שמונה בעקבות קרחון

תחת הכותרת "לשבור את הקרח" יצאו 8 ישראלים ופלסטינים למסע מדרום אמריקה לאנטארקטיקה, שם יעפילו על הר שלא נכבש עדיין וימציאו לו שם. "כשם שנצליח לשרוד יחד בתנאים קשים, כך גם אפשר לפתור את הבעיה הישראלית-פלסטינית" הם אומרים.  

רוצים להכיר את חברי המשלחת? לחצו כאן

קישור לסיקור הימים הקודמים - בסוף הכתבה

ערכים אנציקלופדיים: כל מה שרציתם לדעת על אנטארקטיקה והקוטב הדרומי

_______________________________

אחרי יומיים של הפלגה חלקה (יחסית), חלק משוכני ה'פאלג'יק אוסטראליס' החלו לחשוב שסיפורי הזוועה על חציית מעבר דרייק (בין צ'ילה לאנטארקטיקה) נופחו מעבר למידתם. אבל אחר הצהרים תחושת השלווה נעלמה. ה'פאלג'יק אוסטראליס' חצתה את 'נקודת המפגש האנטראקטי' - מעגל דמיוני המקיף את אנטארקטיקה ובו צונחות באופן דרמטי הטמפרטורות של האוויר והמים - ופגשה סופה.

מהלומות הרוח והגשם היטו את הספינה על צידה, וגרמו לחברי המשלחת לחפש את הריצפה. מתחת לסיפון לא היה הבדל בין מלחים מנוסים לבין נוסעים מתחילים: כולם נזרקו לכל עבר.  כדי למזוג כוס מים היה צריך לנחש את הזוית - ותמיד לטעות. השימוש בשירותים הפך למשימה בלתי ניתנת לתיאור, וכולם, כמובן, חשו צורך לנסות ולתאר אותה. הצחוקים הרבים הוכיחו שלפחות בנושא הזה אין חילוקי דעות בין הפלסטינים לישראלים.

הרצינות החליפה את ההומור כשאולפאת חיידר נחבטה קשות בגבה. רופא המשלחת, אריק שכטר, טיפל בה והבטיח שהחלמתה תהיה מלאה.

בבוקר הרוחות נחלשו והים נרגע. חברי המשלחת ראו, לראשונה בחייהם, קרחונים אמיתיים. כולם חשו מגומדים נוכח הרי הקרח הענקיים הזזים מולם. לפחות לרגע אחד לא היו 'ישראלים' או 'פלסטינים' על הסיפון. כולם היו רק בני אדם,  כנועים ומאוחדים מול משהו גדול מהם, ומסוקרנים, אולי, לראות אם הקרח שמפריד בין שני העמים יפשיר סוף-סוף.

יום שני, 5 בינואר

בהפרש של כמה שעות עגנו שתי היאכטות ליד שרידי תחנת הלוויתנים הצ'יליאנית שפעלה ב'אי הרמאות' (Deception Island) עד שנת 1931. אחרי כמה ימים של טלטולים על הגלים, כולם חיכו ללילה של שינה שקטה. בבוקר שלמחרת ציפה לכולם טראק יבשתי שנועד לעזור לכולם להתכונן לאתגרים של הימים הבאים.

בתחילת נובמבר, במחנה ההכנה בשאמוני שבצרפת, חלק מאיתנו הבינו שהם יצטרכו להיכנס לכושר כדי לעמוד במשימה האנטראקטית. ההליכה הנוכחית היתה הזדמנות למקצה שיפורים. נאסר גוס, למשל, הוריד 5 ק"ג מאז שאמוני וסולימאן אלח'טיב עמד בהחלטתו להפסיק לעשן.

דורון אראל הנהיג את הצוות, וכולם טיפסו על צלע ההר, סמוך לנקודת העגינה. ברגע שצברנו מעט גובה נגלה לעינינו נוף נפלא של אוקיאנוס ויבשה - גבעות כהות של אפר וולקני וקרחונים כחולים לאורך החופים. במקומות מסוימים הלאבה הרותחת נכלאה מתחת לקרקע וחיממה את המים מספיק כדי ליצור בריכות חמות ומפתות.

בלילה שוב נפליג דרומה, לעבר ישורת בראנספלד ויושרת גרלאש, שמעבר להן נמצאת אנטארקטיקה. קשה להאמין, אבל זה באמת קורה.

יום שלישי, 6 בינואר

לים יש קצב משלו. אנו, שמורגלים בטיסות, מתקשים לדמיין מסע שלוקח יותר מ-24 שעות. אחרי חמישה ימים בים כולם מתחילים להתאים את הציפיות שלהם בנוגע לקצב ההתרחשויות, ונפתחים לחוויות חדשות. יש לנו זמן לשבת ולדבר, להתבונן ולחשוב.

חלק מהזמן מנוצל לשיחות חולין ידידותיות וחלק לויכוחים לוהטים, המוקדשים לשאלות הבסיסיות שמזינות את הקונפליקט בין הישראלים לפלסטינים כבר יותר ממאה שנה.

