אלטרנטיבה לתואר

לצד האוניברסיטאות הגדולות פועלים בארץ כ-25 מוסדות להשכלה גבוהה, שאינם מוסדות אוניברסיטאיים אך הם מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה ומוסמכים להעניק תארים אקדמיים. ישנם גם כ-25 מוסדות להכשרת מורים, המעניקים תואר בוגר בהוראה במסלולים השונים. בנוסף, קיימות בארץ שלוחות זרות של מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל. הן פועלות ברשיון מהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) אך אינן זכאיות להכרה כמוסד להשכלה גבוהה. התארים שמוענקים לבוגריהם אינם תארים ישראליים מוכרים, אלא תארים אקדמיים של מוסדות האם בחו"ל.

וקיימת הקבוצה הפופולרית, אך הבעייתית מכולן: בתי הספר לרפואה משלימה (או לרפואה אלטרנטיבית). לאלה לא רק שאין תואר אקדמי מוכר - הם פועלים כמעט ללא כל פיקוח. חוק המועצה להשכלה גבוהה אינו חל עליהם, ומשרד הבריאות אינו מפקח עליהם. הם מעניקים תעודות מטפלים מקצועיים, אך אלה לא מגובות ברישוי מימסדי כלשהו. כך נוצר שוק פרוץ בהיבט של הלימודים וגם באשר ליישומם בשטח. בעזרת שמות כמו 'מכללה' או 'קולג'' יוצרים מוסדות אלה אשלייה של לימודים אקדמיים, שאין בה כל ממש.

הביקוש למטפלים גדל

כמו בכל העולם המערבי, גם בישראל הופכת הרפואה המשלימה יותר ויותר פופולרית, והיא נכנסת יותר ויותר עמוק לעצמות. ההערכה היא, ששליש מהאוכלוסייה היום נעזר בשיטות הרפואה האלטרנטיבית. התלונות העיקריות שבגללן פונה הציבור למטפלים אלטרנטיביים הן כאבים כרוניים (בעיקר כאבי ראש וכאבי גב), עייפות, תופעות אלרגיות ובעיות עיכול. אלה שלא הצליחו להתגבר על בעיותיהם או חוששים לקחת תרופות בגלל תופעות לוואי פונים לכיוונים משלימים, לעתים קרובות בעידודם של רופאי המשפחה.

עם הגידול בצריכה של השיטות המשלימות האלה, גדל, מטבע הדברים, גם הביקוש למטפלים. אלה, מצידם, זקוקים למוסדות הכשרה כדי לקבל הסמכה. במוסדות אלה לומדים לפי ההערכה למעלה מ-200 תחומים, שאינם נלמדים בבתי ספר לרפואה. חלק מהשיטות נחשבות על ידי הרפואה הקונבציונלית (וגם בעיני חלק מהציבור) כחסרות תועלת לחלוטין, בעוד חלקם נחשבים מוצלחים ביותר, ואף נוגסים בממסד הרפואי. כך או כך, כל המומחים ממליצים שלא לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית בפתרון בעיות.

כאמור, הבעיה היא שתחום הרפואה האלטרנטיבית עדיין אינו מוסדר בחוק, גם בכל הנוגע לאישור ופיקוח על מטפלים, וגם לגבי בתי הספר. יחד עם זאת, משרד הבריאות פועל לקידום חוק למיסוד הרפואה האלטרנטיבית. "המשרד מתכוון להגדיר את הקריטריונים להסמכת מומחים למקצועות אלה, ולהסדיר גם את מעמד בתי הספר ואת מספר השעות שהתלמיד יידרש ללמוד כדי לקבל הסמכה לטיפול", אומר ד"ר יהודה ברוך, ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות.

ההמלצות נותרו על הנייר

ד"ר גלעד כהן, מנהל מרפאות הכאב ושרותי הרפואה המשלימה של קופת חולים מאוחדת, מזהיר מפני השרלטנות בתחום. "חלק מבתי הספר הם טובים, אך אחרים מציעים תוכניות לימודים בומבסטיות, ומשכנעים את התלמידים שהם כבר יכולים לרפא אחרי 200 שעות לימוד בלבד. תלמידים כאלה עלולים לגרום לתוצאות הרסניות".

כהן השתתף כחבר בוועדת מומחים, שמינה בשנת 98' שר החינוך, ואשר בדקה את נושא הלימודים וההכשרה במסגרת הרפואה המשלימה (ד"ר כהן מקפיד שלא לקרוא לה רפואה 'אלטרנטיבית' אלא 'משלימה', שכן תפקידה הוא להשלים את הרפואה הקונבנציונלית). "הכוונה היתה להכיר במוסדות אלה לצורך גמול השתלמות, אבל לא פחות מזה - כמוסד אקדמי וכמקצוע טיפולי, מתוך כוונה שרמת ההכשרה תהיה מקבילה לזו המאושרת בארה"ב ובאירופה", אומר כהן. מאז ועד היום נותרו המלצות הוועדה מיותמות.

