המורדים
לרגל חג החנוכה, ניסינו לסמן את המרידות הגדולות באינטרנט ובטכנולוגיה. יון יוהנסון מרד באולפני הסרטים, הקוד הפתוח בסגור, השפה העברית באנגלית, מורידי הקבצים בתאגידי הוליווד, כותבי הווירוסים בכולם. האם המורדים ינצחו?
לכאורה, חג החנוכה, המציין מרד דתי-תרבותי שהסתיים בהצלחה (זמנית) בשנת 164 לפני הספירה, קרוב יותר לגבעות הטרשים של יהודה ושומרון מאשר לטכנולוגיה מתקדמת. הלכה למעשה, כל מרד מחייב את נאמניו למידה של קנאות. מילון "רב מילים" מגדיר קנאות כך: "התלהבות עצומה לפעול למען משהו או נגד משהו". לרגל החג, ניסינו לאפיין את המרידות הגדולות בעולם הטכנולוגיה ובאינטרנט. כולן מובלות על ידי קנאים, מיעוטן על ידי פונדמנטליסטים.
מקימי האינטרנט נגד העולם הישן
האינטרנט היה התגשמות החלום הסייברפאנקי: רשת שבמקור תוכננה על ידי הפנטגון לצורך תקשורת מבוזרת במקרה של מלחמת אטום הפכה למרחב האנרכי הגדול בעולם, גן עדן פיראטי, חופשי מצנזורה, המעניק ליחידים כוח מול המוסדות המדכאים: ממשלות, תאגידים ואמצעי התקשורת ההמוניים. הנצחון יושג בכוח המקלדת.
סטיבן לוי מתאר את החזון האוטופי בספרו מ-1984, "האקרים: גיבורי מהפכת המיחשוב" (שהשיקה למהפכת האינטרנט):
- על הגישה למחשבים להיות בלתי מוגבלת ומוחלטת.
- כל המידע צריך להיות חופשי.
- אסור לבטוח ברשויות – יש לקדם את הביזור.
- אפשר ליצור אמנות ויופי במחשב.
- מחשבים יכולים לשנות את חייכם לחיוב.
אלה עקרונות מופרכים בחלקם - האינטרנט הולך ומתרחק מהאתוס הכמו אמריקני "ארצם של החופשיים" ומתקרב בצעדים מבהילים לארצות הברית של אמריקה בנוסח ג'ורג' בוש הבן – רשת ללא פרטיות בשליטת תאגידים המפעילים אמצעי ציתות ופיקוח. עשרות מיליוני האנשים המשתמשים בה מדי יום עוד חשים כמו תיירים בארץ זרה ולא בכיף יזנקו אל תוך המטריקס.
ובכל זאת, הסייברפייס הוא חלל אמורפי שלא היה נתפש על ידי מרבית תושבי כדור הארץ לפני שני עשורים וכיום הוא מתקבל בטבעיות - רשת שבה חלומות ופנטזיות מקבלים צורה ממשית. הצלחת סרטים כמו המטריקס, מצועצעים ומקושקשים ככל שיהיו, מעידה כי דווקא רעיונות סייברפאנקיים-דיסוטופיים מחלחלים לזרם המרכזי, לא רק של אופנת מעילי עור ארוכים ושחורים. גם קדחת הקניות באתרי המכירות הפומביות משתלבת היטב בחזונו של ויליאם גיבסון.
האם המרד הצליח? יותר מעשור לאחר המצאת ה-WWW ושנתיים-שלוש בלבד לאחר ש"מומחים כלכליים" הביעו ספק באשר לעתיד האינטרנט, ברור לכל כי עולם בלתי מרושת אינו אפשרי עוד. אך איזה עולם זה? עולם של תאגידים חסרי פנים, ארגוני מידע מניפולטיביים ואפס פרטיות או עולם של חופש ביטוי, דמוקרטיה בו הלאומיות מיטשטשת והולכת? כנראה ששתי התשובות נכונות גם יחד.
מרד השפה העברית בשפה האנגלית
מחשבים לא מדברים עברית או ערבית – דוברי שפות אלה, הנכתבות מימין לשמאל, הם מיעוט באוקיינוס טכנולוגי של דוברי אנגלית. נקודת המוצא הזו היא הבסיס לחיים הקשים של המשתמשים בישראל, מורדים בעל כורחם. המצב היה חמור פי כמה לפני כמה שנים, יעיד כל מי שניסה לשלוח דואר אלקטרוני בעברית לחבר שמשתמש בתוכנת דואר נדירה או לצפות בעברית שבורה ורצוצה באתרי אינטרנט. רוב מכריע מבין משחקי המחשבים הנמכרים בישראל חסרי ממשק עברי וכך גם לגבי תוכנות גרפיקה ואנימיציה. העברית גם כמעט ופסחה לחלוטין על מחשבי המקינטוש, וחברי הכת הכמעט תמהונית הזו בישראל נאבקים לשיפור המצב, ללא הצלחה ניכרת.
