אוהב, לא אוהב, אוהב...

"הצבת גדר הפרדה אינה פתרון ריאלי או יעיל. יש כאלה שמפריחים אשליות שהנה תהיה גדר הפרדה - והבעיה נפתרה. הציבור אוהב את זה ואנשים פוליטיים מנצלים את זה, אבל באופן מעשי זה לא ייתן תשובה מלאה".
הדובר? ראש הממשלה אריאל שרון, אפריל 2002. אפשר לנחש שהיום, כשהגדר הפכה ל"הכרח ביטחוני" שרוב הציבור תומך בו בהתלהבות, שרון לא היה חוזר על הדברים. למעשה, דרך ה"פליק-פלק" של ראש הממשלה בנושא הגדר יכולה ללמד משהו על התמודדות עם לחץ ציבורי - וגם על טקטיקה מדינית, שייתכן ותעלה לכולנו הרבה מאוד כסף.
אריאל שרון מעולם לא התלהב מהרעיון של בניית הגדר, שהגיע בכלל מהשמאל שבאזור מפלגת העבודה. הוא נאלץ לאמץ אותה מסיבות פוליטיות, כדי לא להצטייר כמפקיר דמם של אזרחים. הוא חיבק את הרעיון, תחת לחץ ציבורי ופוליטי כבד, אבל בתנאים שלו, ובתוואי שלו. התוואי ששרון מציע חורג מגבולות הקו הירוק ומקיף בין היתר את אריאל ושבי שומרון, במה שזכה לכינוי "אצבעות".
האמריקנים רואים בתוואי הזה קו מדיני, שנועד להשפיע חד צדדית על קביעת הסדר הקבע ומתנגדים לו בתוקף. מה קרה כאן, בעצם? האם מדובר ב"תרגיל" של ראש הממשלה, שתוכנן מראש? עז שהוכנסה לתוך חדר המשא ומתן, במטרה להוציא אותה מאוחר יותר? או אולי הלחץ הציבורי עשה את שלו, ושרון פשוט נסחף פנימה?

הדרך של שרון

אייל ארד, יועץ הקמפיין של שרון בבחירות האחרונות, משוכנע שראש הממשלה שינה את דעתו בעקבות לחץ ציבורי, אך מה שהתרחש בפועל הוא חוק התוצאה הבלתי מכוונת: "תחילה השמאל דרש גדר. נוצר מצב שאחרי כל פיגוע היו רוקדים על הדם ומאשימים את ראש הממשלה בפיגועים. הימין התנגד ונכנע ללחץ. מה שגרם לשינוי היה באמת לחץ דעת הקהל", אומר ארד ל-ynet.
לדבריו, "השמאל אולי ניצח בויכוח על הגדר (מסוג עוד נצחון כזה - ואבדנו), אבל השנה קרה מהפך שאף אחד לא חשב עליו. פתאום התברר שהגדר היא רעה הרבה יותר לפלסטינים מאשר ליהודים, לכן הם הקימו קול צעקה. היא תדון אותם לחיי מכלאה אחת גדולה שנקראת יהודה שומרון ועזה. אם הפלסטינים לא יקיימו את ההסכמים - הם יצטרכו לשאת בתוצאות. הגדר ללא ספק תוריד דרמטית את היכולת שלהם לנהל חיים כלכליים, כל הרצון שלהם לכלכלה עצמאית יוכיח את עצמו כעורבא פרח".
ארד משוכנע שפעולתו של שרון נכונה מבחינה טקטית: "הגדר מבהירה לפלסטינים שהטרור פוגע בהם יותר מאשר בנו. שרון יצר את המשוואה: אם תפרקו את הטרור נפרק את הגדר. זה אמצעי לחץ מדיני מאוד יעיל, ואיום שמאפשר ללחוץ על ממשלת אבו מאזן לעשות את מה שהתחייבה. הגדר הולכת ונבנית, ומה שנבנה בהשקעה של מאות מיליונים לא יתפרק כל כך מהר. לכן, ככל שהפלסטינים יתמהמהו בפירוק הטרור - ימצאו יותר ויותר גדר סביבם. אם כבר הפרדה חד צדדית, אז עדיף שהיא תתבצע בצורה שנוחה לנו ולא להם".
דעתו של ארד לגבי שרון היא זו הרווחת היום הקרב שרי הממשלה. נראה שראש הממשלה הסיק שאם כבר יש אילוץ פוליטי - אפשר לפחות להפיק ממנו רווח מדיני. שני שלישי הגדר שטרם נבנו (ואפילו לא הובאו לאישור הממשלה) מאפשרים לו להשתמש בהם כ"שוט מדיני" כלפי הפלסטינים. שרון אמנם מדבר על גדר "ביטחונית", אך נראה שהיא נועדה בעיקר להמחיש לפלסטינים, כיצד עשוי להראות הסדר מדיני חד צדדי, אם בסופו של דבר לא יהיה הסדר.

