המורד האחרון
הבמאי היווני קוסטה גאברס, "המורד הפוליטי האחרון", מבקר בפסטיבל חיפה לרגל הקרנת סרטו "אמן" שעוסק בשתיקת האפיפיור במהלך השואה. בראיון ל-ynet הוא מסביר מדוע הגיע לארץ; מתאר את פגישתו עם יאסר ערפאת; ומציין את החובה המוסרית למחות
בתכנית פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, שהעניק השנה פרס מפעל חיים לבמאי היווני קוסטה גאברס, הוגדר הבמאי כ"מורד הפוליטי האמיתי האחרון". ואכן, יצירתו הקולנועית של גאברס מורכבת מסרטים בעלי תוכן פוליטי מובהק: הסרט "Z", שזיכה אותו בפרס האוסקר לסרט הזר בשנת 1969, יצא נגד משטר הקולונלים ביוון; שנה מאוחר יותר יצא לאקרנים "הודאה", שעסק בעינויים של קומוניסטים בידי קומוניסטים בצ'כוסלובקיה; ב"מדור מיוחד" ביקר הבמאי את משטר וישי; בשני סרטיו - "תחת מצור" ו "נעדר" - הוא האשים את ארגון הביון האמריקני במעורבות משטרים מושחתים בדרום אמריקה; ובסרטו "חנה ק." הוא עוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בבעיית הפליטים ובזכות השיבה.
לפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה הגיע גאברס לרגל הקרנת הבכורה הישראלית של סרטו החדש "אמן", שעוסק בבחירתה של הכנסייה הקתולית לשמור על שתיקה ולא למחות נגד הזוועות של המשטר הנאצי בכל הנוגע לבעיית היהודים והפתרון הסופי. הסרט מבוסס בחלקו על כתבים אוטוביגורפיים של ממציא גז הציקלון B, קורט גרשטיין, ועל דמותו הפיקטיבית של הכומר ריקרדו פונטנה. בסרט, השניים משתפים פעולה כדי להביא את הכנסייה לשבור את השתיקה, אך ללא הועיל.
- הסרטים שלך הם סרטי מחאה, אבל במציאות, אם ניקח כדוגמא את סרטך "חנה ק.", במבט לאחור, דבר לא השתנה. לא מייאש להמשיך ולמחות? יש בזה טעם?
"זה לא מייאש מכיוון שדברים משתנים. הם אולי אינם משתנים במהירות כפי שהיינו רוצים, אבל יש שיפור. יש קומיקאי אלג'יראי בשם פלארד שמספר שבאלג'יר, כשאנשים הגיעו לתקופת שפל, הם נהגו להתחפר, לרדת עמוק יותר. אני חושב שאתם בישראל נמצאים כיום בתקופת התחפרות שכזאת. למרות זאת, היו תקופות בהן הדברים נראו טוב יותר, כמו בתקופת יצחק רבין, שבה היתה בפירוש התרוממות רוח. כשהוא נרצח, נרצחה התקווה והאפשרות הזאת לשלום. אני מקווה שנחזור לימים בהם תתעורר מחדש התקווה על מנת שההרג משני הצדדים יפסק".
- יש הרבה מאוד אנשים שמסרבים להגיע לישראל מפני שבעצם ההגעה יש נקיטת עמדה. בכל זאת אתה פה, ובנאום שנשאת עם פתיחת הפסטיבל אמרת שאתה רואה את עצמך כידיד ישראל.
"אני בהחלט רואה את עצמי כידיד של ישראל כמו שאני רואה את עצמי כידיד של העם הפלסטיני. אני חושב שמי שאינו גר פה, לא צריך לקחת צד כזה או אחר, למרות שהדרמה אולי גדולה יותר בצד מסוים של הסכסוך. אני לא חושב שהתפקיד שלנו הוא לייעץ לכם, אלא להזכיר את הבסיס המוסרי והאתי של החברה האנושית. זה לא מקומנו לומר מי צודק, תפקידנו להפריד ביניכם בכדי שתוכלו לאחות את הפצעים לפני שיהיה מאוחר מדי. אין ספק שתאלצו לחיות יחד וצריך למצוא את הדרך לעשות את זה".
במקביל לביקורו של גאברס בחיפה, הוא הוזמן על-ידי הרשות הפלסטינית להקרנה של סרטו "חנה ק." בסינמטק ברמאללה: "במהלך הביקור ערפאת ביקש להיפגש איתי. המפגש, שנערך בשעה 22:00 בלילה בלשכתו, מאוד העציב אותי. הוא חי בתנאים שאינם מכבדים אותו, תנאים בלתי אנושיים ומשפילים. צריך להבין שערפאת אינו רק שם של אדם, אלא סמל העם הפלסטיני. השפלתו מתפרשת כהשפלת העם הפלסטיני. במהלך הפגישה התקבלו דיווחים על הפגזות צה"ל ברצועה ועל מותם של שני ילדים פלסטינים. היה ברור שמצב רוחו אינו מרומם. במהלך השיחה, הוא חזר והדגיש את הצורך בשלום.
