הפחד משיעורי התעמלות: מקום ראשון בתירוצים

הרגל כואבת לי, שכחתי להביא נעלי התעמלות, סחבו לי את מכנסי הריצה מהחבל – אלה רק כמה מהתירוצים ששולפים לא מעט תלמידים כדי להתחמק משיעורי חינוך גופני. מה שלחלק גדול מהתלמידים מהווה משאת נפש, לאחרים הוא סיוט אחד גדול.

הסיבות העיקריות הן הקושי להתמודד עם המרכיב התחרותי בשיעורים, המותאם בעיקר לתלמידים בעלי מבנה גופני ויכולות מיוחדות, והמבוכה וחוסר הנוחות הקשורים בדימוי הגוף.

לדברי ד"ר רוני לידור, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה ובמכללת וינגייט בהתנהגות מוטורית, תכני השיעור בבתי-הספר הישגיים מאוד. "מורה מלמד קפיצה למרחק או ריצת 60 מטר ומודד את ההישגים", אומר לידור. "המדידה, התחרותיות והציפיות של המורה גורמים לחלק מהתלמידים להרגיש מאוד לא בנוח, ולא לאהוב את המקצוע. התלמיד אוהב לקלוע לסל, אבל כאשר מודדים אותו וההישגים שלו לא כל-כך טובים, הדבר מפריע לו.

"מדידת ההישגים מהווה בעיה, משום שקשה לשפר כאן הישגים באופן מיידי, מהיר ומשמעותי כמו במקצועות אחרים, בהם התלמיד מקבל תגבור. גם קשיים הנובעים מדימוי גופני נמוך, עודף משקל, גובה נמוך וחוסר קואורדינציה, שמקשים על התלמיד להגיע להישגים, מרחיקים את התלמידים מהשיעורים. ידוע שבבית הספר הסטטוס של אוכלוסיית הספורטאים עולה, ומי שמצטיין בספורט, נתפס בעיני המורה, המנהל והתלמידים בצורה חיובית, עובדה שמקצינה את הבעיה אצל המתקשים".

אז מה עושים?

"חינוך גופני הוא לא ספורט, אלא תחום המיועד לכלל התלמידים בכיתה, ולכן יש להתאימו לרמות השונות של התלמידים, ובכך להפוך אותם למקור הנאה גדול לילדים. אמנם הדבר עלול לגרום שעמום למצטיינים, אבל ניתן בהחלט לבנות להם תוכנית מיוחדת", טוען לידור.

ד"ר מאיר אביקסיס, סגן ראש המכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון ומרכז מסלול החינוך הגופני, מונה סיבות נוספות לבעיה, הנפוצות בעיקר בגיל ההתבגרות, ביניהן הצורך של בנות לשמר את המראה החיצוני שלהן ולא להזיע, וכן שינויים מיניים.

"תוכנית הלימודים החלה לעבור שינויים", אומר אביקסיס, "ובכל זאת, ישנם תלמידים רבים שלא רואים את עצמם כספורטאים, אבל חשופים יותר לדברים פופולריים כמו כדורגל או ענפי ספורט אירוביים. לכן על בתי הספר להתאים את תוכנית הלימודים לעידן של שנות האלפיים, בו הספורט מהווה חלק מפעילות הפנאי ונופש".

ד"ר בלהה ביתן, מרצה במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון, משוכנעת שעיקר הבעיה היא בקרב המתבגרים. ביתן: "אצל המתבגרים, בעיקר אצל מתבגרות, קיימת בעיה גדולה מאוד של דימוי הגוף וחוסר נוחות הנובע ממודלים של הטלוויזיה. היבט נוסף הוא המבחנים, דבר שילדים מאוד לא אוהבים. התלמידים אומרים שהם לא רוצים לרוץ כל השיעור לאליפויות, אבל נהנים, לעומת זאת, לצעוד או ללכת לחוגים שהם בוחרים בהם בשעות שלאחר הלימודים.

