להגיע משם לפה: תחבורה בסיני
אפשר להיכנס עם האוטו הפרטי שלכם, אפשר לשכור רכב מצרי ואפשר להסתדר עם מוניות ואפילו עם אוטובוסים. איך עושים את זה, כמה זה עולה ולמה לשים לב - מדריך על גלגלים
את רוב המעברים בסיני נוהגים לעשות מי שהגיעו לסיני ללא רכב, במוניות הפיג'ו 504 הישנות הטיפוסיות לסיני כמו גם לשאר מצרים. מונית נפוצה נוספת היא הטויוטה המסחרית.
פעם היו הרבה מאוד ויכוחים ומיקוחים ביציאה ממעבר הגבול סביב נושא תעריפי הנסיעה, בעיקר בימים העמוסים של השנה בהם עומדים המטיילים ומחכים למוניות – ההיפך מבשאר ימות השנה. בשנים האחרונות הסדירו המצרים את הפיקוח על העניין, והמחירים קבועים כמעט לגמרי: כ-40 לירות לאדם לנואיבה, וכ-70 לדהב. מחכים שתתמלא מונית ונוסעים.
בתוך סיני מקובל מאוד לדרוש מחירים מוגזמים מזרים ולכן אפשר להתמקח על מחיר הנסיעה במונית. נסיעה של כמה דקות 'בתוך העיר' תעלה בין 5 לכ-10 לירות. נסיעה יותר ארוכה תעלה יותר, וזה תלוי גם בבחירת מקום הלינה. מי שישן בביר סוויר ישלם הרבה יותר אם הוא רוצה לקפוץ לשוק בטראבין מאשר מי ששוהה במעגנה למשל.
למרות שהשימוש בו לא נפוץ, יש אוטובוס הנוסע אחת ליום מטאבה לנואיבה, לדהב ולשארם א-שייך. אוטובוס היא עדיין הדרך הזולה ביותר להגיע מפה לשם גם בסיני (טאבה-דהב: כ-21 לירות מצריות), אך יש לזכור שהתחנה שלו היא לא בחופים אלא בעיר עצמה, משם יש לקחת מונית (ואפשר גם בצורת פיק אפ) למחוז חפצכם. האוטובוס ממוזג ויש בו אפילו טלוויזיה אך עדיין מדובר בטרנטה.
רכב שכור
אפשרות נוספת היא לשכור רכב או לקחת את שירות השאטל של חברת ההסעות והשכרת הרכב 'מאקס' המפעילה צי מכוניות בכל סיני, בנוסף למגוון שירותי הסעות. לדוגמה, נסיעה מדהב למחסום הגבול בטאבה, תעלה כ-15 דולר, מכונית יונדאי לחמישה נוסעים תעלה, ללא הגבלת קילומטראז' כ-40 דולר ליום ומיצובישי לנסר - כ-60 דולר ליום, כולל ביטוחים.
צריך לזכור שבמקרה של תאונה או עבירת תנועה שתגרום לשוטר להחרים את מסמכי הרכב, מדובר בעלות נוספת של כ-200 דולר. בהתחשב בעובדה שמעבר הגבול לסיני עם כלי רכב הוא סיפור היכול להימשך שעות ארוכות, ובעובדה שהדלק המצרי לא ממש מומלץ לרכבים ישראלים, האפשרות לשכור רכב עשויה להיות מתאימה למי שרוצה גם לטייל בחצי האי. להזמנת רכב או מקום בשאטל: 530133 - 054.
רכב פרטי
למצרים ניתן לעבור רק ברכב פרטי, הרשום על שמכם. רכבי דיזל ורכבי שטח (4x4) לא מורשים להיכנס. יש לתרגם את רשיון הרכב (כ-30 שקל), לדאוג לרישיון נהיגה בינ"ל (אפשר גם בדואר), ומ.מ.ס.י מציעה גם ביטוח מקיף וצד ג' תמורת כ-310 שקל בשנה.
סניף מ.מ.ס.י בטאבה פתוח רצוף 24 שעות, אך את כל הדברים האלה אפשר לעשות גם מראש, בסניפי מ.מ.ס.י בכל הארץ.
רצוי למצוא ולסמן את מספר המנוע והשלדה ברכב. סך הוצאות המעבר למכונית, כולל ביטוח החובה המצרי מתקרב לכ-50 דולר, מסי הגולגולת (מכ-69 שקל ועד כ-25 לירות) חלים כרגיל.
המסלול לעוברים ברכב
אחרי מילוי הטופס הלבן וביקורת הדרכונים ואחרי החלפת השקלים ללירות (לשמור את האישור!) עובר בעל הרכב למכס המצרי. רצוי שרק הנהג יהיה עם הרכב, אלא אם יש דובר ערבית בחבורה ששווה שיצטרף גם הוא. למכס צריך להציג רשיון רכב, דרכון, קבלה על המרת הכסף ותשלום לכל כלי רכב. הרכב עובר בדיקה, כולל השוואת מספר מנוע ושילדה.
מהמכס עובר הרכב ל'טרפיק'. שוב יש להציג רשיונות, דרכון וקבלה על המרת הכסף בבנק. במקום זה עושים ביטוח, ומקבלים מספרי זיהוי מצריים עבור הרכב.
באופן כללי עוברים ממשרד למשרד, אוספים פתקים, ואישורי תשלום ואישורי בדיקה קטנים בכתב יד צפוף ובלתי מובן שצריך לשמור בקפידה על כולם. פה משלמים אגרה, שם ביטוח, וכאן פיקדון על לוחיות הזיהוי (כ-20 לי"מ) - ויוצאים עם רכב מצרי מאושר.
כל שנותר הוא לשלם בשער הכניסה לסיני את 30 הלירות לאדם ולנסוע לשלום.
סעו בזהירות. גם אם הנוף לא התחלף יותר מדי, אתם בארץ זרה עם תרבות נהיגה שונה בתכלית. די להזכיר את מנהגם של המקומיים לנהוג ללא אורות בלילה (שהרי באמת כך רואים יותר טוב במדבר) על מנת להבין שבאמת יש להיזהר.
תחנות דלק (אוקטן 80 ואוקטן 90) יש בנואיבה, בדהב ובשארם. דרומית לנואיבה יש מוסך שבו ניתן לתקן פנצ'רים ולקנות פנימיות וצמיגים.
לפנייה לכתב/ת 
