היא משלנו: דניאלה קרוקובר
למרות ההישג הנדיר, מתברר כי הג'ודוקא דניאלה קרוקובר נאלצת להתמודד עם תנאי מחיה קשים בארגנטינה. לפרנסתה, היא מכינה בשמים ומעניקה טיפולי מסאז'ים. הסכום החודשי שהיא מרוויחה עומד על כ-200 דולר בלבד. כדי לגמור את החודש, היא נאלצת לוותר על תוספי ברזל, להם היא זקוקה בהיותה אנמית. על המכונית שלה, מודל 74', היא ויתרה, כיוון שלא היה לה כסף לתיקון. בראיון ל"כל הצפון" היא מספרת על הצד המאוד לא זוהר של המקצוע. וכן, היא היתה שמחה לשמוע שישראל מוכנה לזרוק עצם
עשרה דולר למסאז'
קרוקובר נולדה בארגנטינה וגדלה בכרמיאל. היא למדה בבית הספר היסודי "הפרחים" ובאורט הורוביץ, ובצבא שירתה כמדריכת קרב מגע. לאחר השחרור חזרה להתאמן בג'ודו. היא רצתה לייצג את ישראל באולימפיאדת סידני בשנת 2000, אך הג'ודוקא עינת ירון דורגה לפניה. קרקובר, שהיתה נחושה להגיע לאולימפיאדה בסידני, עזבה לארגנטינה, לאחר ששם נפתחה עבורה ההזדמנות להתקדם. קרוקובר דורגה בסידני במקום התשיעי, כנציגת ארגנטינה.
האם בעקבות הזכייה הגיעו אליך הצעות?
"בינתיים לא הגיעו שום הצעות ושום הבטחות. לפחות הממשל הארגנטינאי והוועד האולימפי בארגנטינה יחזירו לי את הכסף של הנסיעה הזו ליפן, כי שילמתי מהכסף שלי".
עם אילו קשיים את מתמודדת?
"אפילו חשבונות קשה לי לשלם. יש לי מכונית משנת 74', שהייתי צריכה לתקן לה את המנוע. לא היה לי כסף לעשות את זה, אז השארתי את המכונית במוסך. באופן עקרוני, מאד קשה לעבוד כדי להתפרנס וגם להתאמן. אני לא משתמשת בתוספי מזון שאני זקוקה להם, כי זה עולה המון כסף. אני זקוקה לתוספי ברזל, כי יש לי נטייה לאנמיה. יש גם תוספי מזון שעוזרים להתאושש מאימון, כמו המשקה איזוסטאר. אחרי כל אימון צריך לשתות אחד כזה. בקבוק עולה דולר ואני עושה שניים-שלושה אימונים ביום. זה יוצר 100 דולר לחודש. זה הרבה כסף, ואני לא יכולה להרשות לעצמי".
ממה את מתפרנסת?
"אני מוכרת בשמים ועושה מסאז'ים. על מסאז' אני מרוויחה כעשרה דולר, אבל אין לי יותר מדי קליינטים. אני יכולה לעשות אחד או שניים ביום, בין האימונים, כי צריכה גם לנוח קצת, להירגע".
את מייצרת את הבשמים?
"אני לא מייצרת את השמן עצמו, שהוא הבסיס של הבושם, אבל אני עושה את הערבוב עם כל המוצרים הכימיים שצריך, בשביל לעשות את הבושם. אני שמה בבקבוקים ואורזת".
למה ספורטאית ברמה שלך צריכה לעסוק בעבודות אחרות?
"אין לי יותר מדי תשובות על זה. זה פשוט ככה. אני חיה ממה שאני יכולה, ואני מתאמנת כמה שאני יכולה, כי זו הבחירה שלי בחיים. אני שמחה שאני יכולה לעשות את זה, כי אם הייתי צריכה להתמודד עם חוסר אוכל, זה היה קצת יותר קשה. מכל העבודות האלו אני מרוויחה כ-200 דולר בחודש, וזה ממש לא מספיק".
"עזבתי בלית ברירה"
בתקשורת הישראלית, שעסקה בנושא לאחרונה, נשמעו דברי ביקורת כלפי ראשי ענף הג'ודו בישראל, לפיהם הם כביכול לא עשו די להשאיר את קרוקובר בארץ ואפילו גרמו לה לרצות לעזוב. ל"ידיעות אחרונות" אמר אביה של קרקובר: "דניאלה עזבה את הארץ, כי המאמנים שלה אמרו שהיא לא טובה מספיק".
"יצאתי מהארץ כי לא היתה לי ברירה", אומרת קרקובר. "בשביל לחיות את החלום שלי, הייתי חייבת לעזוב. היו בארץ נסיבות שבגללן לא יכולתי לצעוד קדימה. ראיתי שלא אוכל לייצג את ישראל באולימפיאדה והייתי חייבת לחשוב על כיוון אחר. למזלי, יש לי את האזרחות הארגנטינאית. בנס, הצלחתי לנסוע לסידני 2000".
היית רוצה לחזור לשחק בארץ?