הוועדה ישבה על מדוכת הטיפולים כשנתיים והתרכזה בשלושה תחומים שנראו לה עיקריים: רפואה סינית מסורתית (כולל דיקור, טיפול בצמחים, טווינא וצ'יקונג); הומיאופתיה ונטורופתיה, כאשר שאר השיטות (כמו עיסוי, שיאצו או רפלקסולוגיה) הומלצו כקורסים נלווים בלבד.

בין מסקנותיה: 30% משעות הלימוד יהיו בתחום הרפואה הקונבנציונלית (כולל אנטומיה, פתולוגיה, היסטולוגיה, פרמקולוגיה ופסיכולוגיה), וגם קביעה של מינימום שעות לימוד לכל תחום: כ-3,800 שעות לרפואה סינית, כ-2,500 שעות להומיאופתיה וכ-4,300 שעות לימוד לנטורופתיה.

לא צריך בגרות

אחד היתרונות הבולטים של רוב המכללות (ולימודים גבוהים בכלל) היא האפשרות לעבוד במקביל ללימודים. השיעורים מתקיימים בדרך כלל בערבים, פעם או פעמיים בשבוע, וכן בימי שישי ובסימסטרים של קיץ. במכללות אלה לא מבקשים ציון של מבחן פסיכומטרי כתנאי קבלה, ולעתים גם לא תעודת בגרות. במלים אחרות: אין תנאי קבלה מוגדרים מראש, דבר שמכביד על הפיקוח.

לצידם, פועלים בתי ספר רבים אחרים, כמו מכללת 'מדיטבע' בספורטן בפתח-תקווה, 'מדיקולג'' של המכללה למינהל, בית ספר 'מירב' בכפר הירוק (השייך לקופ"ח מכבי), 'תמורות' בתל אביב (המתמקד בהוראת שיאצו) ו'בית הספר להסמכות רפואה משלימה' במועדון הספורט של אוניברסיטת תל אביב, שנפתח לאחרונה, לאחר שהוקם בידי יוצאי מכללת 'מדיסין'.

איך לבחור מכללה?

מכיוון שתחום זה פרוץ לחלוטין, והבחירה בין המוסדות השונים אינה פשוטה, הנה כמה טיפים לסייע בבחירה בין מוסדות הלימוד השונים:

• מכיוון שחוק הדיקור הסיני עבר בכנסת בקריאה ראשונה, חשוב שהתלמידים שמתכוונים ללמוד רפואה סינית יבדקו האם תוכנית הלימודים עומדת בדרישות החוק.
  

• יש לבדוק מיהם המרצים, המורים והמנחים, מה מידת המומחיות שלהם, והאם הם מוכרים בידי האיגודים המקצועיים. בארץ קיימים בין השאר איגודים לרפואה סינית, רפלקסולוגיה ונטורופתיה וכן ארגון הגג של הרפואה המשלימה.
  

• כדאי לבדוק את שיתופי הפעולה שקיימים בין המכללה לבין מוסדות מקבילים בחו"ל, וכן שיתופי פעולה שיצרו בתי הספר עם מרכזי טיפול בארץ. חשוב לבדוק האם התעודה מוכרת בשוק העבודה המוסדי: באיגודים המקצועיים, בקופות החולים וכו'.
  

• ראוי לבדוק האם בית הספר מעמיד לרשות הנרשמים יועצים מקצועיים, שנותנים לתלמיד את מלוא תשומת הלב בבניית תוכנית הלימודים והשתלבותה עם עבודה.
  

• נכון לבדוק את תנאי הלמידה, בעיקר במקצועות הטיפוליים: גודל הכיתות, מספר התלמידים בכיתה, חדרי הטיפולים, ספרייה וכו'.
  

• אפשר להתייעץ על איכות בית הספר עם בוגרים, ובעיקר עם מטפלים מוסמכים בקופות החולים ובקליניקות הפרטיות.
  

כל האוניברסיטאות בארץ, כמעט כל המכללות, בתי הספר שמכינים למבחן הפסיכומטרי וגם בתי ספר שמפעילים קורסים למחול, ספרות, צילום או שפות - מאפשרים לנרשמים יוצאי צבא להשתמש בכספי הפיקדון שניתן לחיילים משוחררים (עד 7,380 שקלים). המכללות ובתי-הספר לרפואה משלימה לא מצויים ברשימה הזו. (את רשימת המוסדות המוכרים אפשר למצוא באתר האינטרנט של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך).

השיטה: התלמידים המעוניינים לעשות שימוש בכספי הפיקדון מופנים לסניפים מסוימים של בנקים, שם הם מקבלים המחאה בנקאית לפקודת בית הספר, על חשבון דמי הפיקדון - גם אם בית הספר או המכללה אינם רשאים לנצל כספים אלה. נראה שלמגבלות אלה כבר אין מקום, מה עוד שחמש שנים לאחר שחרורם מצה"ל כספי הפיקדון משתחררים ממילא, והתלמיד רשאי לעשות בהם כרצונו.