"ההחלטה לסרב עלתה לנו בייסורים"

בעקבות חשיפת המכתב עליו חתמו חיילי מילואים יוצאי סיירת מטכ"ל, ובו הם מסרבים לשרת בשטחים, מספר סמל ראשון במילואים אבנר ו', (27) לוחם בסיירת, מה הביא אותו לחתום על המכתב.

"מה דרוש לבן אדם, לחייל כמוני שהתגייס לצבא בשיא ההתלהבות והפטריוטיות, כדי לקום מהישיבה על הגדר, לצעוק 'המלך עירום', לעצור את סרט האימה בו אנו חיים?

שלושה וחצי מיליון בני אדם נמצאים חיים תחת כיבוש ואנחנו שותקים וטומנים את הראש בחול. הם חיים במרחק של 20 דקות בלבד מאיתנו, אבל אנחנו מודעים לטרגדיה שלהם רק כאשר מתפוצץ אוטובוס אצלנו.

מה שהוביל אותי להחלטה לסרב לשרת בשטחים, היתה התחושה שאני נותן יד למערכת שאיבדה את הכיוון. אני לא יוצא נגד היחידה, נגד החברים שלי או נגד המפקדים שלי, אלא נגד המערכת כולה, שאיבדה לחלוטין את הצפון.

בניגוד להרבה אנשים, אני אומר את הדברים הן מנקודת מבט של לוחם והן כאזרח שראה בפועל את העוול היומיומי שנגרם לפלסטינים בשטחים. ראיתי כיצד מתנחלים משתוללים ועוקרים עצי זית. ראיתי את החקלאי הזקן שבוכה על המטע ההרוס שלו, מול חיילים בני 19. ראיתי פלסטינים בני 40 עם ילדים שלא יכולים לעבור במחסום.

אני לא מאשים את החייל האינדיבידואלי במחסום. אני מאשים את המערכת. אנשים במדינה הפכו להיות אוטומטים, בובות על חוט שמסוממות על ידי ההבל השלטוני.

אנחנו למעשה צועקים עכשיו: 'מרמים אותנו. זה לא יכול להימשך כך'. זו התעוררות שמגיעה לא ממקום עייף, נהנתני או בורגני, אלא מהבנה שאני חלק ממדינה בלתי מוסרית שמבצעת דברים איומים ואחר כך תמהה מדוע היא בעיצומה של קטסטרופת שכול ומצוקה כלכלית.

אני יודע שאנשים שוב ישתמשו בכל הקלישאות החבוטות ויגידו שאני מעניק לפלסטינים נשק במאבק שלהם, שאני פוגע בחוסן של החברה בישראל ושאני משתמש בשם של היחידה למטרה פוליטית.

אבל אותי לא מעניין מה הפלסטינים יחשבו עליי או על ישראל בעקבות המכתב הזה. מעניין אותי מה יגידו לעצמם הישראלים שיקראו את הדברים האלה. מה יגידו לעצמם המילואימניק, הג'ובניק, החרדי או אם לילדים - רגע לפני שאנחנו מתדרדרים לתהום. 

ההחלטה לסרב לא באה בקלות. היא עלתה ועולה לנו בייסורים רבים. כולנו יודעים שנשלם על כך מחיר כבד, וכבר היום התחלנו לספוג אש מכל כיוון. אבל מגיעה נקודה בחיים שצריך פשוט לשים את הדברים על השולחן ולומר "עד כאן".

אין ספק שמכתב הטייסים היווה זרז להחלטה שלנו. הצבא, לדעתי, פשוט מאבד את חייליו. האמון במערכת השלטונית עבור אזרחים רבים הופך לאפסי. רוב האנשים יושבים בבית ומחכים לנס, חושבים שהמציאות המזעזעת במדינה תשתנה כבמעשה קסם, שתבוא ישועה מלמעלה.

כולם יודעים שיש תופעה רחבת היקף של השתמטות מהצבא, כי לאנשים נמאס לקחת חלק במצעד האיוולת הזה. אנשים יורדים מהארץ ולא מאמינים שהמדינה תתקיים עוד 20 שנה. כולם נמצאים בחרדה קיומית אדירה וחיים על כדורי הרגעה ותוכניות טלוויזיה.

הבלונים המדיניים שמופרחים לאחרונה באוויר, כמו יוזמת ז'נווה, הצהרת אולמרט והתוכנית של שרון הם רק ביטוי לוואקום שבו נמצאת המדינה. מתוך אובדן הדרך הזה, מתוך היעדר המוסר והצדק, מגיעה הקריאה הנואשת שלנו".