קריירה שניה: התנדבות

בשבוע שעבר צוין במתנ"סים ובמרכזים הקהילתיים בארץ "שבוע ההתנדבות". מתברר שדווקא בימי מיתון אלה אזרחים רבים, בעיקר פורשים וכאלה שיצאו לפנסיה מוקדמת, מתנדבים תחת כל עץ רענן.

ב-60 מתנ"סים ברחבי הארץ פועלים כיום כ-3,500 מתנדבים בגיל פרישה, המשקיעים לטובת הקהילה את מיטב הידע והניסיון שצברו במהלך שנות עבודתם. הרעיון, אגב, נולד במשרד החינוך לפני כשלוש שנים, ומאז הוא לא מפסיק לצבור תאוצה.

"התרחבות הפערים החברתיים מעודדת יותר אנשים לצאת ולעזור, וגם למלא את שעות הפנאי שלהם בעשייה משמעותית", אומרת אורנית דקל, מנהלת של"מ (שירות לאומי למבוגר) בחברה למתנ"סים, המנצחת על נחשול ההתנדבות הזה.

יוסף פינצ'בסקי (51), תושב לוד, מצא את עצמו בשנת 97' ללא שגרת החיים המוכרת שהנהיגה עבורו העבודה בצה"ל במשך 20 שנה. "אחרי הפרישה החלטתי שאני מחפש עבודה בשטח. לא מוכן לחזור למשרד", הוא מספר. "שנה שלמה הגשתי קורות חיים, נרשמתי בחברות כוח-אדם וחיפשתי עבודה בעיתונים. לצערי, ברגע שנתקלים בשנת הלידה של המועמד אומרים לך: אתה אצלנו במאגר, נחזור אליך. וזה עצוב, כי אחרי 20 שנות שירות, הוותק, הניסיון וחוכמת החיים שצברתי יכולים בהחלט לסייע במקומות עבודה רבים".

פינצ'בסקי לא אמר נואש. כעבור זמן מה החל ללוות טיולים של בני-נוער, סטודנטים וגימלאים. "אלה היו שנתיים נפלאות. חזרתי אל הנוער שלנו, שוחחתי איתם המון, אבל הייתי המום מהבורות בכל הנושאים שקשורים לציונות, ארץ-ישראל, מורשת, סמלי המדינה".

מכאן הדרך אל לב הנוער היתה קצרה. פינצ'בסקי מתנדב מאז בבתי-ספר במודיעין ובלוד ומעביר שיעורי דמוקרטיה לתלמידים. בנוסף, הוא מוצא זמן לטפל בנוער פגוע נפש במועדונית של אנו"ש בלוד. "אין ספק שלשבת בבית ולהתחבט בשאלה למה לא מקבלים אותי לעבודה ולמה לא מתקשרים אליי זה הרבה פחות בריא מלצאת ולעשות. וכל אחד יכול", הוא מסכם.

תורמים ונתרמים

בחברה למתנ"סים מאמינים שמתנדבים הם אוכלוסייה שזקוקה לטיפוח. "מעבר למילוי שעות הפנאי אנחנו מציעים לפורשים גם מסגרת חברתית", אומרת דקל. "כך שהמתנדבים שלנו לומדים, עוברים קורסי העשרה והכשרה ומרחיבים את המעגל החברתי ואת מגוון הפעילויות שלהם".

חיים פלטנר (66), מגבעת שמואל, הוא דוגמה למי שרואה בהתנדבות אורח חיים. עד לפני כשנה וחצי היה הכתב הכלכלי של הערוץ הראשון בטלוויזיה. אחרי 32 שנים של דיווח יומיומי שוחק הוא יצא לגימלאות. היום הוא מחזיק בנוסחה המנצחת, עבורו לפחות.

"40 אחוז מזמני מוקדשים להתנדבות בנושאי תקשורת וכחבר בוגר של פגוע נפש מאיזור מגוריי. ביתר הזמן אני כותב באינטרנט ולעיתון כלכלי, ומרגיש כאילו לא יצאתי לפרישה מעולם", אומר פלטנר. "אצלנו במשפחה התנדבות היא עניין מסורתי. אנחנו מאמינים שמדובר בדרך חיים ולא בצו השעה בלבד".

ולבסוף, יש כאלה שההתנדבות ממלאת אצלם את הצורך להכיר את הצד השני של המתרס. "אחרי 32 שנים של שירות במשטרה ועבודה עם נוער עבריין, הייתי צריכה קצת רוגע. אני עובדת עם נוער פגוע, אבל הפעם מהצד שלא היה לי קשר אליו במשך השנים. זה מאוד מרגש לגלות שכל מה שהילדים האלה צריכים זה תשומת לב ואהבה. אני מאושרת שאני יכולה להעניק להם את זה", אומרת רות מזור (52), שמתנדבת גם בפרויקט "סב-גן" בגן טיפולי בכפר-יונה ומסייעת לריכוז פעילויות המתנדבים באיזור מגוריה. בזמן הפנוי שנותר לה היא עושה כושר, מבלה עם בתה ולומדת מחשוב ואינטרנט בקורס מטעם החברה למתנ"סים.