ב- 1983 שב חיים קינצלר, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, לעיר הולדתו ראדום שבפולין. לפולין הגיע עם משלחת מישראל, שקיבלה אשרות כניסה לכבוד הטקס לציון 40 שנה למרד גטו ורשה. "רציתי לראות שוב את העיר בה נולדתי וגדלתי", אומר האיש, וכשהוא אומר "רציתי לראות", יש למילים האלה משמעות
מיוחדת. כי חיים קינצלר, 85, העומד בראש ארגון יוצאי ראדום, הוא עיוור.
קינצלר נפצע קשה במלחמת העצמאות, בדצמבר 1948, ואיבד את מאור עיניו, אבל המגבלה הזאת לא הפריעה מעולם לאיש הנמרץ והפעלתן הזה, שסירב להיכנע למהלומה שהנחית עליו הגורל. כשנסע לראדום, ביקש ממארחיו, אחדים מחבריו לספסל הלימודים בגימנסיה, לראות את בית-הקברות העתיק של העיר. "בקשתי התקבלה בצחוק על-ידי ידידי", הוא נזכר. "הם אמרו לי שאין כבר זכר מבית-הקברות, ושהשטח רחב-הידיים הפך למעשה למזבלה".
רק הבנים ידעו את הסוד
ב-1943, אחרי חיסול הגטאות בעיר, הוציאו הגרמנים את כל המצבות וסללו מהן מסלולי המראה בשדה-התעופה סאדקוב, סיפרו לו. משדה זה, שקיים עד היום, יצאו מטוסי ה"לופטוואפה" (חיל האוויר הגרמני) לתקיפות על ברית-המועצות. גם כביש הגישה לשדה-התעופה נסלל מרבבות המצבות שהוצאו מבית-הקברות היהודי.
אחד הפולנים, שהועסקו בהעברת המצבות, טומאש סטנישבסקי, גילה "יוזמה פרטית" והעביר לביתו 70 מהמצבות שנראו לו כיקרות וכחשובות ביותר, מתוך מחשבה שביום מן הימים יוכל למכור אותן בכסף רב. הוא איחסן אותן במחסן ליד ביתו, וכשהסתיימו המלחמה והכיבוש, סבר שעכשיו הגיעה השעה לעשות את הרווח המצופה.
אבל החישוב לא עלה יפה, משום שהשלטונות הקומוניסטיים של פולין באותם ימים חקקו חוק שאסר להחזיק רכוש בעל ערך היסטורי, ועל התושבים הוטל להחזירו למשרד לשמירה על העתיקות. סטנישבסקי, שחשש מהסתבכויות, לא גילה איפוא דבר על המצבות ורק ארבעת בניו היו בסוד העניינים.
קינצלר, שהזדעזע מהסיפורים של ידידיו בראדום, החליט בו-במקום שעליו לפעול להשבת השטח של בית-הקברות לבעלות יהודית ולהפוך אותו לאתר ראוי ומסודר. אבל עד שיכול היה לפעול באופן חופשי, נאלץ להמתין מספר שנים, עד 1989, כשתנועת סולידריות עלתה לשלטון והנשיא לך ולנסה הפך את ארצו לדמוקרטית יותר.
ב-1990 שב קינצלר לראדום, ונפגש, בין השאר, עם מושל המחוז וראש-העיר, כשהוא דורש מהם לנקות את השטח, להקים חומה מסביבו וגם להתקין בו אתר הנצחה. כשנאמר לו שהפרויקט כרוך בכספים רבים שאינם מצויים בקופות המחוז והעיר, פתח במסע שכנוע ובלחץ עולמי. ביומון בשפה הפולנית, שהופיע אז בישראל, "נוביני-קוריר", פורסמה כתבה אותה הפיץ בכל הקהילות ברחבי תבל. הארגונים של יוצאי פולין בעולם פנו לשגרירות בארצם בדרישה לפעול למען בית-הקברות. המאמצים אכן נשאו פרי. לפני מספר שנים נוקה השטח, והוקמו סביבו חומה ואתרי הנצחה.
במהלך ביקוריו התכופים בראדום, אליה הגיע פעמיים-שלוש בשנה, נודע לקינצלר כי ברשותם של ארבעת האחים לבית סטנישבסקי 70 מצבות, אותן הוריש להם אביהם. הוא פנה אליהם וכעבור זמן קצר הודיעו לו כי הם מוכנים להחזיר את המצבות תמורת פיצוי הולם. "אבא הציל את המצבות תוך סיכון חייו", הסבירו הארבעה, בוני מצבות במקצועם, כמו אביהם. "הוא סיכן עצמו ואותנו הן בתקופת הכיבוש הגרמני והן תחת שלטון הקומוניסטים כדי להציל את המצבות", הוסיפו.
מוזיאון בתור בונוס
כך חלפו השנים. קינצלר לחץ בכל ביקור בראדום, גם על ראש העיר, לנקוט בצעדים להחזרת המצבות למקומן. "ארבעה ראשי עיר התחלפו מאז תריסר השנים בהן אני עוסק בנושא המצבות", סיפר לא מזמן במשרדי "בית ראדום" בתל-אביב, שם פגשתי בו בחברת שניים מפעילי הארגון, ראובן אדלר ("ההיסטוריון שלנו"), ש-90 שנותיו לא ניכרות עליו, ויהודה רוזנברג. "כולם רצו לעזור לנו", מדגיש קינצלר, "אבל רק ראש העיר הנוכחי הוא שהצליח לשכנע את האחים".
זביגנייב מרצ'ינקו - בסקי, גנרל משטרה בדימוס, שנבחר לפני מספר חודשים לתפקיד ראש העיר, הבטיח לקינצלר שיסדיר את העניין. ב-12 בספטמבר האחרון, 13 שנים אחרי שפתח קינצלר במבצע השבת המצבות, זימן ראש העיר פגישה מיוחדת עם האחים ועם קינצלר. שני הצדדים השמיעו את טיעוניהם, וראש העיר קבע שעל האחים להשיב את המצבות ללא כל תמורה.
וכך אמנם היה. המצבות שבו לבית-הקברות, ממנו נלקחו לפני 60 שנה, וראש העיר הדינמי הוסיף גם "בונוס". תמורת סכום סמלי של זלוטי אחד, כשקל בודד, העביר לבעלותו של קינצלר בניין רעוע בעיר העתיקה. "תשפצו את המבנה, והוא יהיה למוזיאון בו יוחזקו המצבות ובו תסופר גם ההיסטוריה של בית-הקברות", אמר.
עכשיו נותר לחיים קינצלר לגייס את הכספים עבור אותו מוזיאון. מי שמכיר את האיש המיוחד הזה, שלא הנכות הקשה וגם לא הגיל מהווים מכשולים בדרכו, יודע שגם במשימה זו הוא יצליח.
