דו"ח אור מנסה להשיב: איך נוצר הקרע בין המדינה לערבים
דו"ח ועדת אור, בן 860 העמודים, שיתפרסם היום כולל סקירה היסטורית של מאות עמודים על שורשי הניכור בין מדינת ישראל למיעוט הערבי מאז שנת 48'. הדו"ח כולל ביקורת על ברק ובן-עמי ומסקנות קשות על צמרת המשטרה. למרות חילוקי דעות נוקבים בין חברי הוועדה - הדו"ח נכתב לבסוף פה-אחד
דו"ח ועדת החקירה הממלכתית למהומות אוקטובר 2000, שיתפרסם היום (ב') בשעה 14:00, הוא מסמך היסטורי מרשים, שעשוי להפוך לנקודת התייחסות מרכזית בשיח על היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים.
הדו"ח, בן 860 עמודים, כולל שני כרכים. רובו של הכרך הראשון מוקדש לסקירה היסטורית, אקדמית באופיה, על היחסים בין מדינת ישראל לבין המיעוט הערבי מאז הקמת המדינה בשנת 1948 ועד למהומות אוקטובר 2000 (על הרקע להקמת הוועדה, העדויות והאזהרות, הפרשנויות והתמונות - בפרויקט מיוחד של ynet).
2,150 עותקים של הדו"ח הודפסו ונכרכו, הם מונחים מאז סוף השבוע בכספת בית המשפט העליון. 2,000 מתוכם יחולקו למוזהרים, לעורכי דינם, ולגורמים נוספים הקשורים לפרשה.
חברי הוועדה - ובעיקר המזרחן פרופסור שמעון שמיר, שהיה אחראי לכתיבת החלק ההיסטורי של הדו"ח - מנסים להשיב לשאלה, כיצד נפערה התהום בין המדינה לאזרחיה הערבים: כיצד התפתחו במהלך השנים חשדנות, ניכור ואיבה, שסופם בהתפרצות האלימה של ערבים ישראלים במהומות אוקטובר 2000.
חברי הוועדה מתייחסים בין היתר לקיפוח ארוך-השנים של המגזר הערבי. מאידך, הם מתייחסים גם לאחריותם של מנהיגי הציבור הערבי למהומות האלימות: במקום להרגיע את הרוחות, בחרו אלה להעביר מסרים מסלימים לציבור שלהם.
במסגרת הניסיון להתחקות אחרי הגורמים שהביאו למהומות אוקטובר 2000, הוועדה החליטה שלא לעסוק בעלייתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, להר הבית, ב-28 בספטמבר - יום לפני שפרצו המהומות. חברי הוועדה סברו שאין להם מנדט לעסוק בשאלה האם המפגן של שרון הצית את האש.
חברי הוועדה הצליחו לגשר על הפערים
מקורות יודעי-דבר אומרים כי בניגוד לשמועות שרווחו לאחרונה במערכת המשפטית והפוליטית, השופט הערבי האשם ח'טיב לא כתב דעת מיעוט. בין יו"ר הוועדה, השופט תיאודור אור, לבין השופט ח'טיב אכן התגלעו חילוקי דעות נוקבים במהלך כתיבת הדו"ח, אולם לבסוף הצליחו חברי הוועדה לגשר על הפערים ולנסח עמדה אחידה. בוועדה חששו שאם תיכתב דעת מיעוט, הדבר עלול לשמוט את הקרקע מתחת למסקנות הוועדה ולשלול את הלגיטימציה שלה בעיני הציבור הערבי.
מעבר לניתוח סיבות העומק של מהומות אוקטובר 2000 - שוררת דריכות רבה לקראת פרסום "המסקנות האישיות" על 14 האישים שהוזהרו כי הם עלולים להיפגע מעבודת הוועדה. מדובר בראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק; בשר לביטחון פנים לשעבר, פרופסור שלמה בן-עמי; במפכ"ל המשטרה לשעבר, רב-ניצב יהודה וילק; במפקד המחוז הצפוני לשעבר, ניצב אליק רון; בחברי הכנסת הערבים עזמי בשארה ועבד אל מאלכ דהאמשה; בראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח; בחמישה קציני משטרה ובשני שוטרים. במערכת המשפטית והפוליטית מעריכים שרוב האזהרות שנכללו במכתבי האזהרה שנשלחו לאישים אלה - יתממשו בדו"ח הוועדה (לקריאת הנוסח המדויק של מכתבי האזהרה - לחצו כאן).
