שקשוקה

מסיבה שלא לגמרי ברורה לי, קיבלה השקשוקה תדמית של אוכל לפועלים. זה לא שיש לי, חלילה, משהו נגד פועלי בניין, אלא שמגיע לה לככב בתפריטים של מסעדות יוקרה, לצד ברווז בתפוזים, לא פחות.

כשאני מגיש לשולחן מחבת עם שקשוקה מהבילה, מתלווה לה גם הצורך העז להתנצל. כאילו שקשוקה אינה דבר מאכל ראוי, ואנחנו אוכלים אותה רק "כי לא הספקתי להכין משהו טוב יותר".

ואולם, בשקט-בשקט, בין אם נרצה ובין אם לא, הפכה השקשוקה למאכל הכי ישראלי. בעוד שאת מקורות הפלאפל והשווארמה איתרו אצל שכנותינו הערביות, והשניצל (האמיתי, לפי שחרבנו לו את הצורה) התעופף לו מאוסטריה, צימחה לה השקשוקה בחיכנו, בנחת וללא עזרת הגויים.

כל ישראלי שעשה בחייו לפחות יום מילואים אחד יספר בגאווה שאצלו בבסיס ב-68' הטבח של היחידה המציא את השקשוקה. לרוב, יהיה מדובר ביום שבו המצרים או-טו-טו חצו את התעלה, הסורים היו על הגדר או שהמכבים נותרו עם טיפת שמן שהספיקה לשמונה ימים - אבל השקשוקה תמיד אותה השקשוקה. 

אל תאמינו לכל אלה שממנים את עצמם למלכי השקשוקה או מקימים רשת מסעדות כרופאי הבית שלה. אולי יש בידיהם מתכון טוב של המאכל הלאומי, אבל הוא שייך לכולנו ויש לנו חלק בפיתוחו בדיוק כמו שיש להם. אני גם די משוכנע שמי שחיבר את התנ"ך התכוון ב"אדום-האדום-הזה", לשקשוקה ולאו דווקא למרק עדשים.

אותו טבח ב-68' כנראה החליט, מטעמי אלתור , להתבסס בהכנת השקשוקה על עגבניות, שמן וביצים. המהדרין נוהגים להוסיף גם פלפלים חריפים. השילוב הזה אומנם הולך ובגדול, שכן השקשוקה הפכה למאכל לאומי. אך חבל להגביל את ההצלחה דווקא בטעם

וצבע אחד.

ניתן ואף רצוי להכין, לדוגמה, שקשוקה עם בטטה, דלעת או כרישה. ומה רע בשקשוקה עם כרובית או ארטישוק ירושלמי? תאמינו לי שכלום. השבוע נכין שקשוקה קצת שונה עם טונה ועגבניות, חצילים קלויים ותרד וגבינת פטה.

שקשוקת תרד וגבינת פטה

1 חבילת תרד שטוף (400 גרם)

50 גרם חמאה

100 גרם גבינת פטה עיזים

1 שן שום גדולה

8 ביצים

מלח, פלפל שחור גרוס

נשמש גם במזלג גדול בעל שתי שיניים (ההוא מהמנגל) ובמחבת כבדה

הכנה:

1. במחבת, על להבה גבוהה ממיסים את החמאה וזורקים פנימה את התרד. מערבבים בעזרת המזלג הגדול של המנגל כבשפיצים שלו נעוצות שיני שום. (כך נקבל טעם עדין של שום בכל הסיפור הזה ולא נצטרך לבלוע אחרי הארוחה גלון של מטהר אוויר). מאדים את התרד בחמאה עד שהוא מפריש נוזלים וקמל מעט.

2. כשבמחבת מתקבלת שלולית בצבע ירוק בהיר (תתעלמו מהאסוציאציות אם ברצונכם לאכול), מוסיפים את גבינת הפטה, ומיד גם את הביצים. בעדינות, בלי לשבור את החלמונים. ממליחים (בקמצנות - הגבינה כבר מאוד מלוחה) ומפלפלים את הצהובים. מנמיכים את הלהבה ומכסים. מבשלים עד שהחלמונים מתכסים במעטה לבן (אם רוצים לנגב עם הלחם) או עד שהם מאבדים מגמישותם ומתקשים (לאנשים המשונים שאוהבים את החלמון שלהם מבושל).

שקשוקת עגבניות וטונה

חומרים (ל-4 מנות): 

 8 ביצים

4 כפות שמן זית

בצל אדום גדול, קצוץ דק

2 שיני שום גדולות, קצוצות

8 עגבניות אדומות, קצוצות

2-3 כפות פטרוזיליה, קצוצה

הכנה: 

1. במחבת מטגנים בשמן זית את הבצל עד שהוא מתרכך ונהיה שקוף. מוסיפים את השום והעגבניות ומבשלים על להבה גבוהה עד שהירקות מתחילים להתפרק ומפרישים את נשמתם. עניין של עשר דקות.

2. מוסיפים את הטונה ומבשלים עם מכסה 2-3 דקות.

3. מוסיפים את הפטרוזיליה והביצים כיאה לשקשוקה תקנית, מנמיכים את האש ומבשלים עד שהביצים מוכנות.

שקשוקת חצילים

למנה הזו נשתמש בחצילים קטנים יחסית, כדי לחסוך זמן בקלייתם. אבל אם השגתם רק חצילים גדולים לא קרה אסון, פשוט הוסיפו כעשר דקות למשך הקלייה.

חומרים (ל-4 מנות):

8 חצילים קטנים

8 ביצים

4 כפות שמן זית

2 שיני שום, פרוסות

מעט עירית, קצוצה

הכנה:

1. מחממים תנור ל-200 מעלות צלזיוס.

2. קולים את החצילים על להבה או בגריל כעשר דקות. חוצים אותם לאורכם ומרוקנים באמצעות כף את כל הבפינוכו. קוצצים בעזרת  מרית.

3. מחממים את השמן והשום במחבת. מוסיפים את החצילים ויוצרים גומות לביצים.

4. מוסיפים את הביצים ומכניסים לתנור. אופים עד שהביצים מתייצבות. מפזרים מעל מעט עירית קצוצה.