חושה וטיול בדיונה הקטנה

מאז פרוץ האינתיפאדה נמנעו ישראלים רבים מלהגיע לסיני. הרגיעה היחסית בתקופה האחרונה, שעוררה את הגעגועים לים הצלול, לשמיים הנקיים ולחופים הזהובים, יצרה גל מחודש של ישראלים שנוהרים לתפוס שלווה בחצי האי. המגמה הזאת הסתמנה כבר בפסח האחרון ובתקופת החגים הקרבה צפויה הסתערות לא פחות מרשימה.

הנוהים לסיני מתחלקים לשני מעמדות שגדר מנטלית חוצצת ביניהם - אורחי המלונות וסטלני החופים. אנחנו נמנים עם הפלג הנחות ששום נהימת מזגנים או ארוחה כיד המלך לא ישכנעו אותו להתייצב אצל פקיד קבלה. וכך, תוך שאנחנו מקדימות את ההמונים, ארזנו תיקים והדרמנו, שתי נשים וילדה בת 4 וחצי, לגבול ישראל-מצרים.

הגענו לטאבה מוקדם בבוקר והשארנו את אילת מאחור. מעבר הגבול בטאבה פתוח 24 שעות כל השנה, כולל שבתות וחגים, למעט יום כיפור וחג הקורבן. בצד הישראלי שילמנו אגרת מעבר של 6 שקלים לאדם (עלות העברת רכב פרטי היא 30 שקל) ובצד המצרי שילמנו עוד 120 לירות מצריות (כ-85 שקל).

ניתן לשכור רכב במלון הילטון-טאבה, בסכום שנע בין 25 דולר ל-60 דולר ליום, תלוי בסוג הרכב. למי שמגיע ללא רכב, כמונו, מחכות בצד המצרי מוניות לכל אחד מהחופים בסיני, בעלות של כ-40 לירות מצריות (28 שקל) בנוסף לאגרת מעבר בסך 25 לירות מצריות. המלצה ראשונה: להחליף כסף בצד המצרי (גם בכניסה וגם ביציאה), שם אין תשלום עמלה וגם שער המרת המטבע גבוה יותר.

אורכה של הדרך מטאבה ועד הדיונה הקטנה (שמואל דיונה), לשם היו מועדות פנינו, היא כ-80 ק"מ והנסיעה נמשכת כשעה. לכל אורך הדרך פרוסים חופים זהובים ומזמינים, שבהם אפשר למצוא חושות להשכרה, עם מקלחות ושירותים וגם מסעדות.

החוף הראשון אחרי טאבה הוא ביר סוור, ודרומה לו משתרעים החופים אננדה וקאסל ביץ', שהם אתרי הנופש היותר משודרגים ובהם אפשר לשלם גם בשקלים. בהמשך מצוי אזור החוף ראס א-שטן - שלושה חופים צמודים שאחד מהם שייך לבדואי הנשוי לישראלית בשם סיגל.

דרומה לראס א-שטן נמצא חוף מון-איילנד, שבו יש ריף קטן לצלילה.בהמשך ממוקם חוף מעגנה, עם חושות פשוטות וגם משודרגות (הגבהה של ריצפת בטון). עוד דרומה, ואתם כבר בחוף טרבין, שמלבד חושות לשינה מציע גם מסעדות ושוק ססגוני.

מדרום לטרבין משתרעת רצועת חוף גדולה עד הילטון נואיבה, רצועה הנקראת הדיונה. חלקה הראשון הוא הדיונה הגדולה, שאחריה מופיעים שמונה חופים קטנים יותר, ביניהם הדיונה הקטנה - היעד שלנו.

דגים על האש בעין-חודרה

החושה שהיתה במשך כמה ימים הבית שלנו, ממוקמת ממש על שפת המים. בלילות די חם לישון בתוכה, ולכן הוצאנו מזרנים למרפסת-מצללה רחבת ידיים, כדי ליהנות מהאוויר הנעים ומהמחזה המרהיב של הכוכבים המנצנצים ושל הירח העולה מן הים.

את הדיונה הקטנה מנהלת משפחה שלמה ששלושה מבניה, חמדן, מקבול וזיידן, מארגנים טיולי ג'יפים מרתקים. אחד הטיולים המומלצים הוא לראס-סיד (בתרגום חופשי, מרום ההר), דרומית-מזרחית לדיונה הקטנה. הנסיעה קצרה, אבל היא אפשרית בג'יפ בלבד.

למרגלות ההר כיבדו אותנו בתה חזק ומתוק ולקראת שקיעה טיפסנו בקלילות לפיסגה. המחזה מראש ההר מרהיב: ההרים מצד אחד והים מעבר. החל מסוכות יוצבו למרגלות ההר חושות לשינה, מסעדה, מקלחות ושירותים. מקום נפלא ללון בו, בעיקר בסתיו וגם בחורף.

טיול נוסף, ארוך יותר וכולל לינת לילה בשטח, הוא זה לעין-חודרה. מדובר בנסיעה קשה, מתישה ומאובקת של כשעתיים וחצי בדיונות ובהרים, שבסופה מתגלה נווה-מדבר מהאגדות. אפשר להתרענן במי המעיין, לשתות כמובן תה כמו בכל מקום שאליו הגענו, ולאחר מכן להתמקם לשנת לילה אי-שם בהרים.

ואז מגיע הפינוק האמיתי - ארוחת דגים על האש, פיתה אפויה מתחת לגחלים וטחינה שמיימית. כל קפיצה ושקיעה בחולות היתה ראויה לתענוג הזה.

לחובבי צלילה מארגן אחד האחים, מקבול, נסיעה של כמה ימים לראס אבוגלום, דרומית לדיונה הקטנה. לקראת החגים כדאי להזמין מקום מראש. טלפון: 0020101169037. 

לא לשכוח תרופות

לחובבי הקניות, חמש דקות נסיעה מהדיונה הקטנה נמצאת נואיבה-סיטי, ובה שורת חנויות. אנחנו חזרנו עם גלביות לבנות, גבינות פטה וחלבה. אפשר לקנות גם שרשראות וצמידים ליד ולרגל העשויים מחרוזים, מידי הנשים והילדות הבדואיות שצועדות הלוך ושוב על שפת הים.

המלצות אחרונות: להביא תרופות מהבית (בכל האזור אין בתי-חולים), לשתות רק מים מינרליים (ניתן לקנות בכל מקום), להביא ממתקים כדי לחלק לילדים הבדואים (הם היו מאושרים בעיקר מהבמבה ומהסוכריות על מקל) ולהתמקח על הכל ובכל מקום.

ואחרון חביב - לקחת הרבה אוויר ולשמור על הכוכבים בעיניים ועל השאנטי כמה שיותר לימים שלאחר החזרה הביתה. וכן, מיד לתכנן את החופשה הבאה בסיני.