ההרתעה וחיזבאללה
בטיפולנו בבעיית חיזבאללה בשנים האחרונות ערערנו במו ידינו את האמינות ההרתעתית שלנו. המצב הקיים הוא תוצאה של משגי עבר ודווקא עכשיו נוצר יסוד לשינוי
הקמפיין התקשורתי של משפחת ארד כמעט ומצליח לעמעם את אי-האפשרות ליצור הבחנה מוסרית חד-משמעית בין פרשיות רון ארד ואלחנן טננבאום. נכון, יש הבדל ברור בין חייל שנפל בשבי בשעת מילוי תפקידו, לאזרח, שאולי חטא, ואולי אף חטא קשות. אבל התוצאה בשני המקרים שווה: מדינת ישראל מחויבת לעשות ככל יכולתה כדי לחלץ ישראלים משבי האויב, והעיקרון של כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו חל במידה שווה על טננבאום ועל ארד.
על-פי עיקרון זה, מקבלי ההחלטות צריכים להציג לעצמם את השאלה הפשוטה: האם דחיית העסקה תשפר את סיכויי החזרתו לישראל של רון ארד במהרה בימינו. דומה שהתשובה ברורה. בלי עסקה לא ישתפרו סיכויי חזרתו של רון ארד, כשם שביצועה של העסקה המדוברת לא ישפר אותם. לעומת זאת, חייו של טננבאום יינצלו ותיפתר הטרגדיה של שלושת הנעדרים. לכן אין ברירה. העסקה צריכה לצאת לפועל, ומדינת ישראל צריכה להמשיך להפוך עולמות כדי להגיע לאפשרות של פתרון הטרגדיה של רון ארד.
מעבר לדילמות המוסריות מצביעים מתנגדי העסקה על היבט פוליטי-אסטרטגי כבד-משקל, כנימוק נוסף לצדקת עמדתם. הם טוענים שישראל שוחקת בעסקה זו, בצורה דרמטית, את אמינות ההרתעה שלה וחושפת את חולשתה לסחטנות של טרוריסטים מסוכנים. אי אפשר לבטל טיעון זה כלאחר-יד, אך האמת העצובה היא שלאורך כל טיפולנו בבעיית חיזבאללה בשנים האחרונות ערערנו במו ידינו את האמינות ההרתעתית שלנו, כך שהמצב הקיים הוא תוצאה של משגי עבר ודווקא עכשיו נוצר יסוד לשינוי.
במשך שנים, מאז 1992, הענקנו חסינות בפועל למנהיגי חיזבאללה, נמנענו בעקביות מפגיעה במוקדי הכוח האמיתיים של הארגון, ובמאי 2000 ברחנו כנשוכי-נחש מדרום לבנון, בנסיבות משפילות, ותוך כדי הפקרת בעלי-בריתנו באותו אזור. הגם שעקרון הנסיגה החד-צדדית היה מוצדק, דרך ביצועו הייתה מהלומה קשה ליוקרתה ולמעמדה של מדינת ישראל, ובגינה הפכה העסקה הנוכחית לבלתי-נמנעת. במצב העניינים הקיים, מדינת ישראל חייבת, עם כל הצער שבדבר, להתאים את עצמה לדרישות חיזבאללה, אלא אם כן תחליט על אסטרטגיה חדשה לחלוטין בנוגע לארגון זה, שבמוקדה מאבק יזום בו ובפטרוניו, סוריה ואיראן, כדי להביא להחלשתו.
מתנגדי העסקה אינם מציעים זאת, אולי משום שהם סבורים שדעת הקהל הישראלית אינה תומכת בכך. כאשר הם אינם מעלים חלופה סבירה ומציאותית לעסקה המתרקמת, ובכלל למדיניות הקיימת ביחס לחיזבאללה, הם מחלישים את תוקף טיעוניהם.
היתרון שבעסקה המוצעת הוא האפשרות לסגור תיק שמעיק עלינו זה שנים, ומקשה עלינו גיבוש מדיניות חדשה ביחס לחיזבאללה. כשהתיק הזה ייסגר, ייפתחו לנו אופציות חדשות, כולל אופציית המעקב היזום בחיזבאללה ובפטרוניו. גם מסיבה זו יש לברך על העסקה, אם כי בלב כבד, ולצפות שהמנהיגות הישראלית תתחיל כבר לתכנן את השלב הבא בעימות עם חיזבאללה, שהוא כנראה בלתי-נמנע.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
