ברלין: המוזיאון ההיסטורי מתחדש

לאחרונה התווסף לאוסף יצירות הארכיטקטורה המודרנית המהדרות את פניה של ברלין, בירת גרמניה המתחדשת, מבנה מרהיב פרי תכנונו של האדריכל הסיני-אמריקני הנודע מינג פיי: אגף התערוכות הזמניות של המוזיאון ההיסטורי הגרמני. פיי, שבנה את 'פירמידת הלובר' בפריז, גם חידש את פני האגף הוותיק של המוזיאון ההיסטורי.

האגף החדש הוא מבנה זכוכית, ברזל ואבן משולש, שאחד מצדדיו - אכסדרת חלונות מרשימה - מעוגל. באגף ארבע קומות של אולמות-תצוגה וכנסים. בקידמת המשולש ניצב מגדל זכוכית, דמוי חרוט, שבו גרם מדרגות המחבר את קומותיו העליונות של המוזיאון. האגף החדש מחובר למוזיאון הישן במנהרה.

את חצר מבנהו הישן של המוזיאון, בניין בארוק מפואר מסוף המאה ה-17, כיסה פיי בגג זכוכית מרשים. במבנה הישן מוצגות תערוכות הקבע של המוזיאון, המתארות את תולדותיה של גרמניה במאות האחרונות.

המוזיאון המשופץ והמורחב שוכן בקצה שדרת אונטר דר לינדן - השדרה הראשית של ברלין ההיסטורית, סמוך לאחת מגדות נהר השפרה ומול 'אי המוזיאונים'. מבנהו המינימליסטי של פיי, המשלב אלמנטים של אור וצל וניכרת בו השפעה של אסכולת הבאוהאוס, נועד לסמל את הקשר בין העבר להווה, ויש הצופים שהוא ייכנס לתולדות האדריכלות המודרנית כגשר בין אדריכלות המאה ה-20 לזו של האלף החדש הנוכחי.

קוהל התקנא במיטראן

הפרויקט עורר בראשיתו ויכוח סוער. מתנגדיו טענו שהוא אינו תואם את המיתאר הארכיטקטוני של הסביבה ההיסטורית בה הוקם. זהו אחד האזורים היחידים של ברלין ההיסטורית שנותרו כמעט ללא פגע לאחר מלחמת העולם השנייה, ואשר גם לא נהרס ע"י הקומוניסטים לאחר תום המלחמה.

חלקו הוותיק של המוזיאון ההיסטורי ממוקם בבניין בו שכנה בשעתו הנשקייה המלכותית הפרוסית, ואשר הוקם בין השנים 1695 ו-1706. מאוחר יותר הפכה הנשקייה לפנתיאון, ובימיה של מזרח-גרמניה שימש המבנה לראשונה כמוזיאון להיסטוריה הגרמנית, בגירסתה הקומוניסטית.

ההחלטה להקים מוזיאון היסטורי גרמני - כתשובה מערב-גרמנית למוזיאון ההיסטורי הקומוניסטי, שהוקם בבית הנשקייה בשנת - 1952 התקבלה עי הבונדסטאג המערב-גרמני באוקטובר 87', ביום בו ברלין המחולקת דאז חגגה 750 שנה להיווסדה. מדובר היה במכלול עצום שאמור היה להשתרע על פני 36,000 מטר, על גדת נהר השפרה. המכרז להקמת המוזיאון הוגדר בשעתו עי הרשויות המערב-גרמניות כ"אחת המשימות המרתקות ביותר של סוף המאה ה-20".

הזוכה במכרז היה הארכיטקט האיטלקי אלדו רוסי, ואולם הצעתו עוררה ויכוח תרבותי-פוליטי, ובעוד פרנסי העיר מתווכחים על המוזיאון ההיסטורי, עשתה ההיסטוריה את שלה: חומת ברלין נפלה, וכל הדיונים והתוכניות נדחו.

באוגוסט 1990, לאחר נפילת החומה, הודיעו רשויות גרמניה המזרחית על סגירת המוזיאון ההיסטורי במזרח-ברלין. לאחר איחוד שתי הגרמניות, הועברו המוזיאון המזרחי והאוספים שבו לידי רשות המוזיאון ההיסטורי המערבי, ובכך נסללה הדרך להקמת מוזיאון היסטורי כלל-גרמני ראשון.

ב-1991, כאשר הוחלט להעתיק את בירת גרמניה המאוחדת מחדש לברלין, ננטשו סופית התוכניות להקים מוזיאון מודרני. באתר שיועד למבנה החדיש הוקמה לשכתו המפוארת של הקנצלר. עם זאת, הבניין הישן של הנשקייה לא התאים לתוכניות להקים מוזיאון גדול, כפי שרצו היוזמים, ונוצר כורח בהרחבתו, כך שיוכל לארח גם תערוכות זמניות. קנצלר האיחוד, הלמוט קוהל, שהתקנא בנשיא צרפת פרנסואה מיטראן בשל פירמידת הלובר, החליט להטיל את מלאכת ההרחבה על אדריכל הפירמידה, פיי.

התערוכה הבאה: צילומים גרמניים

 פיי בן ה-86, אמריקני יליד סין, זכה בשנות ה-70 וה-80 למוניטין בינלאומי כארכיטקט המשלב בין חדש לישן. הוא יישם את גישתו בגלריה הלאומית של וושינגטון, במוזיאון לאמנות של בוסטון ומעל לכל בפירמידת הלובר בפריז, שהיוותה הוכחה סופית לגאוניותו בתחום זה.

לאחר שקיבל את הצעתו של קוהל לבנות את האגף המודרני של המוזיאון ההיסטורי, ערך פיי מספר ביקורים בברלין כדי ללמוד את העיר, לעמוד על האווירה שבה ועל סביבת המוזיאון. פעמיים הוא אף בא לברלין באלמוניות מוחלטת, כדי שאיש לא ישפיע על התרשמויותיו.

באגף החדש שנפתח הקיץ תולים בימים אלה תערוכת צילומים חדשה שתיפתח לקהל ב- 19 בנובמבר. התערוכה שנושאת את השם "גופים ודברים אחרים" מוקדשת לצילום גרמני מתקופת ויימאר ועד לרפובליקה הגרמנית.