הרובוט החושב

האם דמותו הרובוטית של ארנולד שוורצנגר כמחסל הביוני הרגיש מסדרת "שליחות קטלנית" תקרום בקרוב עור וגידים אלקטרוניים? שני מדענים בריטים, מהנחשבים בעולם בתחום, מנסים עתה לפתח את "הרובוט המודע" המדענים ינסו לא רק לחבר בין אינטליגנציה ומודעות עצמית, אלא גם לפענח את החידה: איך בעצם התודעה האנושית מתפתחת.

עד כה יוצרו רובוטים שמסוגלים בעיקר לבצע פעולות. הדבר הכי קרוב למחסל של שוורצנגר הוא "אסימו" היפני, רובוט מדבר שאינו מסוגל לחשוב הרבה. רובוטים אמנם מחליפים כיום עובדים בפסי ייצור, אבל גם הרובוטים היותר מתוחכמים שפותחו, אלה שמסוגלים לנקות דירה ואלה בדמות כלבים מדברים, עדיין רחוקים מרחק רב מדמותו של "מרווין" - הרובוט של הסופר דאגלס אדאמס, או מה"מחסל" של שוורצנגר.

לא יכולים לחשוב בעצמם

הסיבה לכך נעוצה במגבלה של כל הרובוטים שפותחו עד כה: אי יכולתם לעשות יותר מהפעולות שאותן תוכנתו לעשות, כלומר אי יכולתם "לחשוב" בעצמם. מראה פניו המודאגות של המחסל ב"שליחות קטלנית 3" מסביר יותר מכל את התהליך. פניו "המלאכותיות" של שוורצנגר חרוכות אחרי הקרב הגדול נגד המחסלת, והוא מתבונן בדאגה על בן חסותו הנס על נפשו.

מעינו האחת של שוורצנגר הרובוטי נשר האישון "האנושי", ונותר בה רק כפתור אדמדם, ואילו עינו השנייה נותרה אנושית, כשמעט לחלוחית נקווית בה. הרובוט החכם הזה, בינתיים רק בסרט מדע בדיוני, הוא השיא שאליו חותרים החוקרים להגיע במציאות.

לימוד תוך כדי תנועה

"תודעה היא אולי החידה האחרונה שנותרה בניסיון להבין מה זה להיות אנושי", אומר פרופ' אוון הולנד, מדען מאוניברסיטת אסקס, שיוביל את המחקר. "באמצעות הניסיון לבנות מערכות פיזיות, שיוכלו להפיק צורה של תודעה מלאכותית, אנחנו מקווים ללמוד יותר על מהות התודעה האנושית". את הפער בין הדמיון, המובע בסרטים ובספרים שהפכו את הרובוט החושב והמודע לגיבור, לבין המציאות, ינסה לצמצם המחקר של אוניברסיטאות בריסטול ואסקס, שזכה במענק של כמיליון דולר - הסכום הגדול ביותר שהוקדש לנושא אי פעם.

הרעיון של פרופ' הולנד הוא שהרובוט המודע יפתח מודלים פנימיים: מודל אחד ל"אני" שלו ושני לעולם שמסביבו "בני אדם עושים את אותה הערכה", מסביר המדען. "כמעט בלי לחשוב. כדי לתכנן משהו ,למשל, אנחנו חייבים להיות מודעים לא רק למגבלותינו הפיזיות (מה אנו מסוגלים לבצע) ולא רק לאפשרות הטובה מכל האפשרויות הקיימות אלא גם למה שכנראה גם נבחר (הסבירות שנבחר באפשרות מסוימת).

כמו אלכוהוליסט שרוצה סיגריות

"הדוגמה שבה אני משתמש היא של אלכוהוליסט בגמילה שרוצה לקנות סיגריות. הוא יכול ללכת לבר מעבר לפינה, או לחנות במרחק של חצי קילומטר. הוא יודע שאם ייכנס לבר הוא לא יתאפק וילגום כוסית. כדי לתכנן שמהסיגריות האלה הוא ייצא בשלום, הוא צריך לדעת מה הוא עשוי לעשות".