אחד הפתרונות המקוריים הראוי לפרס "אנטי מחיקון", אם יחולק לממציאי טכנולוגיות חביבות שעוקפות בעיות שנוצרו על ידי טכנולוגיות אחרות, הוא העברית הוויזואלית, תקן לצפייה בעברית שגרם למערכת ההפעלה "לחשוב" שהטקסט העברי באתר הוא אנגלי ולהציג אותו כראוי, כל עוד מפתח האתר טרח לכתוב אותו הפוך.
מיליוני שקלים הושקעו בשנים האחרונים במיזמים שמטרתם לשפר את התמיכה בעברית במחשבים. זה לא היה קל. רק בחלוף שתיים-שלוש גרסאות של וורד הצליחה מיקרוסופט לאלף את מעבד התמלילים להציג את המקף ב"בית-הספר" או ב"03-3333333" במקומו.
המעבר הגורף של אתרי אינטרנט ישראלים לפיתוח בעברית תקנית (לוגית) והתמיכה של מיקרוסופט בעברית באמצעות תקןUNICODE , הקובע איך לייצג אותיות עבריות במחשבים (יחד עם שפות רבות אחרות) פתר חלק גדול מהבעיות אך העובדה כי העברית והערבית מתעקשות להיכתב מימין לשמאל, ומשפטים בה עשויים להכיל גם לועזית ומספרים, מוסיפה להקשות את חיינו.
בעוד שהמרד הטכנולוגי עשוי להצליח, ייתכן ויתברר כי רוב המשתמשים "יתייוונו" מרצונם. אם אנשים אינם מעוניינים לכתוב בשפתם לא יועילו כלים טכנולוגיים המאפשרים להם לעשות כן. בשנים האחרונות חדרו מלים אנגליות לשפה העברית, בחסות האינטרנט וההיי טק. לחברת הכבלים המאוחדת קוראים HOT, ליופלה יש "דאבל קרים", כדי לרענן את דף האינטרנט אנחנו "מרפרשים", רשת החנויות "מתאים לי" הפכה ל-ML ועוד (לכל המגיבים באשר הם: אנחנו יודעים ומתוודים, גם ynet זה באנגלית).
יון יוהנסון נגד אולפני הסרטים
אם יבוטל אי פעם חוק זכויות היוצרים האמריקני, "דיגיטל מילניום", הקובע מגבלות חמורות על האפשרות לעקוף אמצעים נגד העתקה בתוכנה וחומרה, ניתן יהיה לזקוף חלק מההישג לנער נורבגי שהיה בן 15 בלבד כאשר פיתח את תוכנת DeCSS, העוקפת את המנגנונים נגד העתקה בכותרי DVD.
כאשר היה בן 16 פשטו שוטרי מפלג עבירות המחשב של נורבגיה על ביתו ועצרו אותו בחשד כי "פרץ למערכת טכנולוגית". יוהנסון נעצר וזוכה לאחר שהתוכנה שפיתח הופצה באלפי עותקים באינטרנט ומאז הופיעו גרסאות מתקדמות יותר.
יוהנסון אינו פיראט (על אף שאחד השימושים של התוכנה שפיתח הוא לצורך העתקת כותרי DVD). לטענתו בבית המשפט, ה-DeCSS מיועדת לנגן סרטי DVD שנרכשו כחוק במחשבים שפועלים עם מערכת ההפעלה לינוקס – פלטפורמה שתעשיית הסרטים לא תמכה בה. טענה דומה העלה המתכנת דמיטרי סקליירוב, שנעצר בארה"ב לאחר שפיתח תוכנה העוקפת את מנגנוני האבטחה בתוכנת הספרים הדיגיטליים של אדובי.
בית המשפט בנורבגיה פסק בעניין יוהנסון, כי הצרכנים זכאים להשתמש בכותרי DVD שרכשו כחוק, גם בדרכים שאולפני הסרטים לא צפו מראש, כולל האפשרות לפענח את ההצפנה ששולבה בסרטים (אולפני הסרטים ערערו). התאגידים לא ויתרו ויזמו הצעות חוק שיאפשרו להם לשלב טכנולוגיות נגד העתקות פיראטיות בכל מחשב, נגן מוזיקה, טלוויזיה דיגיטלית וקונוסלת משחקים. במקביל, חברות המוזיקה תובעות מאות משתמשים בתוכנות שיתוף קבצים, ומנהלות מאבק בספקי אינטרנט המסרבים למסור להן את פרטי הגולשים החשודים בביצוע עבירות.
