| |
היסטריית הארי פוטר: קסמים זה טוב לעסקים
דור שלם של קוראים, המוצף בגירויים שונים ומשונים, חייב תודה לג'יי קיי רולינג ולסדרת "הארי פוטר" שלה. הנוסחה הבסיסית של פנטסיה, סיפור טוב וכישרון כתיבה עובדת שוב
יון פדר
צריך לנסות ולהבין את ההיסטריה סביב "הארי פוטר". הספר הרביעי בסדרה יראה אור בארה"ב ובאנגליה היום (יום שישי), וכבר עכשיו, עוד לפני שהספר יצא לחנויות, הוא ניצב בראש רשימות רבי-המכר. חנות הספרים האינטרנטית "אמזון" מדווחת על הזמנות מוקדמות של 300 אלף ספרים! ואני מזכיר: מדובר בספר ילדים ובכרך שעדיין לא ראה אור.
מנקודת מבט מו"לית, הגיעו ימות המשיח. לא פחות. צריך להבין – ענף ספרי הילדים כולו נמצא בירידה מתמדת, בארץ בודאי, אך כך גם בעולם. ופתאום רואה אור ספר, שהופך לשיחת היום בקרב ילדים ומבוגרים, שמחולל מכוח עצמו בלא ייח"צון יזום מועדוני מעריצים, שנקנה בהמוניו, שמפיק את המשפט הפלאי: "אמא, תיקני לי את הספר הזה".
שובם של ימי ז'ול וורן
משפט כזה כבר מזמן היה לחלום כיסופים הזוי של כל הורה בן-תרבות (שלא לדבר על המו"לים). ופתאום, הוא היה שוב למציאות. אז נכון שכבר היו רבי-מכר בעולם, אבל משהו בסדר גודל שכזה לא קרה בתחום ספרי הילדים בערך מאז ימי ז'ול וורן. והדבר מפעים במיוחד כשהוא מתרחש בלב-ליבו של עידן הוידאו-מחשב-אינטרנט.
במו-אוזני שמעתי, ולא רק בביתי שלי, את ה"נו-כבר, נו-כבר" הזה, "מתי יגיע הארי פוטר הבא?". אגב, בישראל, למבקשים לדעת, זה יהיה הספר השלישי בסדרה, שמו "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", והוא יראה אור בדיוק בעוד חודש ימים.
מה יש שם בכלל?
אז מה יש בספרים הללו? הארי פוטר, ילד יתום, בנם של צמד קוסמים, הולך בדרכם של הוריו ולומד קוסמות. מיום שדרכה רגלו בבית-הספר לקוסמים, עלילות שלמות נפרשות והולכות ומשתרגות: הסתבכויות עם כישופים ועם מפלצות, דרקונים שבוקעים מביצים שחורות וטרולים ריחניים. העולם הפנטסטי הזה מתרחש כולו במקביל ומתחת לאפו של העולם ה"נורמלי". קיומם המקבילי הוא, למרבה הפלא, לגמרי פשוט וטבעי. אפילו הגיוני בעליל. והארי, לוזר מקסים שכמותו בעולמנו, גיבור אמיץ בעולמם. ומעל הכל יש תעלומה גדולה שמגלגלת את המתח מראשית הסיפור ועד סופו, והכל טבול בהומור ידידותי שכזה.
המערבולת הרגשית שהילדים הקוראים נקלעים לתוכה בספרי הארי פוטר מפעימה במיוחד, כי חגים בתוכה יסודות מממספר ז'אנרים ספרותיים מצליחים: פנטזיה, מתח, ספרי חניכה וספרי הומור. שיוטיו של הארי פוטר בין העולם המציאותי והפנטסטי מזכירים את אלה של עליסה ב"עליסה בארץ הפלאות" של לואיס קרול ושל דורותי ב"הקוסם מארץ עוץ" של פראנק באום. מסעותיו של הארי בזמן ובמרחב מזכירים את אלה של ילדי נארנייה בשבעת כרכיו של סי.אס. לואיס. אבן החכמים בספר הראשון בודאי מזכירה את הטבעת רבת העוצמה בטרילוגית "שר הטבעות" של טולקין וב"הוביט" שקדם לה.
אבל המרק הספרותי המיוחד שרקחה רולינגס עשוי ביד אמן, כך שתבליניו השונים מתמזגים זה בזה לקדירה עסיסית במיוחד. ובקיצור: ספרי הארי פוטר הם מסוג הספרים שבאמת מצליחים לעשות את הקסם שלשמו הם נועדו: להוציא את הקורא מכאן אל מקום אחר ופלאי ולהחזירו משם מקץ כמה שעות - מחייך ושבע רצון. החוויה היא ראשונית ודשנה: עונג תמים, פשוט, של-פעם. והקורא מגרגר כחתול.
האם זה "טוב מדי"?
35 מיליון עותקים, יותר מ-35 שפות, בישראל לבדה 120 אלף (משני הספרים הראשונים) בתוך כחצי שנה. מה מוכיחה התופעה הזאת? משהו מאוד פשוט: שספרים טובים באמת, אבל באמת טובים, מצליחים לעשות את זה. כלומר לפרוץ את האדישות לספר, לפרוץ את נורמת האי-קריאה שהשתרשה זה מכבר. האם זה מבשר על תחילתה של עייפות טכנולוגית, סוג של "חזרה לשורשים"? הבה לא נגזים; הדבר בסך הכל מוכיח אמת נושנה: האיכות מנצחת.
תמיד יש חוזי שחורות. אחד מהם השמיע באזני מן תזה שכזו, לפיה, באופן פרדוקסלי, בוגרי הארי פוטר לא יסתפקו כעת בספרים טובים פחות מהארי פוטר. ומאחר שלא ייתקלו בכאלה, תסכולם עלול להיות הרסני. התיאוריה הזאת נשמעת לי די מופרכת. בסך הכל קרה משהו טוב באמת. הוא בודאי קרה למו"לים של הארי פוטר (בישראל: ספרי "ידיעות אחרונות"), אבל בעצם לענף הספרים כולו: ספרי הארי פוטר מחוללים שוב משהו שכבר כמעט והיה לאבוד: חווית קריאה מענגת. הם מחזירים את ילדי שנת 2000 לעולם הספרים שנראה היה כמתפוגג והולך. אפשר להניח, בודאי לקוות, כי מי שחווה את הנאת הקריאה ישוב ויחפשנה בספרים נוספים. בכך אולי לא באה הגאולה לענף ספרי הילדים, אבל זריקה של מרץ ותנופה בודאי שכן.
אריאנה מלמד, מירב יודילוביץ' ואהרון גבע על הארי פוטר - ב"כתבות נוספות"
● חדש ב-ynet: אפליקציית תרבות ל אייפון ול אנדרואיד
|
