פוטבול 2003: ג'קסונוויל ג'אגוארס

קיץ חם במיוחד עבר הג'קסונוויל ג'אגוארס, ולא פחות מכך סוער. לא רק בגלל פיטוריו של טום קופלין, המאמן היחיד שידעה הקבוצה,  ולא רק בגלל מסע הרכש המרשים שהוביל מחליפו הצעיר ג'ק דל-ריו. הקיץ פשוט חם במיוחד בעיר הקיט שבפלורידה וגרם לשלושה מקרי התייבשות במחנה קדם העונה.

ג'ון הנדרסון, לארי סמית' ודונלד הייס. כולם מצאו את עצמם מעולפים על במגרש האימונים של הג'אגס. למרבית המזל, לאף אחד מהשלושה לא נגרם נזק חמור. מאז מותו של קורי סטרינגר ממינסוטה, יש בליגה רגישות גדולה לפגעי הקיץ, במיוחד כשהם מקבלים הקשרים מטאפיזיים (וכך המצב כששלושה שחקנים מתייבשים לך באותו שבוע).

מעבר לעניינים שניתן להסבירם בהכוונה אלוהית, ערכו הג'אגוארס הרבה שינויים מושכלים שעשויים לגרום למהפכה חיובית בקבוצה, אחרי המהפכה השלילית שגרמה מצוקת עומסי השכר אשתקד.

תחילה החליט הבעלים וויין וויבר לשנות כיוון ופיטר את קופלין הוותיק לטובת דל-ריו, ליינבקר אדיר בעבר הרחוק ומאמן הגנה מוערך בקרולינה בעבר הלא רחוק. דל-ריו בן הארבעים רוצה להיות מאמן מוצלח לא פחות בג'קסונוויל וכדי לעשות כן פנה קודם כל לחיזוק מערך ההגנה, הרי זאת המומחיות שלו. זאת גם המומחיות של יו דגלאס ומייק פיטרסון, שיכולים להפוך אותה אפילו לקבוצת פלייאוף.

עם כל הרכש האיכותי בהגנה, נותר הקווטרבק הוותיק לנהל את משחק ההתקפה של הקבוצה, תפקיד אותו מילא בהצלחה מפתיעה מאז הקמתה ב-1996. ברונל עדיין נחשב לקווטרבק מצוין, אם כי לא זהיר במיוחד. נראה שברונל לא מפחד מכלום, אולם העונה הוא מתחיל להרגיש את הלחץ, נוכח בחירתו בדראפט של ביירון לפטוויץ', המסומן כבר כיורשו.

בהתחשב בכך שוויבר לא מוכן להאריך את חוזהו של ברונל מעבר לעונה, נראה שלפטוויץ' יתמקם בהרכב הפותח כבר בעונה הבאה. בינתיים צריך ברונל לעשות את העבודה בעונה הקרובה. לא בטוח שתהיה לו מספיק מוטיבציה, בשביל לעשות כן.

הגיעו: הייס (רסיבר, ניו אינגלנד), ג'רמיין לואיס (רסיבר, יוסטון), ג'יי.ג'יי. סטוקס (רסיבר, סן פרנסיסקו), מאת'יו האטצ'ט (רסיבר, ניו יורק ג'טס), מארק אדוארדס (פול-בק, ניו אינגלנד), סאמי וויליאמס (טאקל, סן דייגו), ג'מאר נסביט וג'יי האמפרי (גארדים, קרולינה), דגלאס (דפנסיב-אנד, פילדלפיה), פיטרסון (ליינבקר, אינדיאנפוליס), קית' מיטשל (ליינבקר, יוסטון), ג'יימס טראפ (קורנרבק, בולטימור).

עזבו: פטריק ג'ונסון (רסיבר, וושינגטון), בובי שואו (רסיבר, בפאלו), סטייסי מאק (ראנינג-בק, יוסטון), זאק וויגרט (טאקל, יוסטון), טוד פורדהאם (טאקל, פיטסבורג), וולי ריינר (ליינבקר, דטרויט), איינסלי באטלס (סייפטי, בפאלו).

בולטים בדראפט: ביירון לפטוויץ' (קווטרבק, סיבוב ראשון), ראשין מאת'יס (סייפטי, סיבוב שני).

כבר שנים מדברים בג'קסונוויל על שילוב אופטימלי של קווטרבק, רסיבר, ראנינג-בק בהתקפה. ברונל נחשב עד לא מזמן לאחד הקווטרבקים הטובים, וכך גם הרסיבר הוותיק ג'ימי סמית' והראנינג-בק פרד טיילור.

הבעיות התחילו עם הפציעות החוזרות ונשנות של טיילור, המשיכו עם הסכסוכים החוזיים בין סמית' לוויבר והעונה ממשיכים אל הפטאליות שמרגיש בוודאי ברונל בעונתו האחרונה בג'קסונוויל. דל-ריו יצטרך בכל זאת להפיק את המירב מהשלושה ולכן דאג קודם כל לשקם את קו ההתקפה שנפגע כל כך עם עזיבת טוני בוסלי ליוסטון (בעקבות בעיות תחת תקרת השכר אשתקד).

דל-ריו הביא עמו מקרולינה את נסביט והאמפרי. אלו יצטרפו לכריס נאולי וסאמי וויליאמס בקו התקפה שדורש הידוק, אך בעל פוטנציאל. בנוסף לכך, הועשר המערך ההתקפי של הקבוצה בשחקני איכות כגון הפול-בק המצוין אדוארדס שיוריד מהלחץ על טיילור והרסיברים סטוקס, הייס והאטצ'ט שיעשו את אותו הדבר עם סמית' המזדקן. כמה חבל שהצטרפותו של לפטוויץ' אינה גורמת גם היא לאפקט דומה במקרה של ברונל.

הנדרסון הענק קרס אולי תחת השמש, אך בדרך כלל הוא נוהג לגרום לקריסת מערכות בקו ההתקפה שמולו, בשיתוף מרקוס סטראוד. השניים משמשים כזוג דפנסיב-טאקלים צעירים, אתלטים ומבטיחים.

השיבוץ של דגלאס הוותיק לצידם, הוא בגדר הברקה, יקרה ככל שתהיה. הדפנסיב-אנד המטורלל מפילדלפיה, נחשב לאחד הפאס-ראשרים הטובים בליגה. כמה שהאיגלס יסבלו מעזיבתו, כך הג'אגס יהנו.

תרומה דומה לזאת של דגלאס בקו ההגנה, צפוי לתרום פיטרסון בעמדת הליינבקר. הוא מעולם לא היה מוערך מספיק בקבוצה התקפית כמו הקולטס, אבל הוא מתקל אדיר עם חוש שישי למהלכים גדולים.

תכונה שקשה לייחס לקורנרבקים המאכזבים פרננדו בראיינט וג'ייסון קראפט, ואפילו לסייפטי דונובין דאריוס, שאוהב בעיקר ליירט שחקנים ופחות את הכדור.