שתף קטע נבחר

סיפורי החיילים שנהרגו במארב הירי ליד עפרה

למרות שהיה ספורטאי מצטיין, התגייס סמל אלעד פולק מקריית מוצקין לגדוד דוכיפת. כדורי המחבלים ליד עפרה קטעו את תוכניותיו בדיוק במקום בו נהרג חברו הטוב לפני כשנתיים. ארז עידן אהב את הים ואת השירות בצה"ל, ותיכנן לשרת בקבע. משפחתו של רועי יעקב סולומון לא ידעה שההקלטה בתכנית בגל"צ תהפוך לתיעוד האחרון שלו

בראש השנה האחרון נפגש סמל אלעד פולק, בן 19 מקריית מוצקין, בפעם האחרונה עם בני משפחתו. מייד עם צאת החג שב לבסיס, וביום ראשון הקרוב תיכנן לצאת לרגילה.

 

אתמול עוד הספיק לשוחח עם הוריו, ולהזכיר להם שמועד חופשתו מתקרב. אמש (א') פגעו כדורי המחבלים בו ובשני חבריו לגדוד, סמוך להתנחלות עפרה.     

 

אורלי, אמו של אלעד, חשה שדבר מה נורא התרחש מייד כששמעה על האירוע הקשה. היא התקשרה לכל בני המשפחה, ובמקביל ניסתה להשיג את בנה בשני הטלפונים הסלולריים שהיו ברשותו. בני המשפחה ניסו להרגיעה, אולם בתוך שעה קלה הגיעו אנשי קצין העיר לבית המשפחה, ומסרו לה את הבשורה המרה.

 

"אתקשר, או שתראי את שמי בטלוויזיה"

 

אלעד היה שחקן מצטיין במכבי קריית מוצקין בכדורסל. בראשית דרכו בצבא אף הוצע לו להשתלב ביחידה צבאית במכון ווינגייט, אולם הוא התעקש ללכת למסלול קרבי.

 

"הוא נלחם להתנדב ליחידות הכי מובחרות בצה"ל", סיפרה אמו. "'אמא אני מבקש ממך, אנא תניחי לי, אני לא אעשה משהו אחר. אני אלך להיות רק לוחם. לוחם קרבי בכל רמ"ח אברי', הוא אמר. הסיפורים היו מתי מעט על-מנת שלא נדאג ולא נדאיג את המשפחה. אבל בסיום של כל פעילות הוא הרים טלפון 'אבא, סבא, אני בסדר'. רק אתמול ב-12:00 הוא אמר לי 'אמא ב-16:00 אנחנו יוצאים למארב. או שאני אתקשר או שכבר תראי את השם שלי בטלוויזיה'", סיפרה האם.

 

לבית המשפחה ברחוב אושה בקריית מוצקין הגיעו אמש קרובים רבים, חברים ושכנים. אחד מהקרובים, יונה חורש, סיפר על אלעד: "הוא היה בן טוב להוריו. הוא יכול היה להשתחרר בקלות מהמסלול הקרבי מסיבות אישיות, אך התעקש לשרת את המדינה הכי טוב שרק אפשר. הוא שאף לתפקידים פיקודיים הבכירים ביותר, ומה שקרה היום זה הפסד גדול. אנחנו פשוט בהלם, איך אפשר לדבר עליו בלשון עבר?"

 

חבריו של אלעד, שלמד בבית הספר התיכון "אורט קריית מוצקין", מספרים שהיה אחד ה"מורעלים", ואף פעם לא הפריע לו לשוב לצבא בימי ראשון. "הוא היה משוכנע שמה שהם עושים שם זה טוב וחשוב, ואף פעם לא שמענו ממנו מילה אחת שמעידה על חשש או התלבטות. הוא נהג לחזור הביתה עם הנשק והמדים, והיה גאה בהם. עכשיו הכל נגמר".

 

עוד סיפרה האם: "אתמול הייתה לי הרגשה נוראית לאורך כל הדרך. יצרתי קשר עם אחותי. היא אמרה לי 'אורלי אי אפשר לחיות ככה עם מחשבות עצבניות'. אמרתי לה 'רווי, תעשי לי טובה, אלעד מת!'. היא התעקשה 'מה פתאום, הוא לא פצוע, הוא לא כלום'. חיכיתי לקצין העיר והם הגיעו. הם הגיעו, ידעתי".