"הנושרים או הנפסלים הראשונים בפעילות ספורטיבית הם התלמידים שרצים פחות מהר, השמנים, אלה שדווקא זקוקים לפעילות גופנית. כך אנחנו מקבעים אצלם את תחושת הכישלון ומפתחים מרירות, משום שהם תמיד ייפסלו ראשונים. לכן אני אומרת לסטודנטים שלי לא להוציא תלמידים מהמשחק, שכולם ישחקו וייהנו, ושלכל אחד מהילדים תהיה חוויית הצלחה".

לדברי פנינה פינקל, מורה לחינוך גופני בתיכון "אורט שפירא" בכפר-סבא, הבעיה נפוצה בעיקר בבתי הספר התיכוניים, ובמיוחד אצל הבנות. "אצל בנות ישנה ירידה במוטיבציה בגיל ההתבגרות, כיוון שחלקן מתחילות אז להשמין ומתביישות, סובלות מבעיות של דימוי גוף נמוך ומשתמטות", אומרת פינקל.

"אני לא שמה דגש על מצוינות, אלא על כך שכל תלמיד יעשה מה שהוא מסוגל. אם אין נתונים למצוינות, צריך להתאים את הדרישות ולאפשר לתלמיד לעשות כפי יכולתו. בהרבה מקרים, המוטיבציה היחידה המנחה את המתחמקים הכרוניים משיעורי החינוך הגופני היא העובדה שללא ציון פנימי בחינוך גופני, לא ניתן לקבל זכאות לתעודת בגרות".

המפקח הארצי על החינוך הגופני במשרד החינוך, אברהם זוכמן, סבור שמדובר באחוז קטן מאוד של תלמידים שלא אוהבים חינוך גופני, ובהחלט לא יותר מאשר בכל מקצוע אחר. לדבריו, "במהלך שנת הלימודים הנוכחית תיכנס למערכת תוכנית לימודים חדשה, שפעלה עד כה רק בכמה בתי ספר, ומעתה תקיף את כל המערכת. היא תאפשר לתלמידים לבחור את ענפי הספורט השונים אותם הם רוצים ללמוד, בהתאם להתמחויות של המורים בבית הספר. התלמידים גם יוכלו לבחור את ענף הספורט בו הם מעוניינים להיבחן. יחד עם זאת, התוכנית כוללת נושא אחד חובה, עליו לא נוותר, וזה הכושר הגופני. המטרה שלנו היא בהחלט לחבב את החינוך הגופני ולהתאים אותו למציאות וליכולות של התלמידים".

טיפים:

כך תצליחו לעזור לילד להתמודד עם בעיית הדימוי הגופני בשיעורי ההתעמלות:

• ההצלחה בספורט משפרת את הדימוי העצמי באופן מיידי.
• לא חייבים להצליח בכל מקצוע ספורטיבי, פופולרי ככל שיהיה.
• עיזרו לילד לבחור את סוג הספורט המתאים לו.
• יש ענפי ספורט שאופייניים יותר לאחד המינים, כמו ריקוד לבנות ואיגרוף לבנים.
• אם הילד מתעקש ללמוד דווקא בלט קלסי, תמכו בו.
• אם הבת מתעקשת ללמוד קרב מגע, עודדו אותה. זכרו שיש לנו (כמעט) אלופה אולימפית בג'ודו.  
• הילדים רגישים לדימוי העצמי של גופם כבר מגיל הגן. עלינו לתמוך בהם ולטפח אצלם את תחושת הדימוי העצמי החיובי, גם לגבי מראם.
• העולם התקשורתי-בידורי מדגיש את היופי הגופני, אבל המציאות אחרת. אף-אחד מאתנו אינו מושלם במראהו. דווקא מלכות יופי, שחקני קולנוע ודוגמניות צמרת מתקשים לא מעט עם הדימוי העצמי שלהם, ומצליחים פחות משום שהם רואים את העולם בצורה לא נכונה.
  

הטיפים באדיבות ד"ר שבתאי נוי, פסיכולוג קליני וחינוכי בכיר.

בהכנת הכתבה השתתפה יהודית יחזקאלי.