הקלף המנצח

עיון במספר סיכסוכים בעלי עצימות נמוכה במהלך המאה ה-20 מצביע על כך שלא פעם הפך אירוע יחיד – אך בעל משמעות פוליטית, אסטרטגית או סמלית עמוקה – לנקודת מפנה מרכזית ששינתה באחת את כיוונו ובמהלכו של העימות כולו.

השאלה הנשאלת בעקבות לכידתו הדרמטית של סדאם חוסיין היא האם אירוע זה יהפוך לאירוע מעצב דומה, שיבשר את קיצה המתקרב של מלחמת הגרילה המתנהלת בעיראק – ובה בעת יבטיח גם את ניצחונו של הנשיא בוש בבחירות לנשיאות, העתידות להתקיים בעוד כשנה. מבחינתו האלקטורלית של הנשיא בוש, באה לכידתו של הנציג העיקרי והשנוא ביותר שעל פני ציר הרשע מוקדם מדי.

אין ספק שהאירוע יחזק בטווח הקצר, ובמידה ניכרת, את מעמדו הצולע של הנשיא ושל הממשל בדעת הקהל האמריקנית – אלא שעולה השאלה: איזה קלף מנצח נוסף ייוותר באמתחתו של בוש במרוצת 2004, שנת הבחירות לנשיאות, לאחר שהאפקט המיידי של סיפור ההצלחה הזה ישקע בהדרגה?

נראה שהקלף המנצח הנוסף עשוי להיגזר אף הוא מלכידתו של השליט העיראקי המודח, אם גם באופן עקיף. אם אכן תסתמן מעתה תפנית, ולו גם איטית ומדורגת, במאזן ההצלחות האמריקני בחזית העיראקית – עתידה תמורה זו להחליש, באופן ניכר, את מעמדם של המועמדים הדמוקרטים לנשיאות (כולל המועמד שייבחר בעקבות הפריימריס), שמתחו ביקורת נוקבת על הסתבכותו של הנשיא בעיראק.

בראשיתה של אופוזיציה זו ניצב כיום המושל לשעבר של ורמונט והמועמד הליברלי, הווארד דין, העלול להפוך עד מהרה לקורבן (פוליטי) נוסף של המלחמה בעיראק. זאת, נוכח האפשרות המסתמנת שבעקבות ה-13 בדצמבר יתגבש עוד יותר דימויו של הנשיא כמנהיג העומד בדיבורו והמקרין אפוא אמינות ונחרצות.

ואכן, מבחינה זו של עיצוב דיוקנו הציבורי של בוש כאישיות שאיננה נרתעת מאתגרים ומאיומים, והמגלמת במעשיה את מעמדה ההגמוני של ארה"ב במערכת הבינלאומית – דומה שהנשיא רשם לעצמו את נקודות הזכות שייתכן שיצעידו אותו, בניגוד לאביו, אל עבר תקופת כהונה שנייה בבית הלבן.

פרופ' אברהם בן צבי, מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ומומחה לפוליטיקה ולמדיניות החוץ האמריקנית