המערכה היא על שליטה - כאשר רוממות שלטון החוק והמלחמה בפיראטיות בפיהם, תאגידי הבידור מעונינים לשלוט בטכנולוגיה ובדרכי הפצתה ודבקים בפרשנות מצומצמת של חוק זכויות היוצרים, המקדש את זכות הקניין על פני אינטרסים ציבוריים וערכים כמו חופש ביטוי ועידוד היצירה, במטרה לסייע בבניית הידע האנושי באמצעות רב שיח מתמשך, בו שותפים היוצרים והציבור. המרד הזה עשוי להסתיים בהצלחה ללא צורך בנסים. המורדים הם רבים מול מעטים (גם אם עשירים).
הקוד הפתוח נגד הקוד הסגור
המרד של אנשי הקוד הפתוח קצת דומה לדוגמה הקודמת אך לא זהה. תנועת הקוד הפתוח שימרה מעט מאוד מהאידיאלים האנטי המסחריים של תנועת התוכנה החופשית (FSF).
הקוד הפתוח מציע מודל עסקי שונה לפיתוח תוכנה, לפיו קוד המקור של התוכנה זמין לכל מי שמעוניין לבצע בו שינויים, בתנאי שכל הקהילה תהנה מהם. המשתמשים יכולים לקבל את התוכנה חינם אך אם יבקשו ליהנות מתיעוד, תמיכה טכנית ושירותים נוספים הם יתבקשו לשלם. שיטה זו, המכונה על ידי המפתח אריק ריימונד "מודל הבזאר", מנוגדת למודל הקתדרלה של הקוד הסגור (בינארי), לפיו הקוד הוא קנייני ובלתי נגיש, ואינו ניתן להפצה חוזרת.
ריימונד טוען כי הבזאר הגדול והסואן המשלב מטרות וגישות שונות טבעי יותר לאינטרנט, וביכולתו להביא אל העולם תוכנות יציבות יותר באמצעות פרויקטים המשותפים ליחידים, ארגונים ובתי עסק. התנופה של מערכת ההפעלה לינוקס על גבי שרתים, הצמיחה של חבילת האופן אופיס כתחליף לאופיס של מיקרוסופט במגזר הציבורי באסיה ובאירופה, ותשתית האינטרנט עצמה (המבוססת על פרוטוקולים פתוחים) מוכיחות כי ייתכן שהצדק אתו. כאשר מיקרוסופט רואה בקוד הפתוח איום (למרות שגישה זו לוקה בהבנת תפישת הקוד הפתוח), מאמצת בהדרגה טרמינלוגיה כמו פתוחה ומאיימת כי תאלץ להוריד מחירים, ברור כי למרד הזה סיכויים כלל לא רעים להצליח.
כותבי הווירוסים נגד כל העולם
מה מביא מאות רבות של גולשים שחלקם מקושרים ביניהם באופן רופף להפיץ תוכנות זדוניות שמאמללות את חיים של מיליוני משתמשים ומעשירות את חברות האנטי וירוס? כותבי הווירוסים, ביחד עם משחיתי האתרים, מייצגים את הזרם הקיצוני ביותר מבין כל יורשי ההאקרים (אותם היפים-טכנולוגים המוזכרים בתחילת הכתבה). התשובה לשאלה היא שאיפה לכוח.
כותב וירוסים שקורא בעיתונים כי התוכנה שהפיץ גרמה לנזק של מיליארדי דולרים ופגעה במאות אלפי מחשבים חש שכרון כוח דומה לזה שיש בידיו של מנהיג מדינה, השולט על היבטים רבים בחיי היום יום של נתיניו. בניגוד למנהיגי מדינות, כותבי הווירוסים נהנים מאנונימיות ולרוב הם לא חייבים לשאת באחריות למעשיהם, יעיד מפיץ התולעת "בלאסטר", שעדיין מסתובב חופשי. לעתים המניע להפצת הווירוס הוא הורמונלי גרידא – מתבגרים המבקשים לנקום בעולם, אך על פי ההתפתחויות האחרונות, וירוסים עלולים לשמש את שולחיהם גם למימוש מטרות פוליטיות ומסחריות.
לפנייה לכתב/ת 