"הגדר של שרון פוליטית, לא ביטחונית"

"הגדר של שרון תרסק את התהליך, משום שבגדר יש כניסה עמוקה לתוך השטח, והצהרת כוונות לגבי סיפוח". עמרם מצנע, לשעבר יו"ר העבודה, משוכנע שהגדר של שרון היא מפלצת, שכל קשר בינה לבין רעיון גדר ההפרדה המקורי עוות באופן משמעותי. זו לא גדר להפרדה - זו גדר שנועדה "לנכס" שטחים פלסטינים.
"יש הסכמה ציבורית רחבה על הבסיס של גדר בטחון, שזה פלוס מינוס הקו הירוק. עובדה שעל החלק הצפוני לא קמה צעקה בכלל", אומר מצנע ל-ynet. "מה ששרון עשה, הוא עיוות את כל הרעיון, שאם נכנסים ישובים מסויימים לתוך הגדר - למה לא להכניס גם ישובים אחרים? שרון מלכתחילה לא הסכים לגדר. עכשיו הוא אימץ את הרעיון, אך ברוב הציניות שלו, הצליח לקחת נושא שבהסכמה ולהפוך אותו לוויכוח. הוא אימץ את הרעיון במשיכת רגליים, והכניס את העז הזאת עם כל הבטן בשומרון. הרי בסוף זה לא יתבצע, הפלסטנים יפוצצו את זה, האמריקנים לעולם לא יסכימו. הוא נוהג כמו שור בחנות חרסינה".
ח"כ מתן וילנאי מהעבודה, שהקים כאלוף פיקוד דרום את הגדר המקיפה את רצועת עזה (וזכתה להצלחה ביטחונית משמעותית), טוען שהתוואי של שרון בפירוש לא ביטחוני: "הפרוזדור שראש הממשלה ושר הביטחון מופז המציאו לתוך אריאל, ושבי שומרון, יוצר שתי אצבעות שמספחות אלפי פלסטינים לישראל. מי צריך אותם? הן גם הופכות את הגדר להרבה יותר ארוכה ובעייתית מבחינה טופוגרפית ומונעות אפשרות להקמת מדינה פלסטינית סבירה ביהודה ושומרון".
לטענת וילנאי, "התוצאה היא שלא מגינים על כפר סבא - בגלל לחץ המתנחלים. מרגע שהחלה המעורבות הלא-צבאית בקביעת התוואי, הגדר הפכה להיות פוליטית. המסקנה היא שצריך לחזור לקו המקורי. כל שנה שעוברת יהיו עוד מאה הרוגים, אבל בסופו של דבר זה מה שיהיה".
יש לציין כי התוואי שבמחלוקת, מאלקנה למחנה עופר, כלל לא הובא לאישור הממשלה. הוא נמצא בהליכי תכנון מאוד ראשוניים, כך ש"כל הרעש" הוא למעשה סביב תוואי שעוד לא זכה לשום אישור רשמי.

"יכלו לגמור בתוך שנה"

במועצה הציבורית להקמת גדר בטחון לישראל משוכנעים שיצירת ויכוח שמעכב את בניית התוואי ה"בעייתי" הוא עניין מכוון, ושאם שרון רק היה רוצה בכך, הוא יכול היה להתחיל את הבנייה בכל ארבעת החלקים במקביל, ולסיים את כל הגדר בתוך שנה אחת.
חברי המועצה מסתמכים על דברי נצח משיח, האחראי על הפרויקט במסגרת משרד הבטחון, שלטענתם אמר להם, שאת הגדר כולה ניתן להקים בתוך שנה אחת בלבד – לא כולל אילוצים פוליטיים.
אבל שרון לא ממהר. בתור "בולדוזר" ואיש ביצוע ידוע, הוא יכול היה להשלים את בניית הגדר מהר יותר. העובדה שהוא מתעכב, נובעת בין היתר מתוך תקווה שהאמריקנים בהתנגדותם המתגברת, "יאלצו" אותו במשך הזמן לרדת מהעץ, והוא, מצידו, "יסכים" לעשות זאת, ועוד להציג זאת כוויתור ישראלי כואב. כזה שאפשר לדרוש עבורו מחיר מהצד השני.
בביקורו בוושינגטון הבהיר שרון לנשיא בוש שהגדר תמשיך להיבנות, אבל באותיות הקטנות של הנאומים הגדולים ניתן למצוא רמזים מפוזרים לכך שבנסיבות מדיניות מסוימות, אם הפלסטינים יפרקו את ארגוני הטרור וישרור שקט - ניתן יהיה לשקול את הבניה מחדש. באשר לתוואי שבמחלוקת - הובהר לנשיא שיחלוף עוד זמן לא קצר עד שהויכוח, בנושא "האצבעות" בתוך השומרון, יהפוך להיות אקטואלי. ובינתיים יש הודנה - ושום דבר לא בוער.