ספישל חורף: כל הפתרונות לכאבי המפרקים
רק ירדו כמה טיפות והכאבים מכים בנו שוב, במפרקים. הסובלים העיקריים הם מבוגרים, אבל פגיעות בסחוס לא מדלגות גם על הצעירים. יותר ממאה מחלות ראומטיות רשומות בספרים. לרובן הגדול אין מרפא, והשוק מגיב, כצפוי, באינספור הצעות להתמודדות עם הכאבים. החלטנו לעשות קצת סדר בעניינים
| אוסטיאופתיה |  | ים המלח | | טיפול במגנטים | | כירופרקטיקה |
| ||||||
| לייזר נמוך עוצמה | | רפואה סינית וצמחי מרפא | | הומוטוקסיקולוגיה | | הפתרון התזונתי |
| ||||||
| תוספי מזון | | | | | | |
עונת הגשמים רק החלה, ואם אתם בני חמישים, אז יש לכם מפרק כואב. כאבי מפרקים הם ממבשרי החורף חיינו. הכאבים נגרמים עקב פגיעה ושחיקה של סחוס, אולם גיל אינו הגורם היחיד, וכעשרה אחוזים מכלל האוכלוסיה סובלים מתסמינים ראומטיים שדורשים התייחסות רפואית. בקרב שכבת הגיל המבוגרת (65 פלוס), יזדקקו לה קרוב לעשרים אחוז, כשהנשים הן הנפגעות העיקריות.
מדע הרפואה סיווג למעלה ממאה מחלות ראומטיות - וכמספר המחלות, כך גם מספר שיטות הטיפול. שפע השיטות אומנם מאפשר לכל סובל למצוא את הדרך המתאימה לו, אבל יחד עם זאת מבלבל את החולה, ומעיד על כך שלמעשה לרוב המחלות אין כיום מרפא.
צווארה הענוג של נערת הגומי
רוב המחלות הראומטיות אינן דלקתיות. לעתים רחוקות תופיע דלקת קלה באופן משני, גם עקב שחיקת הסחוס, אולם עיקר הבעיה, למשל בשכיחה שבמחלות המפרקים, האוסטיאוארתריטיס, הוא בניוון הסחוס.
שכיחות המחלה עולה עם הגיל, כיוון שסחוס מבוגר מאבד מגמישותו, והרכבו נעשה שונה משל סחוס צעיר, חיוני ובריא (אגב, השחיקה עצמה אינה גורמת לדלקת).
המפרקים נושאי המשקל (כמו הברכיים והירכיים) יהיו הנפגעים העיקריים מהבליה, ואצל אנשים בעלי עודף משקל יש סבירות גבוהה לפגיעה בהם.
באופן מפתיע, הקרסוליים כמעט ולא נפגעים, אבל מי שיאמצו אותם בכל זאת באופן ניכר (למשל רקדנים) עלולים להינזק, כיוון ששימוש יתר ולחץ על אזור מסוים גורמים לבלאי של הסחוס ולנזק עתידי. כך עשויים אנשי המחשבים לפתח פגיעה באצבעות הידיים.
אם החלטת על קריירה של נערת גומי - עבודה שבה טווח התנועה גדול מהרגיל - סיכוייך להיפגע בגיל מבוגר מאוסטיאוארתריטיס גדולים משל מאלפת הפילים, משום שגם להגדלת טווח התנועה מעבר לכוונותיו המקוריות של בורא העולם יש מחיר מסוים.
פרופ' דן כספי, ממלא מקום מנהל המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי סוראסקי תל אביב, מרצה בבית הספר לרפואה ויו"ר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה, מסביר שמעבר לבליה הטבעית, קיימות נטיות גנטיות, וכן גורמים רבים שמהווים טריגר למחלות ראומטיות. וירוסים או מיקרואורגניזמים אחרים עשויים להוות גורם מעורר למחלות דלקתיות, כשהמערכת החיסונית שנלחמת בהם טועה, ותוקפת גם את הגוף עצמו (ובמקרה זה, את המפרק), מסיבה שעדיין לא ידועה למדע. גם חומרים רעילים עשויים לעודד התפרצות של מחלת מפרקים (כימיקלים שונים, כממיסים אורגניים, בסוגים מסוימים של אנטיביוטיקה ובהורמוני מין).
