שרון, דין וחשבון
גלעד שרון הרי לא מפחד מפלילים בגלל שקיבל יותר מדי כסף על שיטוט באינטרנט. אין בדבר כל עבירה, אם אין בצדו חשד שמדובר בטובת הנאה לאביו
החל מאתמול בערב, זו תהיה התמונה שתסמל את חקירת החשדות סביב משפחת שרון, דוד אפל ו"האי היווני": בנו של ראש הממשלה,
"הכלכלן המוצלח" שקיבל סכום דמיוני עבור איסוף חומר מהאינטרנט על הרגלי נופש של פנסיונרים, מחזיק את ידיו אזוקות באזיקים דמיוניים, ושואל את בן שיחו "בפנים?"
זהו מחזה מדהים. כשמביטים בו, ברור למה ביקש האזרח גלעד שרון להימנע מהסגרת החומר שברשותו לידי המשטרה בטענה של "זכות השתיקה". אבל אי אפשר שלא להתמרמר על קשי העורף של אביו, שאינו אזרח פרטי אלא איש הציבור מס' 1, ועדיין חושב שהציבור אינו זכאי לקבל מידיו דין וחשבון בעניין.
גלעד שרון הרי לא מפחד מפלילים בגלל שקיבל יותר מדי כסף על שיטוט באינטרנט. זה משותף לו ולהרבה מאוד אנשים בשנים האחרונות, ואף אחד מהם לא מזיע מפחד החוק. אין בדבר הזה כל עבירה, אם אין בצדו חשד שמדובר בטובת הנאה לאביו.
וסימני השאלה רק הולכים ומתרבים: מה בדיוק חיפש שרון הצעיר אצל "היועץ האסטרטגי" דוד ספקטור? מתי החל לחשוד שכדבריו, "אני רק קישוט" אצל אפל? ובעיקר, ממה מכל אלה היה מעורב אביו?
האב עצמו, כדרכו, שותק. שרון הוא ראש הממשלה הראשון שזכות השתיקה, כמעט בכל עניין, היא אבן היסוד של שלטונו. הוא מתמחה ביצירת ציפייה לפעמים הבודדות שבהן יואיל לומר משהו. אבל עכשיו התחושה היא שגם אם ידבר, זה יהיה כדי להסתיר ולא כדי לגלות.
כבר שבועות שמערכת מיומנת של ספין תקשורתי מפנה את תשומת הלב לנאומו הצפוי של שרון בשבוע הבא בכנס הרצליה. יגיד או לא יגיד "נסיגה חד-צדדית". יגיד או לא יגיד "פינוי התנחלויות". יציג תוכנית מדינית או לא יציג. אבל כל נאום שיישא שרון על אוזלת היד וחוסר המדיניות המאפיינים את שנות שלטונו, כל אלה עומדים מעתה בצל.
נאום הרצליה האמיתי של שרון, זה שלא יינשא בשבוע הבא, צריך להיות בנושא אחד לגמרי. במינוחים הזכורים מפרשת ווטרגייט, מדובר בשאלה מה ידע ראש הממשלה, מתי ידע זאת – ולמה הוא מבקש להסתיר זאת מאתנו. כל דיבור אחר, כל סיפור על "ויתורים כואבים" והעמדת פנים שמשהו באמת זז, יכול לחכות. כי אפילו יודיע שרון בשבוע הבא שהגיע לשלום עלי אדמות ומצא תרופה לאיידס, עדיין ייראה הכל כמסך עשן, מאחוריו עומדת השאיפה להינצל ממשפט.
הרינג אדום כחול-לבן
ועד שידבר ראש הממשלה ויחשוף את השלבים שלו בטיסה לשום מקום, ממשיכה בכל עוזה הפארסה של מה שהפך כבר מזמן לגרסה הישראלית הלאומית של מה שהאמריקנים מכנים "הרינג אדום": עניין שולי, חלקו מומצא וחלקו חסר חשיבות, שמשתמשים בו כדי להסיח את הדעת מהדברים החשובים באמת.
צה"ל, בתפקיד האומלל של משליט הסדר בארץ הבלגאן, הסתער אתמול על אוטובוס ריק וקרוואן משומש והעביר אותם ממקום למקום. מחר יפנה את אותם כלים ממקום אחר. מועצת יש"ע תשתדל לשמור על פנים רציניות בעודה זועקת חמס, הממשלה תשתדל שלא יתפקעו צלעותיה מצחוק בעודה מכריזה שבא לציון שלטון החוק. המלחמה, כמובן, תימשך בינתיים. העיקר שנמצא מי שהזיז את ההרינג האדום מגבעה לגבעה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