שני אירועים מרגשים בכל זאת קרו במהלך היום: שני לוויתנים שחו באיזור הספינה, ואחרי כמה דקות של תצפית מרוגשת ומרובת קליקים של מצלמות התגלה גם לוויתן שלישי, תינוק. הרגע המושלם הוחלף באחר: קרחון קטן שט לעבר הספינה ועליו התגלתה להקת פינגווינים - שצללה ממנו ואליו בחיפוש אחרי דגים. כולם כל כך מרוכזים באירועי הבקר הנפלאים, עד שכמעט שלא שמים לב: אפשר לראות את החוף של אנטארקטיקה.

יום רביעי, 7 בינואר

במעגן של האי קוברביל (Cuverville) נפגשות שתי הספינות וכל הצוותים. באופן ספונטני מתארגנת מסיבת קוקטייל קטנה ואחריה סעודת ערב טובה, על הכנתה מנצח זיאד דרוויש. אחרי הארוחה מתלהט ויכוח בין אביהו שושני לנאסר גוס. אחרי דקות ספורות מצטרפים אליהם סולימאן אלח'טיב ואיש הצילום קולין רוזין. הויכוח נסוב סביב הטענה של שושני, שאין פרטנר פלסטיני לשאיפות השלום של הישראלים.

מדריך הטיפוס הצרפתי, דניס דוקרוז, מצטרף לשיחה. "למה אתם חייבים שתי מדינות? למה שירושלים לא תהיה שייכת לכולם? למה הפלסטינים והישראלים לא ישלטו בה ביחד כדי שתהיה פתוחה לכל שלושת הדתות?" אף אחד מהישראלים או הפלסטינים לא הצליח להסביר לדוקרוז למה, אבל כולם דחו את הרעיון פה אחד.  

יום חמישי, 8 בינואר 

היום החל בביקור במושבת פינגווינים שהתהלכו במדרונות המושלגים בין איזור הקינון שלהם לבין המים, אליהם קפצו בתורות לחיפוש דגים. בין הסלעים היו עצמות לוויתנים, שככל הנראה נסחפו למקום על ידי סערות. שושני, גוס ואלח'טיב המשיכו את הויכוח מליל אמש. כנראה שהוא יימשך לאורך כל המסע.

אחרי ארוחת הצהרים אספו חזי נתנאל, סקיפ נובאק ודורון אראל את כולם על הסיפון לתדרוך ראשון לקראת הטראק בקרח האנטראקטי. "הציוד שלכם צריך להיות מאורגן וקל ככל האפשר", אמר אראל. "המסע הולך להיות מאתגר ומסוכן. אתם חייבים להישאר ביחד במהלך כל זמן ההליכה ולשים לב בקפדנות להוראות של מדריכי הטיפוס".

חברי המשלחת תולים, כביטוי סמלי לשאיפותיהם, ציור של מנשה קדישמן על המפרש המרכזי של ה'פלאגי'ק'. היונים המצוירות בו, על רקע אדום כדם, ילוו את המשלחת בדרכה להגשמת היעד. 

יום שישי, 9 בינואר 

הבוקר יש התרגשות באוויר. חברי המשלחת עומדים לטפס על ההר הראשון שלהם - טיפוס אימון באי הובגארד.

קודם כל, מכינים את הציוד: מגפי טיפוס, נעלי שלג, מקלות סקי, גרזיני שלג, חבלים, תרמוסים ועוד. ואז, מתלבשים: ביגוד תרמי תחתון, חולצות וכובעי פליז, מכנסיים וז'קטים נגד רוח, משקפי שמש, משקפי מגן ושכבה עבה של קרם הגנה מפני השמש.

אחרי שכל ההכנות והבדיקות הושלמו, התברר שתנאי מזג האוויר בהר הורעו - הטמפרטורות צנחו וגשם כמעט מאוזן יורד. "זה לא רק לא נעים, זה ממש מסוכן", אמר אראל. החברים מאוכזבים, אבל שמחים לבלות בספינה החמימה. במהלך המסע האחרון, אם יתקלו במצב כזה, יצטרכו להמתין לשיפור התנאים כשהם רועדים באוהלים.

שעה מאוחר יותר השמש מציצה החוצה ואראל נותן 'אור ירוק' ליציאה למסע. בחוץ נעים וחמים וחברי המשלחת מורידים חלק משכבות הלבוש שעטו עליהם. שלוש קבוצות הליכה שונות מוכרזות. חברי כל קבוצה נקשרים זה לזה בחבל ומוצמד להם מדריך טיפוס. אראל מזהיר מפני סדקים בקרח שעלולים להגיע לעומק של עשרות מטרים. "אם מישהו מאתנו נופל לסדק, אנחנו נצטרך לחלץ אותו. אם זה קורה - אתם צריכים לעגן את עצמכם בעזרת מקלות הסקי וגרזיני השלג. תעשו את זה, ונמשיך משם".

המטפסים נעים לאט וביציבות, עוצרים מדי פעם להפסקת קפה ומנוחה, נהנים מהעולם הקפוא שנגלה לעיניהם. שעתיים מאוחר יותר הם מגיעים לפסגה הראשונה. כולם מאחלים זה לזה "פסגה שמחה"  וסקיפ נובאק מחלק לכולם שוקולד. רק נאסר גוס פורש לצד, כורע בשלג הטרי ומתפלל.

במונחים מקצועיים מדובר בלא יותר מאשר גבעה. אבל עבור האלפיניסטים החדשים זהו הר אמיתי. עבורם, שעומדים עתה בפסגתו מלאי גאווה, זהו צעד חשוב בדרך לטיפוס ההר האחרון בעוד כמה ימים.