פוטבול 2003: ניו אינגלנד פטריוטס

לפני שנה וחצי הסתיימה עונת 2001 של ה-NFL בשער שדה מדהים של אדם וינאטיירי שהביא לניו אינגלנד פטריוטס את גביע וינס לומברדי הראשון שלהם, אחרי ניצחון מפתיע על סנט לואיס ראמס. עונת 2002 של הפטריוטס הסתיימה גם היא בשער שדה מנצח של וינאטיירי מול מיאמי דולפינס, אולם לרוע המזל היו אלה דווקא הניו יורק ג'טס שהרוויחו יותר מכולם מניצחון הפאטס וייצגו את בית ה-AFC המזרחי בפלייאוף.

השנה, כשהם מודעים למאזן הכוחות השקול כל כך בבית, ערכו הבעלים רוברט קראפט והמאמן ביל בליצ'יק מסע רכש מאסיבי, בתקווה שבסיום העונה הבאה, לא יזדקקו לרגלו האמינה של וינאטיירי כדי להכריע משחקים ואת העונה כולה.

בליצ'יק הוא תחבולן ערמומי. את סגל הקבוצה, כמו שיטת המשחק שלה, הוא מתכנן בעיקר בהתאם ליכולות היריבה. התיאוריה אומרת: קודם ננטרל את היריבה, אחר כך נראה איזה יתרונות יש לנו להציע. זה עבד מצוין בניצחון על הראמס, כשהצטייד באינספור קורנרבקים כדי להעלים את משחק המסירה של קרט וורנר. הבעיה שבלי לשים לב, קבוצות אחרות הצליחו בעצמן ללמוד את הפטריוטס ולנטרל אותם. אולי בגלל זה החליט בליצ'יק לשנות, לרענן ובעיקר להתחשל, להפוך אולי למעט יותר שמרני, כמעט בלית ברירה.

הגיעו ועזבו

עזבו: מארק אדוארדס (פול-בק, ג'קסונוויל), קאם קלילנד (טייט-אנד, סנט לואיס), גרג רנדל (טאקל, יוסטון), גריי רוגיימר (גארד, גרין ביי), לווייר מילוי (סייפטי, בפאלו), טבאקי ג'ונס (סייפטי, ניו אורלינס), אוטיס סמית' (קורנרבק, דטרויט), טרל באקלי (קורנרבק, מיאמי).

בולטים בדראפט: טיי וורן (דפנסיב-טאקל, סיבוב ראשון), יוג'ין ווילסון (קורנרבק, סיבוב שני), בת'אל ג'ונסון (רסיבר, סיבוב שני).

מאז פציעתו של רוברט אדוארדס במשחק ראווה של פוטבול חוף בשבוע הפרו-בול בהוואיי לפני ארבע שנים, אין לפטריוטס ראנינג-בק פרודוקטיבי באמת. סמית' שהגיע לפני שנתיים הראה ניצוצות של אחד כזה ותרם תרומה משמעותית לאליפות ההיסטורית, אולם בעונה האחרונה חזר סמית' לבינוניותו המוכרת בבפאלו וגם מחליפיו, קוין פולק וג'יי.אר. רדמונד, לא סיפקו את הסחורה.

הפול-בק מארק אדוארדס שהיה יעיל אולי מכולם עזב, ובמקומו הגיעו קלאוד, מקריירי וסנטרס. כולם ינסו לשפר את ביצועיו של סמית', אבל ללא התעשתות שלו עצמו, אין לפאטס סיכוי רב – זה המחיר של המעבר מקבוצה מפתיעה ומקורית לפייבוריטית שמרנית ובעונה שעברה סמית' לא הצליח להפנים זאת.

הפאטס כאמור לא הצליחו להריץ את הכדור ביעילות בהובלתו של סמית', אבל יכולת האילתור של בליצ'יק באה לידי ביטוי מוצלח תחת חסותו של הקווטרבק טום בריידי. ילד הפלא של סופרבול 36 אמנם נאלץ גם הוא להסתגל למעמדו החדש כשחקן מוערך, אבל הרסיברים המנוסים טרוי בראון ודייויד פאטן סייעו לו להתבגר בעולם האמיתי והעונה נוכל לראות האם הסתגל אליו.

בראון, פאטן ודיאון ברנץ' הצעיר הם רסיברים זריזים במיוחד וערמומיים שיכולים להפוך כל מסירה של בריידי, ולו השקופה ביותר למהלך מסמר שיער שסופו טאצ'דאון. האופציה השמרנית יותר באנד-זון הגיעה במסירות לטייט-אנדס כריסטיאן פאוריה ודניאל גרהאם.

בעיה שדורשת טיפול היא קו ההתקפה שמגן היטב על בריידי בדרך כלל, אבל לא משרת את משחק הריצה. טובים ככל שיהיו נגד הפאס-ראש, הסנטר דמיאן וודי והגארד ג'ו אנדרוזי מחזיקים בחלק מהאחריות למשחק הריצה הבינוני של סמית' ויתר הראנינג-בקס.

החסרון הגדול של התקפת הפאטס הוא משחק הריצה וכך גם בהגנה. בעיצומה של העונה שעברה נתגלה שההגנה אינה מצליחה לעצור את הראנינג-בקס היריבים. כדי להתמודד עם הבעיה השנה, החליט בליצ'יק לשנות את המערך ההגנתי ולהציב בקו ההגנה רק שלושה טאקלים, כשמאחוריהם ארבעה ליינבקרים (בדומה לשיטה של ביל קאוהר בפיטסבורג). הדפנסיב-טאקל המצוין ריצ'רד סימור והרוקי טיי וורן אמורים להיות הבסיס לקו ההגנה המצומצם.

הליינבקר קולווין, שנחשב לאחד השחקנים הטובים בשוק השנה, יוכל להצטרף לקו ההתקפה כצייד קווטרבקים (תחום חביב עליו במיוחד בשיקגו). טד ג'ונסון, טדי ברוסקי, מייק וראבל והאחרים יגבו אותו במרכז ההגנה. עזיבת טבאקי ג'ונס ומילוי תפגע קשות בסקנדרי מכיוון שלמעט אנטוואן האריס, אין לפאטס סייפטי שמכיר את המערך מהשנה שעברה. הזדקנותו של הקורנרבק אוטיס סמית', הביאה לשחרורו וטופלה על ידי החתמת טיירון פול ובחירת ווילסון בדראפט. שוב, מלבד טיי לואו שממשיך לפרוח בצד השני, אין לפטריוטס שחקן עם ותק בקבוצה.

העדרות מהפלייאוף לא מבטיחה חזרה אליו.