כמו בלבנון, כמו בצפון אירלנד

לפני 83 שנים בדיוק, בסוף אוגוסט 1920, חרצה המעצמה המנדטורית הצרפתית, שלא במתכוון, את גורלה של לבנון. היא נכנעה אז ללחצים של עסקנים נוצרים-מרונים והפכה את "לבנון הקטנה" ל"גדולה". בלבנון הקטנה, חבל הררי אוטונומי עוד מימי השלטון העות'מאני, היה אז רוב נוצרי ברור של 80% (לצד 16% דרוזים ו-4% מוסלמים). החלקים שסופחו – אזור העיר ביירות, הדרום השיעי, מחוז טריפולי ובקעת הלבנון – הגדילו באופן ניכר את שטח המדינה, אך הוסיפו לה יותר מ-200 אלף מוסלמים. כבר אז נוצר כמעט איזון בין נוצרים למוסלמים. ב-1948 נוספו ללבנון מאות-אלפי פליטים פלסטינים שהפכו את המוסלמים לרוב.

כיום הם רוב ברור. השיעים, הסונים והדרוזים מונים 70% מתושבי המדינה ואילו הנוצרים מכל העדות הידרדרו ל-30%. העסקנים המרונים שביקשו ב-1920 לחזק את הנוצרים בלבנון השיגו את ההפך הגמור. כבר לפני 50 שנה היה ברור כי הריבוי הטבעי המוסלמי וההגירה הנוצרית לשני חלקי אמריקה יסכלו את חלום המדינה הנוצרית במזרח התיכון.

ב-1920 נכנעה גם ממשלת בריטניה ללחץ דומה – של פוליטיקאים פרוטסטנטים – והסכימה להכליל בצפון-אירלנד אזורים קתוליים מובהקים, במטה "ליישר" את הגבול עם אירלנד הרפובליקנית העתידה לקום. ללא אותם אזורים היה אז לפרוטסטנטים רוב עצום (כ-90%) בצפון-אירלנד, אולם הסיפוח, יחד עם הריבוי הטבעי הגבוה של הקתולים וההגירה הפרוטסטנטית לבריטניה, יצרו עד עתה כמעט שוויון בין שתי העדות; בעוד שנים ספורות יהיה שם רוב קתולי.

 וכמו בלבנון ובצפון-אירלנד, גם אצלנו קם הגולם על יוצרו. מאז יוני 1967 נכנעו ממשלות ישראל השונות ללחצים לשינוי המציאות המדינית באמצעות התנחלות מאסיבית בשטחים. גבולות המדינה לא שונו באופן רשמי (להוציא בירושלים), אולם בפועל קמה מדינה דו-לאומית מהירדן לים שכבר כיום יש בה שוויון מספרי בין יהודים לערבים. בתוך שנים ספורות יהיה כאן רוב ערבי.

במדינה הדו-לאומית שלנו יש שוויון מספרי אולם אין שוויון זכויות. רוב הפלסטינים חיים במובלעות מוקפות צבא בתנאים הדומים לאלה של השחורים בדרום אפריקה עד לפני כמה שנים. כאשר נתעורר למציאות החדשה של מיעוט יהודי במדינה דו-לאומית יהיה מאוחר מדי. שום גדרות לא יוכלו לתקן את שנעשה. כמו בלבנון ובצפון-אירלנד שבהן חלוקה מחודשת היא פתרון שלא יעלה על הדעת.

אולם מצעד השוטים נמשך. אותם פוליטיקאים ועסקנים מהימין הלוחצים להמשך הנוכחות היהודית בכל חלקי ארץ-ישראל מתייחסים בביטול אל לקחי ההיסטוריה. אנחנו לא לבנון, המקרה שלנו אינו דומה לזה של צפון-אירלנד, הם אומרים וממשיכים להטביע אותנו בביצה הדו-לאומית. אותם עסקנים שלחצו על הצרפתים והבריטים להקמת לבנון הגדולה וצפון-אירלנד המורחבת חיו רוב ימיהם באשליה כי לחציהם נשאו פרי. רק נכדיהם וניניהם הבינו כי היה זה פרי באושים, בומרנג שחזר והיכה אותם אל החומש. חזון המדינה הנוצרית בלבנון והמדינה הפרוטסטנטית באי האירי התמוטטו בשל תיאבון השטחים. חזון המדינה היהודית מוטל בספק כבר עתה בשל אותה סיבה.