המנגנון האוטואימוני (תפקוד לקוי של המערכת החיסונית) משתתף ברוב המחלות הדלקתיות, שבדרך כלל מתרחשות בסינוביה - הרקמה המצפה את קופסית המפרק מבחוץ ואת הפרקים מבפנים, עד לסחוס.
מחלות ראומטיות אינן תורשתיות, אך אנשים בעלי מבנה גנטי מסוים נוטים לחלות בהן יותר מאחרים. גם בעלי הנטיה, אגב, לא יפתחו את המחלה בלי מאיץ חיצוני, כמו אקלים, מצב נפשי מסוים, וירוסים, חיידקים וכו', שיפתח אצלם תהליך שסופו בדלקת מפרקים.
הטיפול בתרופות נועד לשכך כאבים ולטפל בדלקת, במקרה שבו מדובר במחלה דלקתית. ההישג הגדול של הטיפול התרופתי אינו בריפוי המחלה, כי אם בהפוגה בכאבים ועיכוב התפתחות המחלה.
בעבר הלא רחוק נקטו הראומטולוגים בטיפולים תרופתיים קלים, שהלכו ונעשו אגרסיביים יותר ככל שהתגברה המחלה. אולם בעקבות מחקרים ומעקבים שגילו נזקים בלתי הפיכים כבר בשלב המוקדם של המחלה השתנתה התפיסה, וכיום מטפלים הרופאים במשלבים תרופתיים בשלבים מוקדמים יותר.
השינוי בתפיסת הטיפול התרופתי הביא גם לפיתוחן של תרופות חדשות. בעבר נטו לתת לחולים ראומטיים תרופות למחלות אחרות, שנמצאו מתאימות לדלקות מפרקים באקראי. היום מנסים לפתח תרופות ספציפיות, המתאימות להבנה העכשווית של מנגנוני הדלקת.
חלק מהתרופות שבשימוש נפוץ עדיין מכילות סטרואידים, ולכן נוטים לרשום אותן במינון נמוך, ורק במקרים נחוצים.
השפעות הסטרואידים לטווח הקצר הן השמנה, הגברה של נטיה ליתר לחץ דם, סוכרת, ולעתים נדירות גם דימומים במערכת העיכול ובכליות. בטווח הארוך סטרואידים מחישים את תהליכי בריחת הסידן והיחלשות השלד.
בלי סטרואידים
תרופות אחרות (כמו וולטרן, נקסין ואחרות) זכו לשם הכללי "נוגדי דלקת בלתי סטרואידליים", כיוון שתכונתן העיקרית והמשותפת היא שאינן מכילות סטרואידים. עם זאת, יש להן תופעת לוואי של פגיעה (לעתים חמורה), בדמות כיבי קיבה.
דור חדש של תרופות ללא סטרואידים הן התרופת "הממוקדות" יותר, שפעולתן מתמקדת באזורי הדלקת (כמו ויוקס וסלברה). התרופות, כך נטען, פוגעות פחות במערכת העיכול, ורק נקווה שהעתיד לא יגלה שיש להן תופעות לוואי אחרות.
פרופ' אברהם וינברגר, מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים בילינסון ומנהל המרפאה הראומטולוגית בבית החולים מעייני הישועה, מספר על הטיפול הביולוגי - תרופות שחוסמות את פעילות הציטיקונים (חלבונים המופרשים מתאים לבנים, האחראים להיווצרות התהליך הדלקתי). הטיפולים ניתנים באחרונה גם דרך סל הבריאות, ופרופ' וינברגר טוען: "ההשפעה דרמטית". התרופות, אנברל ורמיקד, ניתנות בעירוי, אחת לכמה שבועות, וגם פרופ' שאול סוקניק, מנהל המחלקה לרפואה פנימית בבית החולים סורוקה בבאר שבע, מומחה למחלות פנימיות וראומטיות, מציין שהן מאוד יעילות. הרמיקד אף מביאה להפוגה במחלה במשך מספר שנים. עם זאת, גם תרופות אלו אינן משוחררות לחלוטין מסכנות כמו זיהום וסיבוכים, ובמיוחד אם מדובר בחולה במחלה זיהומית, שהתרופה עלולה להגבירה.