חברי הוועדה לא יקבלו את גרסת וילק
כיצד עשויים האישים האלה להיפגע מהדו"ח? בראש ובראשונה, צפויה הוועדה להצביע על מחדלים בתפקודם, במסגרת הממצאים שהיא קבעה לגבי אירועי אוקטובר והגורמים להם. ברק צפוי לספוג ביקורת על חוסר רגישותו לחיי המפגינים הערבים לפני המהומות ובמהלכן. השר בן-עמי צפוי לספוג ביקורת על כך שלא תפקד כהלכה כשר לביטחון פנים.
מפכ"ל המשטרה לשעבר יהודה וילק ומפקד מחוז הצפון לשעבר אליק רון צפויים לספוג ביקורת נוקבת על שורה ארוכה של מחדלים ומעשים שעשו בהיערכות לאירועים, בטיפול בהם במהלכם ובהתנהלות אחריהם. וילק ורון הציגו בעדותם גרסאות סותרות בשאלה האם הועבר למפכ"ל דיווח על ירי צלפים לעבר מפגינים ערבים; במערכת המשפטית מעריכים שהוועדה תיתן אמון בגרסתו של רון ותדחה את גרסתו של וילק.
תת-ניצב משה ולדמן, ששימש מפקד מרחב עמקים של המשטרה, תת-ניצב בנצי סאו, שהיה מפקד מג"ב במחוז הצפון, סגן-ניצב ירון מאיר, שהיה קצין אגף מבצעים של מרחב גליל במשטרה, וסגן-ניצב שמואל מרלשטיין, שהיה מפקד בפועל של תחנת נצרת במשטרה, צפויים לספוג ביקורת על אחריותם כמפקדים לאירועים שבהם נהרגו מפגינים ערבים מירי צלפים ומירי כדורים מצופי גומי.
גם נציגי הציבור הערבי - חברי הכנסת עזמי בשארה ועבד אל מאלכ דהאמשה, וראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח - צפויים לספוג ביקורת מהוועדה על "המסרים המסלימים" שהעבירו לציבור הערבי בעת המהומות.
הוועדה עשויה להמליץ גם על הגשת כתבי אישום, ומי שעומדים בסכנה גדולה יותר בהקשר זה הם שלושת המוזהרים הזוטרים ביותר - רב-פקד גיא רייף, מפקד תחנת משגב, רס"ר נ.י. מהיחידה המשטרתית המיוחדת (ימ"מ), ומורשד ראשד, שוטר ממשמר הגבול, אשר הוזהרו כולם על כך שירו במו ידיהם לעבר מפגינים ערבים ללא הצדקה, וגרמו לקורבנות בנפש (על המנדט של הוועדה - ראו בפרשנות של פרופסור עמנואל גרוס).
האם ייאסר השימוש בכדורים מצופי גומי?
המשטרה כגוף צפויה לספוג ביקורת קשה בדו"ח על היערכותה לטיפול בהפגנות אלימות. בדיוני הוועדה התברר בין היתר כי השוטרים לא הוכשרו לטיפול בפיזור הפגנות אלימות בדרך שתצמצם את הפגיעה בחיי אדם; הם לא תודרכו כראוי על הסיכונים הצפונים בשימוש בכדורים מצופי גומי, והם לא צוידו באמצעים אלימים פחות לפיזור הפגנות, כגון גז מדמיע וזרנוקי מים; המשטרה גם לא נערכה בכוחות מספיקים במחוז הצפוני, ועל-כן נוצרו מצבים שבהם שוטרים מעטים התגוננו נגד המון מפגינים זועמים.
דו"ח הוועדה צפוי לכלול גם המלצות מבניות על עבודת המשטרה ועל הטיפול בהפגנות אלימות. שאלה מרכזית היא האם ועדת אור תאסור את השימוש בכדורים מצופי גומי לפיזור הפגנות. לאישים ולגופים שעקבו אחרי עבודת הוועדה אין ספק שהדו"ח יתייחס בצורה כזו או אחרת לסיכונים הטמונים בכדורים מצופי גומי, ולכל הפחות הוועדה תגביל את השימוש בהם.
לפנייה לכתב/ת 
