העשירים מרוויחים פי 14 מהעניים

הפערים בין עשירים לעניים בישראל הולכים ומעמיקים. דו"ח חדש, שבדק את הפערים החברתיים במדינה, קובע: המיתון הקשה והירידה ברמת החיים לא השפיעו כלל על עשירי ישראל. להיפך. העשירים הפכו לעשירים יותר בשנה האחרונה. בתקופה הזו העמיקו גם הפערים בין אשכנזים למזרחיים ובין יהודים לערבים. המדינה, שהתחייבה במגילת העצמאות שלה לשוויון ולצדק בין אזרחיה, הופכת יותר ויותר לארץ של פערים, בחסות המדינה.

העשירון העליון: 41,835 שקל בחודש

העשירון העליון, בניגוד לשאר העשירונים, כלל לא הושפע מהמגמה הכלכלית במדינה. על פי הדו"ח השנתי של מרכז "אדווה", שחובר בידי ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, בעשירון העליון לא שמעו על הידוק החגורה, בוודאי לא על קיצוצים. בשעה שהעשירונים האחרים צנחו בהכנסותיהם, העשירון העליון הגדיל את הכנסותיו בכמעט 6 אחוזים משנת משנת 1990 ועד 2002.

ההכנסה החודשית הממוצעת של משפחה בעשירון העליון עמדה השנה על 41,835 שקלים ברוטו לעומת הכנסה חודשית ממוצעת של 3,108 שקלים ברוטו בעשירון התחתון - פחות משכר המינימום. העשירון העליון מרוויח פי 14 מהעשירון התחתון וגרף בשנת 2002 30% מסך כל ההכנסות בישראל. שני העשירונים העליונים יחדיו קיבלול כמעט מחצית מההכנסות בישראל.

המנהלים הבכירים בישראל המשיכו להתעשר גם בשנה שעברה. עלות שכרו של מנהל בכיר באחת מ-490 החברות הנסחרות בבורסה הגיעה בשנת 2002 ל-119 אלף שקלים בממוצע בחודש! עלות שכרו של כל אחד מ-100 המנהלים הבכירים ב-100 החברות הגדולות בבורסה עמדה על 243 אלף שקלים בממוצע בחודש - פי 36 משכר המינימום ופי 17 מהשכר הממוצע במשק. המדינה, מצידה, דואגת לפנק את העשירון העליון בהקלות מס שונות. כך, למשל, ירד המס על החברות בשנים האחרונות מ-61% ל-36%.

בשעה שהמנהלים הבכירים צוחקים כל הדרך לבנק, הישראלי הממוצע משתכר פחות מהממוצע. נתון מדהים: בשנת 2001 הרוב המוחלט של הישראלים, 72%, השתכרו שכר ממוצע או פחות ממנו. רובם המכריע השתכרו פחות מהשכר הממוצע. 30% מהישראלים, כמעט כל אזרח שלישי בישראל, הרוויחו שכר מינימום ומטה (כ-4,000 שקלים בחודש). עניי המדינה הפכו, על פי הדו"ח, לעניים יותר. ואליהם הצטרפו עוד אלפי משפחות. כל אדם חמישי בישראל וכל ילד רביעי חיו בשנת 2002 מתחת לקו העוני. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מספר העניים בישראל עמד על 1.3 מיליון איש, בהם 618 אלף ילדים. בשנה הקרובה, לפי הערכת הביטוח הלאומי, יגדל מספר העניים ל-1.37 מיליון.

ערביי ישראל מרוויחים חצי מהאשכנזים

ההבדל התהומי בהכנסות אזרחי המדינה משתקף גם בפערים ההולכים ומעמיקים בין אשכנזים, מזרחים וערבים. האשכנזים הם המרוויחים הגדולים במשק. אחריהם המזרחיים, ובתחתית הטבלה - ערביי ישראל. פער ההכנסות בין האשכנזים למזרחים הוא פי 1 וחצי, הפער בין אשכנזים לערבים הוא פי 2.

אי השוויון בהכנסות בולט גם בחלוקת ההכנסות בין גברים לנשים, פער נוסף שהעמיק בשנה האחרונה. שכר חודשי ממוצע של אישה היה קטן בשנת 2002 ב-61% משכר ממוצע של גבר. השכר הממוצע של הגברים עמד על 8,654 שקלים לחודש, ושכר הנשים הממוצע הסתכם ב-5,332 שקלים לחודש בלבד. בשנת 1990 הפער בין גברים לנשים היה קטן יותר - 57%.

מחברי הדו"ח מדגישים את אי השוויון שיוצרים הפערים המעמיקים. בתחום הבריאות, למשל, עולה כי בשנת 2002 הוציא העשירון העליון על בריאות פי 4 מהעשירון התחתון. העשירון הראשון והשני הוציאו כ-250 שקלים בחודש על בריאות, בעוד שהעשירון העליון הוציא 1,000 שקלים בחודש.

מחברי הדו"ח טוענים כי השחיקה במימון הממשלתי של סל שירותי הבריאות מגבירה את אי השוויון בנגישות לשירותי בריאות. כיום, לא כולם מסוגלים לשלם עבור התוספות הנדרשות. הצפי לעתיד: הבדלים ברמת הבריאות בין שכבות שונות באוכלוסייה. מי שיש לו יותר כסף - יקבל טיפול רפואי איכותי ויהיה בריא יותר.