כמה תרופות ששימשו לטיפול במחלות סרטניות (כמו מטוטרקסט, ציטוקסן ואחרות) נתגלו כמועילות גם לדלקות מפרקים. תופעות לוואי אפשריות שלהן יכולות להיות בחילות כתוצאה מגירוי במערכת העיכול, הפרעות בתפקודי הכבד, נשירת שיער ודיכוי לשד העצם. כמו כן קיימות גם התרופות הוותיקות, כמו זריקות מלחי זהב, שכשמן כן הן, מכילות זהב, ובין תופעות הלוואי שלהן פריחות, דיכוי לשד העצם ופגיעות בכליות ובמערכת העיכול.
מגדלי הסחוס
סחוס הוא מרכיב מרכזי במפרקים, וכמעט בכל המחלות הללו הוא הנפגע העיקרי. האם ניתן לשקם אותו?
אחד הטיפולים למצבים לא דלקתיים של שחיקת סחוס הוא הזרקת חומצה היאלורונית למפרקים. החומצה ההיאלורונית הופקה בעבר הלא רחוק מכרבולות תרנגולים, אולם בשנים האחרונות הצליחו לפתח תכשיר דומה בהנדסה גנטית (בעזרת בקטריות מהונדסות וחרוצות), לשמחתם הרבה של בעלי הכנף.
פרופ' צבי נבו, ראש החוג לביוכימיה קלינית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בחקר רקמות חיבור, סחוס ועצם, מסביר שהחומצה ההיאלורונית היא מרכיב חשוב בנוזל המפרקי של הברך, אולם מסייג ומדגיש שהטענה שההזרקה גורמת לריפוי ובניית סחוס דורשת עדיין אסמכתות מדעיות. עם זאת, ברור שהטיפול עשוי להקל על סימפטומים חריפים של הדלקת, ואולי אף לדחות את הצורך בהתערבות ניתוחית.
פריצת דרך שנרשמה באחרונה, ואולי תשנה את פני הטיפול במחלות פרקים בעתיד, משתמשת בכושרם של תאים עובריים לשיקום ובניית רקמה חדשה.
לתאי סחוס בוגרים אין כמעט כושר חידוש ותיקון. לעומתם, לתאים עובריים, מכל הרקמות, יש יכולת עצומה לריפוי מהיר, יעיל וחסר צלקת. אבל הם מתמעטים במהירות אחרי הלידה. ממאגר ראשוני זה של תאים נשאר רק קומץ במח העצם ובהיקף קצוות העצמות הארוכות, וככל שעולה הגיל הם הולכים ומתמעטים.
בעולם ובארץ מנסים לשנות הגבלה טבעית זו של הגוף לתיקון עצמי של הסחוס, על ידי שימוש בתאים מתרביות סחוס, המתקבלות מדגימות ביופסיה זעירות של סחוס הנלקחות מהחולה. במעבדותיהם של פרופ' צבי נבו וד"ר דרור רובינסון באוניברסיטת תל אביב (בשיתוף פעולה הדוק עם המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי אסף הרופא בראשות פרופ' נחום הלפרין) הניבו המחקרים שיטה טיפולית חדשנית.
שיטה זו מבוצעת ברוב המרכזים הרפואיים בארץ, ועד היום בוצעו בארץ כחמישים השתלות סחוס, ובעולם כ-3,000, עם אחוזי הצלחה זהים של למעלה מ-85 אחוז.
לדאבוננו, השתלות הסחוס מתאימות נכון להיום רק לפגיעות טראומטיות ממוקדות, ולחולים מתחת לגיל שישים, שמשקלם אינו גבוה.
נראה שיחלוף זמן עד שנוכל כולנו לבטל את השפעות חוקי הכבידה, החיכוך והזמן, וליהנות מהחלפה פשוטה של סחוס וחיים ארוכים ומלאי תנועה. עד אז עומדים לרשותנו טיפולים רבים שיכולים לצמצם את היקף הפגיעה, ולא פחות מכך, את הסבל הכרוך במחלה.
הטיפולים רבים מאוד, וקשה להקיף את כולם, כמו גם לשפוט את מידת יעילותם לגבי כל חולה וחולה. כדי להימנע מכאבים, כדאי להיעזר בהמלצותיהן והפניותיהן של קופות החולים. כל הקופות מפנות היום את מבוטחיהן למטפלים קונבנציונליים ואלטרנטיביים הנתונים לפיקוחן, והשירות שלהן ימנע את האפשרות שתיפלו לידיהם של שרלטנים.