המודלים האלה, לדברי הולנד, ישמשו בסיס שממנו הרובוט יתחיל לבנות "ניסיון". הוא יחווה את הדרך בה גופו מגיב למגע עם העולם החיצון וילמד מה יביא לו תועלת ומה לא. בדרך זו, מקווה החוקר הבריטי, הרובוט ילמד לסגל את עצמו לסביבה על

סמך התודעה העצמית שלו. לעזרת פרופ' הולנד וחבריו נחלץ מדען חשוב אחר, פרופ' איגור אלכסנדר מאוניברסיטת אימפריאל -  קולג' בלונדון. אלכסנדר, יליד זגרב, הפך בשנים האחרונות למעין נביא הבינה המלאכותית והרובוטיקה המודעת.

כיצד המוח מייצר מחשבה

פרופ' אלכסנדר פירסם לאחרונה את חמש התכונות המרכזיות הנדרשות כדי ליצור תודעה בקרב בני אנוש, ומכאן גם ברובוטים: חוש מקום (יכולת למקם את עצמנו בעולם הסובב אותנו) דמיון (היכולת לראות דברים שחווינו בעבר ולראות דברים שמעולם לא ראינו) יכולת למקד את תשומת הלב (היכולת להסיט את תשומת הלב ממה שקורה סביבנו למה שבאמת אנחנו מעוניינים להשתתף בו) יכולת תכנון (היכולת לחבר תרחישים של אירועים עתידיים, תוך בדיקת פעולות שאותן ניתן לבטל במציאות) ויכולת להחליט החלטות על בסיס רגשי (רגשות מדריכים אותנו לזהות מה טוב לנו ומה רע ומובילים אותנו לנקוט פעולות בהתאם). 

לדברי פרופ' הולנד, התכונות האלה ניתנות להשמה ברובוטים. "המפתח הוא יצירת יכולת שלא רק תכלול את האפשרויות הפיזיות של הגוף באינטראקציה שלו עם העולם, אלא גם את היכולת שלו להעריך את משקלו של תכנון ותוצאותיו". התוכנית של המדענים היא לבנות רובוט, שיעבור רצף של סביבות מורכבות יותר ויותר. בהתחלה כל מה שיהיה בסביבתו יהיה קבוע. בשלב הבא - אלמנטים יתחילו לזוז ולהגיב לתנועות הרובוט, שיצטרך לנסות לחזות מה האלמנטים בסביבתו עומדים לעשות. לחלק מהאלמנטים בתנועה יהיה אפקט טוב עליו, ולאחרים אפקט רע. כך יוכל הרובוט לנסות לבנות מודלים שיעזרו לו בשיקוליו בעתיד.

מה היא מחשבה?

עמיתו של הולנד למחקר, פרופ' טום טרוסקיאנקו מאוניברסיטת בריסטול, אחראי ליצירת החלק במוח של הרובוט שיהיה אחראי על הראייה, כפי שבסרטי שוורצנגר החלק העיקרי ביכולתם של הרובוטים להתמודד עם המציאות הוא העיניים, גם המחקר החדש נשען על ההנחה שיכולת הראייה היא שלב מהותי ביצירת מודעות ובהתפתחותה. באמצעות התבוננות בדרך שבה הרובוט מציג גירויים ויזואליים לעצמו ומשתמש בהם כדי לקבל החלטות, החוקרים מקווים לקבל מושג מה היא בעצם "מחשבה".

הרובוטים המודעים יוכלו לסייע במשימות הנדסיות מסובכות ומסוכנות, ובוודאי יהיו מי שירצו לכוונם לשדות הקרב העתידיים. פרופ' אלכסנדר מעדיף בינתיים לחשוב על התועלת שתצמח לנו מפיתוח רובוט כזה. באמצעותו, הוא מקווה, נוכל להבין טוב יותר את המודעות שלנו ולפתור לעצמנו כמה מהבעיות המעיקות עלינו ביום יום.