הפערים נמשכים גם לעת זקנה. מהדו"ח עולה כי רק 60% מהשכירים במשק מבוטחים בביטוח פנסיה. בהעדר ביטוח פנסיה חובה, יילך הפער ויתרחב. מי שהכנסתו גדולה יותר, ישיג פנסיה עם תנאים מצוינים, אבל לרבים אחרים לא תהיה פנסיה כלל. המגמה ניכרת כבר עכשיו בהפרשות לפנסיה. כך, למשל, שני העשירונים התחתונים הפרישו בממוצע בשנת 2002 265 שקלים בלבד מדי חודש לפנסיה; שני העשירונים העליונים הפרישו בממוצע 676 שקל בחודש, פי 2 וחצי יותר מהעשירונים התחתונים.

עיירות הפיתוח: פערים בולטים בחינוך

הפגיעה הממשלתית ברשת הביטחון הסוציאלי בישראל, מזהירים מחברי הדו"ח, "תגביר את העוני וחוסר האונים בקרב שליש מהאוכלוסייה בישראל המשתכר שכר מינימום".

הנפגעים העיקריים של מדיניות הממשלה הם מקבלי קצבת הבטחת הכנסה. הקיצוץ בקצבאות הוביל אותם לקצץ עשרות אחוזים בהוצאותיהם על אוכל, בריאות וחינוך ילדים.

הפערים ההולכים וגדלים בחינוך הם בין עשירים לעניים, בין יישובים מבוססים ליישובים 'עניים' ובין אשכנזים למזרחים ולערבים. אחד הכלים העיקריים להתמודד עם אי שוויון כזה הוא הענקת השכלה, בעיקר השכלה גבוהה, אבל מערכת החינוך הממלכתית בישראל - כך לפי הדו"ח - מעניקה השכלה באורח לא שוויוני. לא רק שהיא לא מצמצמת את אי השוויון, אלא אף מרחיבה אותו.

בשנת 2002 כ-54% מבני 17 לא השיגו תעודת בגרות. במילים אחרות, לחצי מבני הנוער בישראל אין תעודת בגרות. רובם לומדים ביישובים ערביים ובעיירות פיתוח. גם כאן הפערים בולטים: רק ארבעה אחוזים מתלמידי היישוב בית"ר עילית היו בשנת 2002 זכאים לבגרות, לעומת 85% הזכאים לבגרות בקריית טבעון ו-76% בגבעתיים.

גם בהשכלה האקדמאית הפערים מתרחבים. כל פונה חמישי לאוניברסיטאות נדחה בשל תעודת בגרות עם נתונים נמוכים. ביישוב ען מאהל נדחו 58% מהפונים. באבו סנאן נדחו 55%, בלוד נדחו כ-35% וברמלה נדחו 32% מהפונים. תושבי היישובים מעבר לקו הירוק, לעומת זאת, מתקבלים בקלות לאוניברסיטאות. למשל, רק כשישה אחוזים מהפונים, תושבי אפרת וקרני שומרון, לא התקבלו למוסדות להשכלה גבוהה.

ומהו אחוז הסטודנטים מכל יישוב הלומדים באוניברסיטאות? הממוצע הארצי עומד על שבעה אחוזים. המובילים - עומר (29%) ולהבים (25%). היישובים עם הכי פחות סטודנטים: רהט (2%), אום אל פחם ורמלה (2.5%), בני ברק ובית שמש (2.7%).

אי השוויון בהשכלה אינו רק בין היישובים, אלא גם בתוך היישובים עצמם - בין יהודים לערבים, גברים לנשים ואשכנזים למזרחים. הפער הגדול הוא בין אשכנזים למזרחים: כ-30% מהסטודנטים הם ילידי הארץ שהוריהם מזרחים מסתכם ב-16% בלבד. במילים אחרות, אחוז האשכנזים הלומדים באוניברסיטאות כפול מאחוז המזרחים.

התחזית ל-2004: הטבות לעשירון העליון

בתקופה כזאת, אומר ד"ר שלמה סבירסקי, העומד בראש מרכז "אדווה", מובן מאליו שיש ירידה בהכנסות וגידול במספר העניים. אבל זה לא כל כך מובן מאליו שבימים כאלה של מיתון, העשירים דווקא מתעשרים עוד יותר.

בעקבות ממצאי דו"ח הפערים החברתיים לשנת 2003, מפנה ד"ר סבירסקי אצבע מאשימה לעבר הממשלה. להערכתו, בשנת 2004 יחריף אי השוויון. "מצד אחד, הממשלה מעבירה לילדי העשירון העליון מיליארדי שקלים, באמצעות ההורדה במס הכנסה; מצד שני, היא מקצצת בשכר העובדים בדרגות השכר הבינוניות והנמוכות ובקצבאות המוסד לביטוח לאומי, פוגעת בפנסיה של העובדים, מטילה תשלומים על שירותי בריאות וחינוך ומקצצת בסיוע בדיור.

"הצעת התקציב לשנת 2004 נושאת בחובה גידול נוסף באי שוויון: אין בה בשורה בתחום התעסוקה, יש בה קיצוצים נוספים בחינוך, בבריאות, בשיכון וברווחה, ויש בה קרוב ל-5 מיליארד שקלים בהטבות מס, רובן לעשירון העליון".