אוסטיאופתיה
מעסים, בעדינות
חזור למעלהאוסטיאופתיה היא גישה טיפולית הטוענת להשפעות גומלין בין מערכת השלד והשרירים ובין תפקוד שאר איברי הגוף. האוסטאופתית ענת שיינמן אומרת שהטיפול טוב למחלות לא דלקתיות, ואילו במחלות דלקתיות כדאי לשלבו עם טיפול תזונתי והומיאופתי, עם טיפול בצמחי מרפא וגם עם תרופות רגילות.
הפיזיותרפיסטים המטפלים בשיטה מסבירים כי קיים רתמוס קבוע של זרימת נוזל המוח וחוט השדרה, המניע את המערכת הקרומית שלהם. טראומה גופנית או נפשית עלולה להזיק לאותה מעטפת ולגרום לבעיות בתפקוד התנועתי (וגם בזה החושי, הרגשי, ואפילו האינטלקטואלי).
האבחון מתבצע על ידי מישוש, והטיפול עצמו הוא בעיסוי עדין. המטפל מניע בתנועות רכות מאוד את כל מפרקי הגוף, כולל הגולגולת (שבה יש, מסתבר, 26 מפרקים), ובכך משחרר חסימות ומאפשר תנועה חופשית של נוזל המוח ועמוד השדרה. יתרון הטיפול הוא בעיקר בעדינות התנועה, שמאפשרת טיפול גם במצבים קשים של דלקת, בהם אסור להניע את המפרק.
ים המלח
לפחות לשלושה שבועות
חזור למעלהבין הטיפולים המקובלים על הרופאים שמור מקום של כבוד גם לים המלח. פרופ' שאול סוקניק הוא מומחה לטיפולים אלה, ומאמצע שנות השמונים ערך הצוות שלו עשרות מחקרים, שבכולם הוכח שטיפולי ים המלח מעניקים הקלה משמעותית בכל סוגי המחלות.
"מה שעוזר הם הלחץ הברומטרי הגבוה, הלחות הנמוכה והטמפרטורה האחידה", אומר פרופ' סוקניק. "אלה תנאים אופטימליים לחולים. גם מי ים המלח, המלוחים פי 10 ממי ים, והבוץ המיוחד מסייעים, יחד עם מעיינות הגופרית". תקופת הטיפול האידיאלית, לדברי פרופ' סוקניק, היא בת שלושה שבועות, וככל שמשקיעים בו פחות ימים, כך יורדת היעילות.
טיפול במגנטים
מנסים להחזיר לאיזון
חזור למעלהכשמדובר בראומטיזם, נעשה שימוש גם בסגולות המגנטיות שיש לכאורה לגוף. פרופ' שמואל אדלשטיין, מומחה לכימיה ביולוגית, טוען ששדה מגנטי או טיפולי מגנט אחרים מסייעים לריפוי. התיאוריה היא שכולנו מגנטים קטנים, וכל תא בגוף הוא מגנט קטן עם קוטב חיובי ושלילי. כאשר הגוף בלחץ, קוטביות התא מתערערת, ובעת חשיפה לשדה מגנטי מחזירים את האיזון לקטבים ולגוף.
קיים טיפול באמצעות מגנטים בעלי שדה מגנטי קבוע, המונחים על מקומות של כאב, וטיפול בעזרת שדה מגנטי פועם, כלומר הפועל לסירוגין. ד"ר עקיבא זנבר, מנהל המכללה לרפואה טבעונית, מסביר שהמגנט מרחיב את נימי הדם ומגביר את יצירת כדוריות הדם הלבנות, הנלחמות בגופים זרים החודרים לגוף, וכך אפשר לשכך כאבים. טיפול מגנטי בלבד עוזר לדעתו רק במקרים קלים מאוד, והוא ממליץ על שילובו עם טיפולים נוספים.
כירופרקטיקה
התנועה לשחרור המחלה
חזור למעלהטיפול נוסף בראומטיזם הוא בעזרת תנועה. אורלי ינאי, מנהלת שירות פיזיותרפיה במרכז הרפואי סוראסקי תל אביב, מסבירה שהטיפול הפיזיותרפי עוזר לשמר את טווח התנועה במפרקים השונים, ולשפר את כוח השרירים סביב המפרק, ובכך גם מקל על הכאבים. רצוי לתרגל באופן קבוע, על פי תוכנית שנקבעת בהמלצת הרופא, וקופות החולים אכן כוללות זאת בסל הרפואי.
