עיצרו את טירוף הסטנדרטים המשתנים

למה הם לא נותנים לנו רגע מנוח, לקחת נשימה עמוקה, לראות איפה הבעיות במוצרים שכבר אצלנו וללמוד איך לעקוף אותן? אנשים הם יצורים סתגלנים והם מסוגלים ללמוד לחיות בעולם לא מושלם. בתנאי שהוא מספיק יציב כדי שמה שלמדנו יהיה שימושי יותר משבועיים. אני שומע שבמיקרוסופט עובדים במרץ על מערכת הפעלה חדשה, "מהפכנית", עם מבנה חדשני של כל נושא האחסון.

למה הם עושים לנו את זה? יש לנו כבר את Windows XP ולמדנו לחיות איתה, אז שישאירו לנו אותה ללא שינויים כמה שנים טובות, עד שתהייה סיבה מוצדקת לשינוי משמעותי. בינתיים נסתדר עם הבעיות של XP, נפתח עבורן מעקפים שלא מסבכים את החיים יותר מדי ונלמד לא ליפול בבורות שאין להם מעקפים.

הצרכים של צוות פיתוח

ואם צוות הפיתוח של מיקרוסופט מרגיש צורך להביע את עצמו בצורה יצירתית, הוא יכול להקדיש את השנתיים הבאות לפתרון יסודי של הבאגים ולהבטיח שבסוף התהליך - ולא כל 3 חודשים - נקבל קימפול מחדש של המערכת שיהיה ממש יציב ובטוח. ועד אז אני מוותר על רוב הטלאים. הבאגים שהם מנסים לגהץ חמקמקים מדי לתיקונים שטחיים. סותמים חור אחד והבאג צץ במקום אחר.

גרוע עוד יותר המצב בתקנים לתקשורת אלחוטית, במיוחד במשפחת 802.11 הנודעת בשיגיונותיה. אני מודה שגירסת 11b היא מכה אמיתית, תקן שנתפר בחיפזון ותפס תאוצה שיווקית מהסיבות הלא נכונות (למשל הזמינות של רכיבי רדיו לפס התדרים 2.4 גיגהרץ), אבל יש לו כבר נוכחות ממשית בשטח ואנו מתחילים להסתגל אליו, אז תניחו לו להבשיל.

מרוץ מעורר חלחלה

אני גם האדם האחרון שיתלונן על שיפור ביצועים בתקשורת (לכמה מכם יש רשת גיגהביט ביתית?) אבל המירוץ להחלפת התקן בגרסה 11g או 11a מעורר בי חלחלה. כמה שנים יעברו עד שאוכל להיות בטוח כי המחשב שלי וכרטיס התקשורת שלי יעבדו בכל מקום שאזדקק להם? זה לא המצב היום. בנסיעה האחרונה שלי לסיאטל לקחתי לדרך מחשב Portégé 4000 עם כרטיס 802.11b מובנה.

בובה של מחשב - אבל בשדה התעופה לא הצלחתי להתחבר ל-Hot Spot משום שטושיבה מפרשת את התקן קצת אחרת. במלון יוקרתי בג'נבה הוא גם לא עבד, עד שביקשתי עזרה של מנהל הרשת המקומית. "אין בעיות", הוא אמר, "צריך רק לשנות את זה ככה, ואת זה ככה, וככה, וככה, והנה זה עובד. פשוט, לא?" לא פשוט. אם אני, שכבר יותר מחצי יובל שנים לא מפסיק לשחק עם מחשבים, לא תמיד מצליח להתחבר ל-Hot Spot ציבורי, סימן שמשהו מסריח בממלכת התקנים.

הרים וגבעות?

מבטיחים לכם הרים וגבעות ואפילו תקן חדש לניהול אבטחה - דבר שבקלות יכול להפוך למסמר האחרון בארון של Wi-Fi. יש צורך במשהו כזה, אבל מדוע, עד שהתקן יגובש על ידי ועדת התקינה של IEEE, צריכה ברית Wi-Fi לדחוף תת-תקן בשם WPA? כדי לשתול בשטח אי-תאימות מראש? למה הם לא לומדים דבר מההיסטוריה של תקנים קודמים.

כמה שנים עברו עד שהושגה תאימות אמיתית בין כרטיסי רשת אתרנט, כך שאפשר לערב ציוד של יצרנים שונים ללא היסוס? למזלנו נקודת הציון הזאת הושגה לפני שהתחילו לדחוף את Fast Ethernet ואת Gigabit Ethernet ולכן אתרנט הוא השם של משפחת התקנים המצליחה ביותר בתולדות התקשורת.

הבעיה עם תקנים

השוו את זה עם ההיסטוריה המתוסבכת של SCSI ותבינו מדוע יתרונות טכנולוגיים אינם מספיקים כדי להצליח. 15 שנה נדרשו עד שבמשפחה הזאת המילה "תקן" הובנה כדרישה, שכל מכשיר מכל יצרן צריך לעבוד עם כל מכשיר אחר מכל יצרן אחר. ועד שזה קרה, העולם הטכנולוגי כבר הלך למקום אחר ובמקום SCSI אנו רואים סטנדרטיזציה סביב ממשקים טוריים.

האימרה, "הבעיה עם תקנים היא שיש יותר מדי מהם", מעולם לא הייתה נכונה יותר. מה שאנו קוראים "סטנדרטים" אינם ראויים לשם הזה משום שהם לא מממשים את המשמעות הפנימית של המילה. הם לא הנס היציב שכולם נקבצים סביבו ומגינים עליו כסמל של אחדות המטרה. הסטנדרטים שלנו גמישים וחלקלקים כצלופחים, אלא אם כן חברה מרכזית בתעשייה לוקחת על עצמה את התפקיד כפוי הטובה של התעקשות על יציבות כמעט בכל מחיר.

אולי זה מה שרוצה לעשות אינטל עם המותג "סנטרינו" שלה, אבל אני אשתכנע רק אחרי שאראה איך היא צולחת את פער הדורות בין 11b (מה שהשוק רוצה) לבין 11g (מה שרוב היצרנים האחרים רוצים) לבין 11a (מה שאינטל מאמינה כי הוא הטוב ביותר). אני פסימי משום שראיתי עד כמה ברית Wi-Fi לא מצליחה להכניס עמוד שדרה לתקנים החלקלקים הקיימים - המשימה עבורה הוקמה הברית. מתברר שתאימות Wi-Fi עדיין אינה ערובה לכך ששני מכשירים יצליחו להקים קשר ביניהם ובמקום להקשיח את המבחנים הם עוסקים עכשיו בהכנסת שינויים לתקן. כך לא בונים חומה.