שעתה היפה של החלמונית

כמו פנסים קטנים הן צצות מבטן האדמה בסתיו. תמיד מפתיעות. בלי הכנות מוקדמות, בלי עלים, בצהוב מדהים. בכל שנה, באותה עונה ובאותו מקום, ובכל זאת מצליחות להפתיע בהופעתן. בגולן, בגליל, בירושלים, ויותר מכל- בנגב.

אני קוראת להן גם "כוכבי שבת" כי בשעת הצהרים נפתחים עלי הכותרת לרווחה וממבט מלמעלה החלמוניות נראות ככוכבים מקורקעים. לפעמים אני יושבת ליד פרחים ומחברת להם שמות חדשים, ובהשראת השם אני מצלמת. השאלה "איזה שם הייתם נותנים לפרח" היא בילוי מרתק גם למי שמטייל עם ילדים ומחפש פעילות מפרגנת לדמיונם העשיר.

אמי, שהייתה עולה ישנה, שאלה אותי אם הן נקראות חלמוניות או חלבוניות כי בשבילה חלבון היה צבע כתום. ועוד התייחסות לפרח היפהפה הזה שמעתי מפרופסור הולנדי בן 26, מומחה לטחבים, שבא לחקור אותם ברכס ירוחם שבנגב. הוא הביט בחלמוניות ובטון רציני אמר שהן יפות למרות שהן עילאיות (מפותחות יותר מטחבים בסולם האבולוציוני).

הצבע הצהוב של החלמונית אינו אחיד, לפעמים חלמוני ולפעמים לימוני. לכל פרח גוון הצהוב שלו. מתחת לאלונים בהר מירון צבעם בהיר יותר מאשר בירושלים ובנגב. גם התאורה משפיעה על צבע הפרח. בעונה זו, שבה השמים מעוננים נראה צבע הפרח דהוי כשהשמש מסתתרת והצל נעלם, ועז צבע בשעות הבוקר המוקדמות, או, כשהשמש מאירה במלואה. אז אם החלמונית לא מרשימה אתכם, הסתכלו לשמים ותמתינו ליציאתה של השמש מאחורי הענן, גם אם אתם לא מצלמים.

מה עוד מבליט אותה? במקומות שהחלמונית פורחת בין הסלעים (בעיקר בנגב) היא בולטת בשעות הבוקר על רקע הצל הכהה, ובגולן על רקע סלעי הבזלת השחורים. במקומות פתוחים היא אינה כה בולטת לעין . בצילום אפשר ליצור את הניגוד הצבעוני הזה באמצעים פשוטים: מעמידים את התרמיל כך שהצל שלו יופיע מאחורי הפרח ומצלמים מול השמש כך שעלי הכותרת שלו כמעט שקופים ומוארים כמו פנסי חול.

בשעות הבוקר אפשר לראות טיפות גשם, או, אגלי טל על הפרחים. כשמתחמם קצת מגיעים האורחים המאביקים, מוסיפים קולות זמזום וצבע לחגיגה.

שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. לאתר הבית שלה לחצו כאן