הנאה מיוחדת תוכלו לקבל בהידרותרפיה, כלומר טיפולי פיזיותרפיה במים. "הטמפרטורה בבריכה היא 33 מעלות", אומרת יערה ענסי, מרפאה בספורט טיפולי והידרותרפיה במרכז לרפואת ספורט במלון השרון. "גם למתקשים ביותר בתנועותיהם יש תחושה של הרפיה ושחרור. כשצפים פוחת הלחץ על המפרקים, נמנעים נזקים, והתנגדות המים גם תורמת לחיזוק השרירים, שמקילים על העומס במפרקים".
יציבה לקויה היא אחת הסיבות לשחיקת מפרקי עמוד השדרה, וכאן באים לעזרת החולה הכירופרקטורים. הכירופרקטיקה מתמקדת באזור עמוד השדרה. ד"ר יצחק בכר, כירופרקטור, מאתר את מקור ההפרעה והלחץ, ובעזרת לחיצות מסייע בשיפור התפקוד המכני ובהקלה על הכאבים. מטרת הטיפול היא להחזיר את טווח התנועה והתפקוד המלא למפרקים. לדברי ד"ר בכר, 95 אחוז מהפציינטים שלו אינם זקוקים יותר לתרופות אנטי דלקתיות לאחר הטיפול, שמסלק גם דלקות. בשנת 94' פרסם משרד הבריאות האמריקאי מדריך לכאבי גב, שבו צוין כי הטיפול היעיל ביותר לקשים שבהם הוא הטיפול הכירופרקטי.
לייזר נמוך עוצמה
שרלטנות או הקלה?
חזור למעלההטיפול בלייזר נמוך עוצמה נהנה מקידום מכירות אגרסיבי, אולם הוא שנוי במחלוקת. המטפלים בו טוענים שמשככי כאבים מטפלים בסימפטום (הכאב) ולא בסיבה, ויש להם תופעות לוואי, בעוד שבלייזר אין שום נזק, והוא מטפל בבעיה עצמה.
פרופ' שמואל אדלשטיין, המשמש כיועץ מדעי בחברת "מדיקל קוונט", המייצרת מכשיר שמיועד לטיפול במחלות מפרקים ומשלב לייזר, אינפרא אדום ושדות מגנטיים, טוען שהלייזר מגביר את ייצור האנרגיה בתא, מה שגורר הבראה מהירה יותר.
לדבריו, טיפול יומי בן 10-5 דקות, במשך שבועיים, אמור לסייע למטופל. "מעבר לכך, כל טיפול נוסף מטרתו היא כסף", הוא מוסיף.
ד"ר בן ציון שקליאר, מנהל היחידה לטיפול בכאב בבית החולים קפלן, מטפל באמצעות לייזר נמוך עוצמה בכאבים בפרקים הקטנים. לדעתו, הקרן יעילה רק עד לעומק של 7-5 סנטימטרים בגוף. לדבריו, בסוג זה של טיפול נעשה שימוש מאז שנת 1930, ויש הוכחות סטטיסיטיות לכך שבחלק מהמקרים היתה הקלה בכאב, בעיקר במקומות נקודתיים, כמו נקודה מסוימת במרפק שבה סובלים מכאבים בעיקר שחקני טניס. "פה במרפאות הכאב אנו לא פוסלים שום סוג טיפול שהוכיח את עצמו כיעיל", הוא אומר. "הטיפול בלייזר אינו יכול בשום אופן לרפא מחלה ראומטית, אך כשהוא ניתן לחולה המתאים, הוא מקל על הכאב".
לגבי ההסתייגויות מהטיפול בלייזר, ד"ר שקליאר מוסיף ש"יש הרבה טיפולים במרפאות כאב שאין הוכחה מחקרית ליעילותם והם עוזרים, בעוד שיש טיפולים קונבנציונליים שהוכחו כמועילים, ולמרות זאת אינם עוזרים לכל אחד".