"אני חושב שאם באמת ערפאת אחראי למעשי טרור, שאותם אני מגנה והם אינם מקובלים עלי, מדינת ישראל צריכה להעמיד אותו למשפט. אבל לראות אותו במצב בלתי אנושי שבו הוא חי, ולשמוע אתכם מדברים בגלוי על שקילת הוצאתו להורג, זו התנהלות בלתי דמוקרטית. ברור לי שמהצד הישראלי נעשו טעויות פוליטיות עצומות. גם מהבחינה האנושית. ולכן, דווקא מפני שמדובר במדינה הדמוקרטית ביותר במזרח התיכון, כך לפחות אני רוצה להאמין, מדינה שבתי המשפט שלה הם בלתי תלויים, שלא כנהוג במשטרים צבאיים, קשה לי להבין מדוע אינכם שופטים אותו. זה אולי נאיבי, אבל כך אני חש".
- ב"אמן" אתה מדבר על שתיקת הכנסיה הקתולית וכס הקדוש. האם, בסופו של דבר, היה בהתערבותה של הכנסייה יכולת לשנות את המציאות?
"הסרט לא עוסק בשאלה האם התערבות האפיפיור היתה משנה משהו, אלא בעובדה שהוא שתק. הסרט מדבר על מחאה ועל כך שאסור לנו לקבל את עצימת העיניים והשתיקה שהיו בפועל מתן הרשעה. כשהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933 הוא דרש להחרים את היהודים והכנסייה שתקה. בשנת 1936 הוא העביר חוקים אנטי יהודים והשקט נמשך. היטלר ראה שהעולם אינו מגיב, והמשיך בבניית מחנות ריכוז והשמדה המונית. זו היתה הסכמה שבשתיקה. אני נטפל לכנסיה הקתולית, מכיוון שהיא זו שאמונה לכאורה על המוסר. אי אפשר לצפות מפוליטיקאים להילחם על המוסר האנושי. יש להם אג'נדות אחרות".
- גם היום יש לכנסייה כוח להזיז את ההמונים?
"אולי לא לכנסייה הקתולית. אבל לדת באופן כללי כן. אני משער שהדת המוסלמית מצליחה להניע את המאסות מסיבות של מצוקה כלכלית ועוני ומתוך מצב קיומי קשה של כיבוש. מאסות מחפשות מפלט וצריכות את הביחד הזה על מנת לפעול. אם לדבר על הפלסטינים, אני חושב שהעוני הוא כלי שרת בידי אנשי הדת, בעיקר בתקופה שבה הטלוויזיה היא חלון פתוח אל העולם, שדרכו אתה צופה בעושר של האחר מול העוני שלך. הטלוויזיה היא בית-ספר נורא. היא יכולה להעשיר אותך, ובמקביל, להשתמש בכוח שלה לרעה. זו הדת של היום".
- הוותיקן מחה על הקרנת הסרט בפסטיבל הקולנוע בברלין?
"לא באופן ישיר, אבל הועברו מסרים זעירים. בצרפת היו מחאות נקודתיות נגד כרזת הסרט שהיו כאלה שטענו שהיא פוגעת בסמלי הנצרות. משיחות עם אנשי כנסייה, הבנתי שקשה להם לקבל את שתיקת האפיפיור. הם רואים בו נציג אלוהים עלי אדמות, ולכן קשה להם לקבל את האפשרות שגם האפיפיור עלול לטעות".
- שפילברג ופולנסקי בחרו להראות לקהל את הזוועות. בניני גרם לקהל לצחוק. אתה בחרת לעמת את הקהל עם תחושת התסכול של הגיבור, וויתרת כמעט לגמרי על המלודרמה.
"השימוש בפאתוס ובמלודרמה פסול בעיני מפני שהוא אינו מאפשר לאנשים לחשוב. לא רציתי להראות את מה שקורה בתאי הגזים מכיוון שכך הצופה יכול להשלים בדמיונו את התמונות ולהשתתף באופן פעיל במבנה הדרמטי של הסרט. זה אולי לא קל לצופים, שמורגלים לקבל מסרים מוכנים, אבל הנושא הזה מחייב טיפול קולנועי שכזה. גם הדמויות שבחרתי, בניגוד לדמויות שמוצגות לרוב בסרטים שעוסקים בנושא, אינן טובות או רעות. יש בהן גם מזה וגם מזה כמו בכולנו. זה הופך את ההתיחסות של הצופה אליהן להרבה פחות ברורה".
לפנייה לכתב/ת 