 

אביו של אלעד, מיקי, אמר: "כנראה שההכשרה שהם קיבלו לא הייתה מספיקה במקרה כזה. כנראה שצריך ללמוד את הלקח שחיילים כל-כך צעירים וירוקים אין לה מה לחפש באזור כזה, ובטח לא בכוח כזה קטן בלי עזרה ובלי מיגון מספיק".

 

הורי החבר באו לנחם

 

לבית משפחת פולק הגיעו אמש אורה ויואב מינץ, הוריו של סמל-ראשון רז מינץ ז"ל מקריית מוצקין, אף הוא לוחם דוכיפת שנפל בנובמבר 2001 באותה גיזרה, בהיותו בן 19.

 

שתי המשפחתו מתגוררות ברחובות סמוכים. רז התגורר ברחוב אהרון ואלעד פולק ברחוב אושה. הוריו באו לנחם את המשפחה השכולה, ולתמוך בה בשעתה הקשה.

 

"אלעד הכיר היטב את רז. הם היו חברים", סיפרה קרובת משפחה. "למרות שרז היה מבוגר מאלעד הם היו בקשר. כשרז נהרג ההורים של אלעד ביקשו ממנו שלא ילך לדוכיפת - אבל זה לא עזר".

 

אלעד התגייס לגדוד דוכיפת באוגוסט 2002. הוא הניח אחריו הורים, אורלי ומיקי, ואח אייל, בן 14. 

 

ארז עידן: "אהב את החיים"

 

סמ"ר ארז עידן, משכונת קריית גנים בראשון לציון, היה אמור לחגוג בעוד חודש את יום הולדתו ה-20. אמש (יום א') קיבלו בני משפחתו את הבשורה הקשה.

 

בני המשפחה התכנסו באבלם הכבד. מבקרים רבים החלו פוקדים את הבית כדי לנחם.

 

ארז למד בתיכון עמית "עמל" בעיר במגמת אלקטרוניקה. האהבה הגדולה שלו היתה הים, אליו נהג ללכת בכל פעם שרק היתה לו הזדמנות - כדי לגלוש. חבריו מספרים על בחור שאהב מסיבות: "הוא אהב את החיים. בחור שכל הזמן החבר'ה היו מסביבו".

 

לקראת גיוסו חלם ארז על שירות באחת מהיחידות הקרביות בצה"ל, הוא אף גוייס לגיוס ביחידת עילית בצה"ל, אולם לאחר שנפל מהגיבוש הגיעה ליחידת "דוכיפת".

 

במשך שנה וחצי שירת ביחידה. ארז, מספרים החברים, חלם להמשיך בצבא ולשרת גם בקבע. חלום זה נקטע במארב המחבלים.

 

ארז עידן הותיר אחריו זוג הורים ושני אחים קטנים.

 

רועי יעקב סולומון: השיחה האחרונה ברדיו

 

בני משפחתו של סמל רועי יעקב סולומון, בן 21 מתל-אביב, לא ידעו כי קולו שהונצח בתכנית מיוחדת בגלי צה"ל - יהפוך למזכרת האחרונה ממנו.

 

בני המשפחה האזינו שוב ושוב להקלטה של התוכנית "חוגגים על ירוק", ששודרה בגל"צ לרגל ראש השנה, רק לפני מספר שבועות.

 

בהקלטה נשמע רועי מספר: "אני מבסוט מאוד להיות בחיל קרבי. זה אחלה. בהתחלה הייתי ג'ובניק ואני יודע איך זה להיות בשני הצדדים. יש לי סיפוק עצמי גבוה, נורא מעניין פה, באמת מעניין וזה אחלה כאן".

 

באותה תוכנית העיד על רועי חברו ליחידה: "החייל שהכי עזר השנה זה רועי יעקב. אחד היחידים עם לב זהב, 'שפיץ', מתנדב לכל דבר, עוזר לכולם, אוהב את כולם, נותן הכל מכל הלב ואחד החברים הטובים של כולם".


פורסם לראשונה 20/10/2003 01:03

 

בהכנת הידיעה השתתפו אלי סניור וליאור אל-חי
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
סמל אלעד פולק
צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
סמ"ר ארז עידן
צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
רועי יעקב סולומון
צילום רפרודוקציה: דובר צה"ל
מומלצים