לעומת המטפלים בלייזר, טוען עוזי שרון, פיזיקאי, ממציאו ומפתחו של הלייזר הרפואי המשמש כסכין ניתוח, שהשימוש הרפואי בלייזר נמוך עוצמה הוא הונאה בקנה מידה עולמי. "האור שלו אינו חודר אלא לשכבה דקה, ולא מגיע למרכזים שמשפיעים. מי שטוען שזה עוזר לו, זו השפעה פסיכולוגית בלבד", אומר שרון.
רפואה סינית וצמחי מרפא
דיקור ותמציות
חזור למעלהפרופ' משה שטרנפלד, מומחה לרפואה פנימית ורפואה סינית, דיקור ועשבי מרפא, אומר שכאבים ראומטיים נובעים בעיקר מלחות שחדרה לגוף, בנוסף ללחות הטבעית שלו. הרפואה הסינית מכירה בלחות חמה וקרה, ובהתאם לשוני ביניהן הכאבים משתנים.
הטיפול משולב עם דיקור, ולעתים עם צמחי מרפא, הניתנים בתה או בכמוסות. המטרה: לקרר או לייבש את הלחות. במהלך טיפול זה מפסיקים את השימוש בתרופות, ולדבריו, המחלה ניתנת לריפוי מלא.
גם ד"ר מאיר וינקלר, מומחה לרפואה פנימית וצמחי מרפא, מטפל במחלות מפרקים בעזרת צמחי מרפא. הטיפול נעשה על ידי מתן הרכבים של מיצוי שמונה עד עשרה צמחים, שפועלים יחד, כשמטרות הטיפול הן הפחתת רמת הדלקת וניקוי הגוף מגורמי הדלקת.
תמציות הצמחים פועלות לאורך זמן. לעתים די בהן, ולעתים יש לשלבן בטיפול תרופתי או ייעוץ תזונתי. לדברי ד"ר וינקלר, סיכום ממצאיהם של 19 מחקרים שנערכו בשנתיים האחרונות בארצות הברית הצביע על יכולת משמעותית של הורדת כאב והפחתת תופעות לוואי לעומת טיפולים רגילים.
הומוטוקסיקולוגיה
הגוף מרפא את עצמו
חזור למעלהמקורה של ההומוטוקסיקולוגיה בהומיאופתיה, אלא שהיא קרובה ממנה לרפואה הקונבנציונלית, ואינה שוללת טיפול תרופתי. המטרה היא סילוק הרעלים מהגוף, וד"ר דב לוין, רופא כללי והומוטוקסיקולוג, העובד ב"כוכב הבריאות", בית ספר לרפואה טבעית, אומר שהמטרה היא שהגוף ירפא את עצמו.
"במחלה מטפלים בחומרים הדומים לה", אומר ד"ר לוין. "ראשית, מאתרים את האיבר שיוצר את הבעיה ומטפלים בו. כל מחלות המפרקים עלולות לפגוע בכבד, ובעיקר בכליות, ולכן מתחילים בהן. הטיפול נעשה בחומר הלקוח מכבד, והטיפול מגרה את הכבד או הכליות, שתפקידם לסלק את הרעלים. אחר כך מוסיפים טיפול בחומר נוגד דלקת. אם החולה מטופל בתרופות, יורידו את מינוניהן בהדרגה, עד למידת הצורך".
ד"ר לוין מספר שמחקרים סטטיסטיים מורים על הצלחה טיפולית של 60 אחוז לערך, (אחוזי הצלחה הקרובים לאלו של הטיפול הקונבנציונלי), לעומת 40-20 אחוז בטיפולים לא קונבנציונליים אחרים.
הפתרון התזונתי
חזור למעלה
תאכלו בריא (ותזרקו את התרופות)
את עוצמתה של דלקת המפרקים אפשר להפחית גם בעזרת שימוש בתזונה מתאימה, וזאת במקרים מיוחדים ומצומצמים, ובמיוחד בחולים בעלי רקע אלרגי. פרופ' אברהם וינברגר מציין כי במקרים אלה שילוב של טיפול תרופתי, יחד עם הסרת מרכיבי מזון מסוימים מהתפריט, עשוי להפחית את עוצמת דלקת המפרקים, וכך גם שילובם של מאכלים המכילים חומצת שומן מסוג אומגה 3 (הנמצאת בדגי ים ובשמן דגים), שמדכאת את ייצור מחוללי דלקת המפרקים.
