פוטבול 2003: אוקלנד ריידרס

כמה שנות פעילות נותרו לריץ' גאנון וטים בראון כדי לזכות בסופרבול? שנה, שנתיים, שלוש. קשה להאמין ששני הכוכבים המזדקנים בכסף-שחור יוכלו למשוך יותר מזה, במסע האינסופי שלהם לגביע לומברדי, הרי הם בכל זאת כבר כמעט בני 40. נכון ג'רי רייס כבר חצה את קו הארבעים ולא מתכוון לעצור, אבל הוא מייקל ג'ורדן של הפוטבול ועל ידו חמש טבעות אליפות מסן פרנסיסקו 49'.

גאנון ובראון לעומת זאת הם הג'ון סטוקטון וקארל מאלון של ה-NFL. כמו במקרה של צמד הכדורסלנים מיוטה, גם להם היו לא מעט הזדמנויות לכבוש את היעד (זה שלוש שנים שהריידרס, מדורגים בין חמשת הקבוצות הטובות בליגה). כמו סטוקטון ומאלון, גם הם צפויים לסיים קריירה מפוארת בידיים ריקות.

בינתיים, החבורה הוותיקה של הריידרס ממשיכה ולבעלים הכריזמטי, אל דייויס היהודי, זה לא מפריע. הוא תמיד התמקד ברווחים מידיים וזאת אחת הסיבות שהביאה אותו לסכסוך משפטי סבוך עם הנהלת הליגה ועיריית לוס אנג'לס בעקבות נטישת הריידרס את המטרופולין השני בגודלו בארצות הברית ב-95', שנשאר נטול קבוצת פוטבול מאז. לעת עתה הריידרס לא מדרימים חזרה לאל.איי. יותר מדי טוב להם ב"חור השחור" של אוקלנד, וכנראה שגם הם מפחדים מהאוהדים הססגוניים והמופרעים ביותר בליגה. האוהדים שהתאכזבו כל כך לאחר התבוסה המבישה לטמפה ביי בקאנירס בסופרבול האחרון.

אותו סופרבול בסן דייגו היה משפיל במיוחד בגלל שהוא הוכיח במידת מה שיש משהו בסיסי שמונע מהריידרס ללכת עד הסוף. הרי מאמן הבאקס, ג'ון גרודן, עשה כבר בעונתו הראשונה בטמפה, מה שלא הצליח לעשות בשלוש השנים בהם שימש כמאמן הריידרס. מחליפו באוקלנד ועוזרו לשעבר ביל קלהאן ינסה בעונתו השניה בתפקיד להוביל את הריידרס לעוד ניסיון של הגווארדיה הוותיקה לזכות בתואר. יש לו את כוח האדם המתאים לזה, אבל הוא חייב להתגבר על הטראומה שעברו הוא וחניכיו בסן דייגו. במיוחד אחרי פרשת העלמותו המסתורית של הסנטר בארט רובינס ערב אותו משחק (בדיעבד הסתבר כי השחקן סובל מסכיזופרניה ונתקף בדיכאון) וההעלמות התמוהה של גאנון מול הגנת הבקאנירס, לא בטוח שהם מסוגלים לכך.

עזבו: ג'יימס ג'ט (רסיבר, בפאלו), טרי קירבי (ראנינג-בק, טמפה ביי), ג'ון ריצ'י (פול-בק, פילדלפיה), רייגן אפשאו (דפנסיב-אנד, וושינגטון), סאם אדמס (דפנסיב-טאקל, בפאלו), טורי ג'יימס (קורנרבק, סינסינאטי).

בולטים בדראפט: נ'נאמדי אסומוג'ה (קורנרבק, סיבוב ראשון), טיילר ברייטון (דפנסיב-אנד, סיבוב ראשון), טיו ג'ונסון (טייט-אנד, סיבוב שני).

התשובה לשאלה איך שחקני ההתקפה המזדקנים של הריידרס מצליחים כל כך לשמור על יכולת גבוהה כל כך בגילם המתקדם נמצאת בקו ההתקפה הטוב בליגה, שפורש עליהם את חסותו. לינקולן קנדי, פרנק מידלטון ואפילו רובינס שנבחר אשתקד לפרו-בול (אדם טרו יפתח בעמדת הסנטר) נמנים על הטובים בתפקידם בליגה ומקנים לגאנון שהות כמעט אינסופית לניהול יעיל של ההתקפה - משמע מינימום סאקס ואיבודי כדור.

גאנון, שנבחר בעונה שעברה ל-MVP, נהנה גם מתקשורת טלפתית כמעט עם רייס, שלא מפסיק להדהים גם בגיל 40, ובראון. בעונה שעברה פרץ אל מרכז הבמה ג'רי פורטר הצעיר – רסיבר גדול ומהיר שימשיך להתפתח העונה כטיל בליסטי במערך הריידרס.

בכל הנוגע למשחק הריצה, ממשיכים הריידרס לחלק את העומס בין מספר רצים. הפול-בק ריצ'י עזב, אבל הת'רינגטון ומרטין הגיעו במקומו. זאק קרוקט ישחק אותה א-לה "המקרר", כלומר יישא את הכדור אל האנד-זון בטווחי ריצה קצרים. טיירון ווטלי הכוחני יגבה את צ'ארלי גארנר הרב-תכליתי, מהראנינג-בק'ס הערמומיים בליגה.

עזיבתו של אדמס פוערת חור עצום במרכז קו ההגנה, אולם האגרסיביות שהפגין רוד קולמן הצעיר בעונה שעברה, הופכת את האבדה לפחות גדולה. השאלה היא האם קולמן יכול להמשיך ביכולתו גם כשחקן הרכב. אם לא, צפויות לריידרס צרות גדולות שכן מלבד ג'ון פארלה וסטאבלפילד הוותיקים, אין להם פאס-ראשרים מוכחים (קניון קולמן ודלורנס גרנט אינם כאלה).

בין הליינבקרים בולט שמו של ביל רומנובסקי – "רומו" המשוגע, אבל העונה יהיה זה נפוליאון האריס שייתן את הטון ולצידו אריק בארטון וטרביאן סמית'. מאחור תוטל עבודה רבה על הקורנרבקים צ'ארלס וודסון וטרנס שואו. פיליפ ביוקאנון יקל משמעותית על עבודתם אם החלים מהפציעה במרפק, שגמרה לו את עונת הרוקי המוצלחת שלו מוקדם מן הצפוי. חוליית הסייפטיז נראית טוב, עם רוד וודסון הבלתי נלאה והצעירים המנוסים דריק גיבסון ואנתוני דורסט.

היסטוריה

עזבה את אוקלנד ב-82' לטובת לוס אנג'לס וחזרה ב-95'. השתתפה בחמישה משחקי סופרבול (67', 76', 80', 83', 02') וניצחה בשלושה מהם (76', 80', 83'). מאזן בעונה שעברה: 6-11.