחוקה במיוחד מזו המוצגת על-ידי שלל יפניות משפחתיות. חבל רק שבניגוד לאלה האחרונות, האיכות אינה משתפרת מחוץ לעיר. מלבד זאת, הבחירה בצמיגי "קומהו" הקוריאנים הוסיפה לא מעט דציבלים של רעש, בעיקר בכביש המהיר.

אין חדש?

בין שלל המכוניות שהציגה שברולט קוריאה לאחרונה, האופטרה היא החשובה מכולן, עם פנייה ישירה לפלח השוק הגדול בארץ. וביחס למוכר לנו מדייהו, מדובר בשיפור ברור ומהותי, העשוי להביא הצלחה מסחרית באותה קטגוריה נחשקת.
אלא שגם המתחרות צעדו קדימה בינתיים. כך אצל האירופאיות עם רנו מגאן, פורד פוקוס ופיז'ו 307, כך אפילו עם יפניות מבוססות כמו טויוטה קורולה. שלא להזכיר שהיא זולה מזו האחרונה ב-5,000 שקלים בלבד. פער כזה אינו מספיק כדי לגבור על המוניטין היפני. ומה על יונדאי, המציעה בקרוב אלנטרה מחודשת ומשופרת, עם מוניטין אמינות גבוה שהביאה קודמתה? בקיצור, חיים קלים לא צפויים כאן.
עם זאת, נראה כי בציי הרכב הגדולים, היכן שמחיר הרכישה לא דומה בשום מקרה לספרות שאנו מכירים, צפויה האופטרה להצלחה מסוימת. שם כאמור כל שקל קובע, ובעיות מכללים כמו בלמים והגה למשל, לא ישפיעו יתר על המידה. כך גם תנוחת הנהיגה, או איכות הפלסטיק והאבזור. ולכן, סביר להניח כי הצלחה מסוימת אכן תרשם כאן. לקהל הפרטי לעומת זאת, המוכן לוותר על יתרונות הגודל, מוצעות כיום אלטרנטיבות טובות בהרבה בכל אופן. אם מדובר בהשוואה ישירה, אם במקרה של יחס עלות לתמורה.