"אני לא יכולה לחזור ולהתאמן בשם ישראל אחרי שכבר ייצגתי את ארגנטינה באולימפיאדה ובאליפות העולם, אבל אייצג את ישראל בלב. אני אייצג את האנשים שתמכו בי כל השנים, אבל את הדגל הישראלי לא אוכל לשאת. אני אשמח כמובן למימון ולאימוץ
"בשביל לעזוב את הארץ עברתי כל כך הרבה בירוקרטיה. הארגנטינאים הם אלה שפתחו לי את הדלתות, ואני לא אוכל להפנות להם את הגב. אני מודה להם על התמיכה. נהייתי אלופת עולם תודות לג'ודו הישראלי, כי למדתי ג'ודו בארץ, אבל אלה שנתנו לי את האפשרות לעשות את זה, אלו הארגנטינאים. באולימפיאדה באתונה ב-2004 אייצג את ארגנטינה, אבל ישראל תהיה בליבי".
לאילו הישגים את מצפה להגיע באתונה 2004?
"אני לא יכולה לדבר על העתיד, רק על העבר. את העתיד אף אחד לא יודע".
אילו טלפונים הכי רגשו אותך?
"התקשרו אלי חברים שלא דיברתי איתם שנים, שתמיד אמרו לי ללכת עם הראש קדימה, גם כשלא הייתי כל כך יוצאת דופן. התקשר להורים שלי חבר ילדות שלי מבית הספר היסודי הפרחים. שנים לא דיברתי איתו, והיינו חברים מאד טובים".
גיבורת ארגנטינה
יו"ר איגוד הג'ודו בישראל, אדי קואז, מבטל בנחרצות את הטענות שהוצגו בתקשורת לפיהן קרוקובר לא קיבלה תמיכה בארץ. "גם היא וגם ההורים שלה נתנו לתקשורת להבין שאנחנו למעשה גירשנו אותה מפה. הנכון הוא שהיא עזבה לבד", טוען קואז. היא רצתה להיות כאן מספר 1, והיתה את עינת ירון, שהיתה מדורגת לפניה. דניאלה היתה מס' 2, והיא קיבלה את כל התנאים מאיתנו ואת כל העזרה. היא פנתה אלי ואמרה לי: 'פה אין לי סיכויים להגיע לאולימפיאדה, ואני רוצה לייצג את ארגנטינה'. היא הסבירה לי ששם אין להם מתחרה במשקל שלה ואני לא עמדתי בדרכה, למרות שהשקענו בה הכל. לכל טורניר שהיה אפשר לשלוח שני ספורטאים, שלחנו גם את דניאלה. אבל מה לעשות שיש מקומות שאפשר לשלוח רק ספורטאי אחד.
"לפני סידני 2000 עינת ירון חלתה, לצערי, והיו לה התמודדויות יותר חשובות מהספורט. עינת ירדה מכל העניין אבל דניאלה היתה כבר בארגנטינה. אז דניאלה דאגה לדניאלה, היא לא דאגה לאיגוד הג'ודו ולא דאגה למדינת ישראל. אני שמח שהיא זכתה. דאגנו לה כשהיא היתה כאן. עזרנו לה כמיטב יכולתנו, אבל מפה ועד להאשים את האיגוד בכלי התקשורת, שלא עמד לצידה ולא תמך בה, וכביכול בגלל זה היא עזבה את המדינה, זה לא נכון. מי שנתן לה את השחרור מהארץ זה איגוד הג'ודו הישראלי, יחד עם הוועד האולימפי. אם היינו רוצים לעכב אותה, היא לא היתה מקבלת שחרור, ולא עשינו את זה, להיפך.
"אני גאה מאד בדניאלה על ההישג שלה, והנבחרת שלנו שם עודדה ותמכה בה, כי היא לא הגיעה ליפן עם מאמן. אמרתי לחברי הנבחרת, 'כל עזרה שדניאלה צריכה, תנו לה'. האיגוד עשה בשביל דניאלה מעל ומעבר. בשלב מסויים אפילו החלפנו לה מאמן, כשהיא לא הסתדרה עם המאמנת שלה".
חנה ויצחק קרוקובר, תושבי כרמיאל זה 20 שנה, גאים מאד בביתם. אחרי הזכייה הם נסעו לארה"ב, למשך חודש, כדי לשהות עם דניאלה, שתגיע מיפן, ועם בנם, המתגורר בארה"ב. חנה קרוקובר מספרת שדניאלה תבלה איתם שבוע בלבד, בעקבות התחייבות רבות שיש לה כעת. "מחכים לה שם. היא גיבורת ארגנטינה. יש לה כל מיני אירועים ותחרויות שאנחנו בעצמנו לא יודעים, כי היא לא משתפת אותנו בקטע הזה. היא הולכת, מתחרה, וזהו זה. דניאלה היא ילדה מאד חברותית. היא רודפת צדק. בגלל זה היא לא הרגישה נוח עם כל מה שעבר עליה פה. בגלל זה היא החליטה מה שהחליטה, וכנראה שהיא צדקה".
אתם כועסים על ראשי איגוד הג'ודו בישראל?
"דניאלה ראתה כאן דברים שלא מצאו חן בעיניה, בעיקר כלפיה, ובגלל זה היא החליטה מה שהחליטה".
