פוטבול 2003: דנבר ברונקוס

כולם בדנבר מתגעגעים ל'מייל היי סטדיום', מתגעגעים לג'ון אלוויי, מתגעגעים לטרל דייויס, מתגעגעים לכל דבר שיזכיר להם ולו במעט את שתי האליפויות הרצופות של הברונקוס בסוף שנות התשעים. זה כבר שנתיים שהברונקוס לא מעפילים אפילו לפלייאוף, לא משהו שהאוהדים בקולורדו רגילים אליו. הם רגילים למאמן מייק שנהאן, לשחקנים רוד סמית', אד מקאפרי, שאנון שארפ וג'ייסון אילם אבל הם מתקשים לקבל את העובדה שזה כבר לא ממש עובד. הכוכבים המזדקנים של הקבוצה הם כבר לא אותם צעירים נלהבים מלפני חמש שנים ואין להם את אלוויי שיוביל אותם להישגים דומים.

את מי כן יש להם שיעשה כן? ג'ייק פלאמר. הימור נועז הביא את הקווטרבק הפזיז מאריזונה כדי שיוביל את הברונקוס חזרה לפיסגה – לא רק זאת שבראש הרי הרוקיז. אם חושבים על זה לעומק, פלאמר הוא יותר אות מצוקה מתחילתה של דרך חדשה. קשה להתחיל לפסוע בדרך שכזו, כשכולם מתרפקים על ההיסטוריה וכשסגל הקבוצה משמש בעיקר כמוזיאון לאותם ימים יפים בדנבר. עם כל הרצון הטוב והעקשנות הידועה של שנהאן, הברונקוס לא נראים כאילו הם הולכים לאנשהו, בוודאי שלא רצים. ומי שלא רץ ב-NFL נשאר מאחור.

עזבו: בראין גריסי (קווטרבק, מיאמי), אולנדיס גארי (בפאלו), לני פרידמן (גארד, וושינגטון), צ'סטר מקגלוקטון (דפנסיב-טאקל, ניו יורק ג'טס), מונטה ריגור (דפנסיב-טאקל, אינדיאנפוליס), קאוויקה פיטמן (דפנסיב-אנד, קרולינה), קית' וושינגטון (דפנסיב-אנד, ניו יורק ג'איינטס), איזל ריס (סייפטי, בפאלו), דנארד ווקר (סייפטי, מינסוטה), טיירון פול (קורנרבק, ניו אינגלנד).

בולטים בדראפט: ג'ורג' פוסטר (טאקל, סיבוב ראשון), טרי פירס (ליינבקר, סיבוב שני).

שנהאן ומאמן ההתקפה גארי קוביאק השלימו עם נוכחותו של פלאמר כקווטרבק וימשיכו לשמר את סטיב ביורליין הקשיש כמחליפו, אבל המגמה היא להוציא את הכדור מהידיים של שניהם ולשים אותו בין זרועותיו השריריות של קלינטון פורטיס, הראנינג-בק המצוין שהרשים בעונת הרוקי שלו אשתקד. פורטיס קבע שיאים חדשים לרוקי ונותן לברונקוס תחושה אופטימית, אבל זאת היתה ההרגשה גם לפני שלוש שנים בעונת הרוקי המופלאה של מייק אנדרסון. בינתיים גם הוא איכזב והוסב לעמדת הפול-בק.

בין נשיאות הכדור התכופות הצפויות לפורטיס ואנדרסון, ינסה פלאמר להתניע את רוד סמית', מקאפרי, שארפ ודוויין קארסוול הוותיקים במהלכי מסירה רהבתניים. על פי החלודה שמתחילים השלושה לפתח, מן הראוי שיזרוק קצת לכיוונם של הסילונים הצעירים אשלי לאלי וכריס קול. סט של שחקני קו התקפה מנוסים כמו טום ניילן, מאט לפסיס ובלייק ברוקרמאייר, יצמצם אולי את המגע שייצרו שחקני הגנה עם פלאמר ויפחית את כמות הפאמבלים והסאקס שלו, אבל ספק שזה יעזור מול האינטרספשנס החוזרים ונשנים. את השריטה במוח שלו, צריך לתקן באמצעים אחרים.

הניסיון להקים קו הגנה דומיננטי בדנבר נכשל ושנהאן צריך להתמודד עכשיו עם בנייתו מחדש, הפעם ללא עזרתו של מאמן ההגנה המצוין ריי רודס שעזב. הדפנסיב-אנד טרבור פרייס נשאר, אולם ליונל דאלטון, דורסט דייויס ורג'י הייוורד אינם עומדים ברמה שלו. גארדנר, שהגיע מוושינגטון, עסוק בינתיים בתביעות פליליות שונות העומדות נגדו.

הקמת הקו הקדמי אולי נדחתה, אך בכל הנוגע לליינבקרים הברונקוס מסודרים מזה שנים. ג'ון מובלי, אל ווילסון ואיאן גולד מנוסים, קשוחים ויודעים את העבודה. מאחוריהם, שוב יש לברונקוס הרבה סימני שאלה. בידיים של דלת'א או'ניל יש מגנט לאינטרספשנס, אבל לני וולס הצעיר או ג'ימי ספנסר הוותיק (שכבר שולב בצוות המקצועי, בעודו משחק) לא מספקים את הסחורה במשחק נגד המסירה. הסייפטיז קנוי קנדי, סאם ברנדון ופלאוורס מתקלים מדופלמים, אך לוקים גם הם בהגנה נגד המסירה.