הולכים על המים

כמו בטקס פגאני עתיק, בכל פעם שאני מגיע לארץ - אני גר בתאילנד ובא לכאן לחופשות - אני מקדיש בוקר אחד להליכה מאשדוד עירי, לאשקלון, יחד עם אבא שלי. מדובר במסלול של כ-15 ק"מ, על חוף הים, ואנחנו גומאים אותו בשלוש שעות ורבע, כולל רחצה בים. בפעם שעברה עשינו את זה עם בס, כלבתנו האהובה, אבל היא הלכה לעולם שכולו טוב, אז השנה הסתפקנו בחברת בני אדם.

בשעת בוקר יצאנו ממבואותיה הדרומיים של אשדוד לכיוון אשקלון. בדרך עברנו את מצודת אשדוד, מינת אל-קלעה מהתקופה הערבית. כאן היה אולי המפרץ הקדום ששימש כנמל אשדוד. היום מהווה 'המבצר', כך קוראים לו באשדודית, מוקד לגולשים מקומיים ובשעות הלילה לזוגות אוהבים. בשעות הערב אפשר לראות כאן צעירים שמנגנים על גיטרה, מתופפים על תוף אפריקאי ומביטים על השקיעה תוך כדי הג'ם-סשן.

רצועת החוף יפהפייה, אבל מלוכלכת. באזור האורבני מדובר בלכלוך של המתרחצים המגיעים ליהנות בחוף הים וגומלים לו בכך שהם מותירים בו את שאריות הארוחה והחטיפים שלהם. מן מנחה שכזו. ככל שמתקדמים דרומה מגלים אשפה אחרת, כזו שנפלטה מהים, במיוחד מהאוניות הממתינות לתורן להיכנס לנמל אשדוד. שווה להעיף מבט בממצאים, לפעמים יש כאן מציאות. פעם מצאתי כאן חלב מאינדונזיה.

מדי פעם רואים בדרך דייגים או סתם אנשים שבאים להירגע בישיבה על קו המים. הכיף של הטיול הוא שבאמצע אפשר להיכנס לשחייה בים, לקרר את הגוף ולהמשיך הלאה. בחלק מהמסלול לא נזקקים גם לשירותיו של בגד הים, מה שמגביר את תחושת החופש האולטימטיבית.

איקרה וממליגה, צ'ורבה וטוקיטורה

כשעוברים את ניצנים, כבר רואים מרחוק את המרינה של אשקלון, שם גם נגמר הטיול. טקס הנעילה לאירוע נערך בארוחת צהריים משובחת במסעדת 'הניצחון' הרומנית (אבא שלמה מזמין) במרכז העיר העתיקה של אשקלון. המסעדה נמצאת שם כבר מאז שנת 1950, ומציעה מעדנים ברומנית שוטפת, שנשמעת בחלל המסעדה כאילו היינו בפרברי בוקרשט. "כשפתחנו, לפני 53 שנה, לא הגשתי סטייקים. איזה סטייקים היו - היה רק דג פילה מטוגן ומרק שעועית. אלה היו ימים. ואז באה הטלוויזיה והרסה הכל. פעם אנשים היו יוצאים מהבית, יושבים על ספסל, מדברים. היום כל אחד נסגר בבית שלו", מצטעפת בעלת המסעדה, שרה לייבישור (79), שמגיעה כל יום "למרות שאני כבר לא חייבת. צריכים לקשור אותי בבית כדי שלא אגיע".

לפי אמנת ז'נבה, אחרי הליכה של שלוש שעות בשמש יש אישור לחטוא, ובגדול. ברשימת המומלצים: סטייק לבן, כבד קצוץ, כרוב ממולא בבשר בקר וכמובן החמוצים הרומניים של גבריאלה, הטבחית הטרנסילבנית, המוגשים בלוויית לחם לבן, פשוט ורך. יש גם קבבים, איקרה, ממליגה, צ'ורבה וטוקיטורה. ארוחת צהריים לשלושה אנשים (אמא הגיעה עם האוטו לאשקלון) עלתה לנו 50 שקל לראש. פתוח כל יום (23:00-10:00), סגור בשישי. בשבת בצהריים כדאי להזמין מקום. כתובת: הרצל 32, במדרחוב של העיר העתיקה באשקלון. טל': 6751200 - 08.

המלצות: לצאת מאשדוד, או מאשקלון, בחמש וחצי בבוקר, וכך לא להיתקע בחום של שעות הצהריים. להביא מים, לפחות שני ליטר לאדם (ולשתות אותם!). להצטייד בכובעים רחבי שוליים, משקפי שמש ולהימרח טוב טוב בקרם הגנה. להביא פירות, כי לפירות שאוכלים בים יש טעם אחר. ללכת עם נעלי ספורט טובות, אבל לא להתפלא אם זה ייגמר בשכבת זפת. להביא כלב, פלוס מים בשבילו.

אם אתם באים מאשקלון לאשדוד, סיום נאות יכול להיות ב'אידי במרינה', במרינה של אשדוד, שמסתמן כמקום המושלם לחובבי ים, דגים ובירת לף בלגית, שגם רוצים לראות אנשים יפים. פתוח כל יום מ-8:000 עד השעות הקטנות של הלילה. טל': 8662290 - 08.