רישוי שנתי למחשב האישי
פיקוח עולה כסף אבל יכול להכניס עוד יותר כסף לקופת הממשלה. אז מה מונע מתסריט "האח הגדול" להתרחש? "אין בעיה להטיל מס", אמר פעם פנחס ספיר, "צריך רק למצוא לו שם משכנע". מה דעתכם על "אגרת רישוי PC"?
יום אחד זה עוד יגיע לכך, שפעם בשנה (אולי פחות) נצטרך להתייצב במכון הרישוי של המשרד למידע דיגיטלי, לבדוק את המחשב האישי ולקבל תווית אלקטרונית שהוא כשר לשימוש. המסקנה האבסורדית הזאת נובעת מאנלוגיה פשוטה בין ההיסטוריה של תעשיות הרכב, התעופה והנשק לבין תעשיות המחשבים, התוכנה והתכנים הדיגיטליים.
התמחות בשגיאות עבר
ומאחר ופוליטיקאים מתמחים בתחום של חזרה על שגיאות העבר, ברור לי שמה שהיה הוא שיהיה ולא ירחק היום בו מכוני רישוי למחשבים יספקו פרנסה טובה ליזמים זריזים ולמאכרים חלקלקים. במיוחד כאשר מתחילים לדלוף פרטים על סכמת ההגנה שמפתחת מיקרוסופט בשיתוף עם אינטל ו-AMD, המבוססת על "מניעה".
מאחר וכל השיטות של "הרתעה" לא הצליחו לעצור את שוד זכויות היוצרים בקנה מידה גלובלי - חיסול Napster, למשל, רק הכפיל פי עשר את מספר העוסקים בהעברת קובצי מוזיקה ללא הסכמת היוצרים וללא תשלום לחברות התקליטים - הטקטיקה המועדפת היא לשבץ במחשבים ובכל אבזרי המדיה הדיגיטלית רכיבי חומרה שימנעו את השימושים האסורים.
מוצרים לתכנים ספרתיים
דוגמה לכך אפשר למצוא כבר בנגני MP3 של סוני ובמוצרים אחרים שלה שנועדו לתכנים דיגיטליים. סכימת מניעת העתקות של סוני כוללת שבב מיוחד, שתפקידו להצפין את התכנים לפני אחסונם בדיסק ופענוח ההצפנה לפני הנגינה. למשתמש אין שליטה במפתח ההצפנה ולכן הוא לא יכול לנגן קובץ שלא עבר דרך "המפקח הדיגיטלי" של סוני.
המפקח הזה גם מוודא שהקובץ לא מועתק יותר משלוש פעמים ושהעותקים מסומנים כקבצים שאסור להעתיק אותם. הכוונה של מיקרוסופט ואחרות היא להרחיב את פילוסופית המניעה גם על תכנים אחרים - כמו תוכנות, יישומים ומשחקים - ולסגור את כל הפרצות ברמת החומרה.
להזדהות כ"נאמנים"
מחשבים ואביזרים אחרים שמצוידים במנגנון מניעת העתקות מוסמך יוכלו להזדהות כ"נאמנים" (Trusted) וליהנות מכל התכנים המוגנים. מחשבים אחרים יצטרכו להסתפק בתוכנות ובתכנים שבעליהם לא מוטרדים משאלות של העתקה לא חוקית. בקיצור, אלה יהיו אזרחים סוג ב' ברפובליקה הדיגיטלית.
מה שכמובן יביא אותם לחפש דרכים איך לנטרל את מנגנון המניעה ולהמשיך את אורח החיים האנרכיסטי שהם (אנחנו) רגילים אליו מאז המצאת המחשב האישי. מאחר וההגנה היא בחומרה, גם העקיפה תאלץ לשנות משהו בחומרה - ולכן יהיה צורך במכוני רישוי ובבדיקות תקופתיות של החומרה. רק כך אפשר יהיה לוודא שהמפקחים הדיגיטליים נשארו על לוח-האם, פוקחים עין על מה שנכנס ומה שיוצא, מנהלים רשימות נוכחות ומבחני כשרות, ומדווחים לאח הגדול ברגע שפעילות אנרכיסטית מאיימת על הסדר הטוב.
הגנה על החברה
התירוץ לכל זה אינו הצורך להגן על זרם התמלוגים לקפיטליסטים - משום שאפילו בפלוטוקרטיה הריאקציונית ביותר בעלי הרכוש צריכים להרתיע את הגנבים בכוח שלטון החוק והם לא יכולים למנוע פשע על ידי הגבלת הזכויות של כלל האזרחים - אלא הצורך להגן על החברה ומוסדותיה מפני מחבלים, האקרים, יוצרי וירוסים וסתם ואנדלים דיגיטליים. הטרגדיה של ה-11 לספטמבר עוזרת להכניס את הסוס הטרויאני הזה למחשבים שלנו.
נשמע לכם פרנואידי? אולי. אבל תבדקו מה קרה בענף הרכב, למשל. כשהמכוניות הראשונות יצאו לכביש אף אחד לא דרש מהן לעבור בדיקות בטיחות והנהגים לא נזקקו לרישיון כדי לנהוג בהן. רק אחר כך השתמשו הפוליטיקאים באמתלה של "הגנה על שלום הציבור" כדי לדרוש רישוי תקופתי של המכוניות - תוך תשלום מס כבד שאין לו דבר וחצי דבר עם בטיחות - ושל הנהגים (כדי להכריח אותם להזדהות).
אגרת רישוי PC
מכוני רישוי, שלכאורה בודקים את תקינות הרכב מבחינה בטיחותית (הצחקתם אותי), נוצרו לבדוק שלא החלפתם מנוע או גלגלים בלי לשלם את המס, שמממן את הפקידים, שממציאים תקנות חדשות להמשך פעולתו של המנגנון, שיחזירכם בשנה הבאה לבדיקה נוספת ולסחיטה נוספת של אגרות ומסים. כנ"ל לגבי מטוסים, סירות, כלי נשק אישיים, וכל מוצר אחר שאפשר להציג השימוש בו כ"סכנה לציבור" אם הבירוקרטיה הממשלתית לא תפקח עליו - בתשלום כמובן.
עכשיו הגיע זמנו של המחשב האישי. כבר הוכח שהוא מסוגל להזיק או לשמש למטרות לא חוקיות. שאי אפשר לסמוך על היושר והיושרה של המשתמשים בו. שחוסר פיקוח גורם נזק כלכלי ממשי לחברות ולאנשים בעלי כוח פוליטי אדיר. שהדרך היחידה להחזיר את הסדר הטוב לחברה היא לפקח עליו ועל משתמשיו.
פיקוח עולה כסף אבל יכול להכניס עוד יותר כסף לקופת הממשלה. אז מה מונע מהתסריט שהצגתי לעיל מלהתרחש? "אין בעיה להטיל מס", אמר פעם פנחס ספיר, "צריך רק למצוא לו שם משכנע". מה דעתכם על "אגרת רישוי PC"?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