מי שמאס לחלוטין בתרופות הוא יצחק בן אורי, טבעוני ויועץ לתזונה קלינית והתעמלות רפואית. "לצערי הרב", אומר בן אורי, "לא באים אלי בשלב הראשון, וכשבאים לאחר הטיפול התרופתי הבעיה היא לתקן את נזקי התרופות. המחלה מתרפאת מעצמה כשמסלקים את הסיבות".
בן אורי הוא היום בן 74. בין גיל 20 ל30- היה חולה במחלה ראומטית. "רק בעזרת טבעונות, הפסקת תרופות והתעמלות יצאתי מזה, ומעבר לכך, אף טבעוני אינו סובל ממחלות ראומטיות".
לדבריו, מחלות מפרקים קיימות כמגפה רק בעולם המערבי, כשהגורמים הם עודף מזון ועודף רעלים. לפני כחמישים שנה, הוא טוען, הופיעו בספרי הרפואה ערכים של 4-0.3 כמינון הנכון לחומצת שתן (הגורמת למחלת גאוט), וכך גם נרשם בטופסי קופות החולים. היום, הערכים הנחשבים לנורמליים על פי הטפסים נעים בין 4 ל8.3-, "ובמקום להתריע על סכנה", הוא אומר, "משנים את הערכים".
ד"ר זנבר מתמחה בטיפול בבעיות ראומטיות. הוא מומחה למורפופסיכולוגיה - אבחון בעיות גוף ונפש דרך כפות הידיים - ובאוריקולותרפיה, שיטה סינית של אבחון וריפוי שיבושים ביוכימיים בגוף דרך אפרכסת האוזן.
במחלות ראומטיות מטפל ד"ר זנבר על פי גורמי המחלה. אם הם תזונתיים, הטיפול יהיה תזונתי טבעי, ובמחלות אוטואימוניות הוא מטפל בסילוק הרעלים מהגוף.
ד"ר זנבר מאמין שיש "הזמנה של מחלה", האדם מזמין מחלות באופן תת הכרתי, והמחלה פוגעת באיבר החלש בגוף. לדבריו, הטיפול במקרה זה הוא הקל ביותר - שילוב של טיפול תזונתי וסוגסטיבי: משכנעים את האדם שאינו חולה. נעזרים בדיקור בגולגולת או באוזן, וכן בהיפנוזה.
המוטו הוא "טיפול יחיד לעולם לא יצליח", וכל מטופל מקבל שילוב של כחמישה טיפולים, ובמקביל אסור לו לעשן, והוא צריך לשמור על תזונה טבעונית. "אם יקפיד רק על 60-50 אחוז ממה שצריך", אומר ד"ר זנבר, "הוא כבר שומר על בריאותו".
תוספי מזון
תעשיה ענפה, הישגים מועטים
חזור למעלהתוספים המשווקים באחרונה באגרסיביות כמחדשי סחוס או כמעודדים צמיחת סחוס חדש (בשונה מתוספים המכילים אומגה 3) שנויים במחלוקת. הם מכילים את חומרי הבניין של הסחוס (גלוקוזמין, כונדריוטין סולפט), ומצפים עדיין להוכחות חד משמעיות לא רק לבטיחותם, אלא גם ליעילותם בהאטת השחיקה והמרצת בניית הסחוס.
הכירופרקט ד"ר יצחק בכר טוען שלא ראה מעולם הבדלים משמעותיים בסחוס בעטיים. פרופ' ויינברגר אומר שמדובר במוצרים כימיים, ולא בתוספי מזון: "רק במספר קטן מאוד של מחקרים הוכחה יעילותם, וזאת רק במחלות לא דלקתיות של שפשוף הסחוס". פרופ' צבי נבו טוען: "מנסים לקחת חומרים מתוך שלל אבני היסוד המרכיבות את הסחוס, כמו סוכר אמיני מסולפט, כונדיריוטין סולפט, והופכים אותם לכמוסות של תוספי מזון, בהנחה שלא יעוכלו ויחדרו בדיוק לסחוס הפגוע. לדאבוננו, אין לכך עדיין סימוכין מדעיים, למרות דיווחי חולים ורופאים על הקלות באחוז ניכר מנוטלי התרופות".
לפנייה לכתב/ת 
20 אחוז מהנשים מעל גיל 65 יפגעו במחלה. דלקת פרקים
צילום: ניר יפה
דלקת פרקים. שכיחות המחלה עולה עם הגיל
צילום: ניר יפה
מומלצים
